00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

תדע כל אם עבריה

23/09/2009
אתמול הורשעו על פי הודאתם שני המפקדים מגדוד 74 בשריון שהתעללו בחייליהם. המפקדים ניסו לטעון להגנתן שמדובר בנורמה מקובלת ומושרשת שנים בצבא ולכן יש להקל בעונשם. בית הדין הצבאי קיבל את עסקת הטיעון וגזר עליהם עונשים מופחתים של כמה חודשי מאסר בניכוי התקופה שבה היו עצורים. בכך הצבא סתם את הגולל על הפרשה. כולם מרגישים טוב - ביערנו את הנגע הזה מתוכנו.
 
גם אני עשיתי טירונות בשריון ושירתתי בחיל השריון. הפרשה הזו החזירה אותי אחורה לחורף של שנת 92`, אותו אל ניניו ארור שהיה צריך להגיע דווקא עם הגיוס שלי. אמנם לא עברנו התעללות חמורה כמו בגדוד 74, אבל היחס לטירונים לא היה רחוק מזה.
 
נשלחנו מהבקו"ם לבסיס צוקי עובדה, אחד הבסיסים שהקימו האמריקאים לצה"ל אחרי הפינוי מסיני. הבסיס הוקם בתנאים שלא היו מוכרים עד אז בצה"ל, עם מערכת חימום וקירור מרכזי בחדרים. ממש בית מלון. סגל הפיקוד לא הפסיק להזכיר לנו שאנחנו חיילי שוקולד, "כוסיות" בלשונם, שבזמן שהחברים שלנו בחי"ר ישנים באוהלים רטובים אנחנו מתחממים בחדרים ממוזגים.
 
עם ההגעה נפגשנו שם עם סגל הטירונות, שבאותה עת נראו לנו כמו האלים על האולימפוס. אסור היה להסתכל עליהם בעיניים, אסור להישיר מבט, כל פניה למפקד היתה נעשית במרחק 3 מטר. כל היום הריצו אותנו בבסיס וטרטרו אותנו. כששכבנו לישון היינו סופרים את הדקות עד להקפצה הבאה. אחרי הטירונות הבנו שבשריון שולחים את המפקדים הכי גרועים לפקד על טירונים, אותם נפלי קורסי מפקדים, שלא רוצים שיתקרבו לטנקים. כנ"ל גם לגבי הקצינים. המפקדים שלנו היו בעלי פז"ם של שנה בצבא, המ"מ שלנו היה שנה ושבעה חודשים בצבא. סמל המחלקה "הותיק" היה שנתיים בצבא. הוא בכלל היה בעל תסביך עליונות של "עבד כי ימלוך", שניתנה לו האפשרות להתעלל בחיילים. הוא היה צורח עלינו מדי לילה על אחת הגבעות שהוא האלוהים שלנו ואנחנו צ`יקמוקים, צבא סורי וטינופת אנושית. מעליו היה רס"פ, שהיה לו טקס שנקרא "שיחת נהלים", או יותר נכון "ריצת נהלים". הוא היה מקריא סעיף נוהל פלוגתי ולאחר כל סעיף הפלוגה כולה רצה והקיפה נקודה רחוקה. כמובן שהזמנים שניתנו להקפה לא היו ריאליים ולא היתה לנו אפשרות לעמוד בזמנים שנקבעו.
 
בגלל חוסר ההתאמה בין כמות הריצות המטורפת לבין גופם של הטירונים החדשים, רבים מהטירונים סבלו משברי הליכה ופנו למרפאה. כל יום ראשון היה את טקס החזרה מהחר"פ של אלה שעשו מיפוי עצמות וחזרו לבסיס עם המלצה של איסור ריצות ומסעות. אלה היו הכי שנואים על הסגל, שפיתח שיטות השפלה לאלה שלא יכלו לרוץ - עמידה בטול עם נשק מורם מעל הראש עד שהידיים נקרעות, שכיבה על הגב עם רגליים מורמות באויר, מה שכונה בשפתם "תנוחת הזונה הגדולה". אני לא פניתי לטיפול רפואי ועד היום אני סובל מכאבים בעצמות השוקיים לאחר הליכה או ריצה ארוכה.
 
זכור לי טירון אחד בשם ויצמן, שהצהיר מההתחלה שהוא רוצה לצאת מחיל השריון ולא מילא הוראות. המפקדים לקחו אותו כפרוייקט אישי, ומדי לילה היו מורים לשומר להעיר אותו ל"תיזוז אישי". וייצמן היה קם, לובש מדים ואפוד, ואחד המפקדים היה פוקד עליו לרוץ ולהקיף איזו נקודה מרוחקת. וייצמן, שהבין את המשחק, היה מתחיל ללכת במקום לרוץ. לאחר כשעה היה המפקד מתעייף ממנו ופוקד עליו לחזור לישון.
 
על שעות שינה לא הקפידו אז כמו היום, ולכן בילינו את הלילות בין הקפצות לטירטורים אחרים. האושר הכי גדול היה להישלח לשמירה בסיסית, שם לפחות יכולת לישון ארבע שעות רצוף בין שמירה לשמירה בלי שיקפיצו אותך ויריצו אותך באמצע הלילה. היציאה הביתה מדי שבועיים היתה בדרך כלל לאחר לילה של ריצות, כדי שנזכור שחופשת סוף השבוע נקנית ביסורים. הייתי מגיע הביתה ביום שישי בצהרים וישן עד למחרת בבוקר.
 
המ"מ הנפל שלנו היה מסתובב ופונה לכוון אחר בכל פעם שאחד הסמלים היה מריץ את המחלקה. אחרי הטירונות הבנתי איזה אפס הוא היה. נפל של קורס קציני שריון, שנקבע לגביו שאסור לו להתקרב לטנקים. את התסכול שלו הוציא עלינו במסעות המטופשים באמצע הלילה. אחרי הטירונות הבנו שרוב הזמן הוא התברבר בניווט ולכן נאלצנו ללכת יותר ממה שתוכנן. פעם הוא פנה אלינו באחד המסעות ואמר - "עכשיו כאן בשטח, זה אני, אתם ואלוהים. אין נציב קבילות חיילים, אין מי שיוציא לכם גימלים ואין מי שישמע את מה שאני עושה לכם". אחר כך הוא פנה הצידה וסמל המחלקה התחיל לצרוח עלינו שאנחנו אפסים גמורים. אחר כך הבנו שהעצירה היתה כדי שהמ"פ יפתח מפה וינסה להבין איפה התברברנו.
 
לא היכו אותנו ולא שפכו עלינו גריז או שמן, אבל התעללות נפשית היתה. להריץ חיילים חמישים פעם סביב סוללה בלילה ולצרוח עליהם שהם אפסים, זו התעללות. הסבירו לנו שכדי ליצור חייל צריך "לשבור" את האישיות הקודמת של הטירון ורק אז הוא יהפוך לחייל אמיתי. נראה שהשבירה הזו השפיעה על כמה חיילים שאיימו בהתאבדות ונשלחו לקב"ן מיד. גם זה היה סוג של חופש.
 
אחר כך שמעתי שהוציאו את הטרטורים מחוץ לחוק בצה"ל, אבל התירו לבצע  "תרגול חוזר" לחיילים, שזה אותו דבר במילים אחרות. למרות הטענה שההתעללות היא מסורת, אותם סמלים שהתעללו בחיילים בגדוד 74 ראויים לעונש כבד יותר ממה שהושג בעסקת הטיעון. יתרה מזאת, יש למצות את הדין עם אותו מ"פ (שהתבכיין באחד ממוספי החג על הדחתו) וגם עם מפקד הגדוד, שידע על המסורות הנהוגות בגדוד 74. קצין מוערך שנותן את ידו בשתיקה למעשים כאלה לא ראוי להיות קצין בצה"ל ולא ראוי שיפקד על חיילים.  
 
הבעיה היא מבנית - מי שמפקד על טירונים בדרך כלל הוא בדרך כלל זה שלא ממש הצטיין בקורס מפקדים או בקורס קצינים ולכן לא שולחים אותו לפקד על פלוגה מבצעית, שם הוא עלול לגרום נזק גדול יותר. נותנים לחיילים שהם שנה בצבא לפקד על 30 טירונים מסכנים, ואז כל התסכול והאגרסיות שלהם יוצאים כנגד הטירונים. מה אפשר לצפות מילדים בני 19 שלפני שנה עוד נבחנו בבגרות? איזו בגרות אישית יש להם?
 
אז תדע כל אם עבריה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת