00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

מדע אחר מצטרף לקורס ניסויים בבעלי חיים: פילוסופיה והסטוריה קצרה

מדי שנה מתקיים קורס בפקולטה לרפואה של הטכניון, במסגרתו מקבלים סטודנטים לתארים גבוהים את האישור הראשוני לערוך ניסויים מדעיים ורפואיים בבעלי חיים. השנה הצטרפתי גם אני לקורס, הנמשך ארבעה ימים רצופים מבוקר ועד ערב.

בשנים האחרונות הולך ומחריף הויכוח על זכויות בעלי החיים, ובמיוחד על זכותם שלא להשתתף בניסויים מדעיים ורפואיים. במדינות רבות, כולל בישראל, גבר הלחץ הציבורי בנושא זה עד כדי הטלת מגבלות חוקיות על היקף ואופן הביצוע של הניסויים. הטענות כנגד הממסד האקדמי והמדענים חמורות במיוחד, ומשוות את החוקרים לרוצחים, לפושעי מלחמה ולמענים קרי-רוח, שאינם דואגים לרווחת החיות שברשותם. הם שואפים רק להפיק מהחיות נתונים ומידע, ותו לא.

בהתחשב בדעה זו, הופתעתי לטובה ממבנה הקורס: כמעט כל היום הראשון מוקדש לסקירת הסוגיה הפילוסופית והפרקטית של זכויות בעלי החיים, תוך כדי הדגשה מתמדת על חובת החוקר לדאוג ולוודא שהחיות שברשותו אינן סובלות מעבר למחויב באופן מוחלט בדרישות הניסוי.

מתוך ההרצאות השונות שניתנו ביום הראשון, בחרתי לסכם את הרצאתו של ד"ר ירון בר-אל, סגן מנהל המרכז הרפואי רמב"ם וכירורג לב במקצועו, שניסה לסקור על קצה המזלג את ההיסטוריה של הפילוסופיה הנוגעת לזכויות בעלי החיים.

 
זכויות בעלי החיים ביהדות
היהדות, מסתבר, דוגלת בניסויים בבעלי חיים. עוד בתנ"כ, בספר בראשית, פרק א` פסוק כ"ו, מסופר כי האדם נוצר על מנת שירדה בדגת הים, בעוף השמיים, בבהמה וברמשים למיניהם. מסתבר אם כך שכבר בפרק הראשון בתורה, המתאר את יצירת העולם והאדם, מוגדר תפקידו של האדם כשליט עליון על בעלי החיים. הוא יכול להורות להם לשרתו כרצונם, והם יאלצו לציית.

צד בצד עם עמדה נוקשה זו, מציע ספר שמות גישה מתחשבת יותר. "כי תראה חמור שונאך רובץ תחת משאו, וחדלת מעזוב לו, עזוב תעזוב עמו." אתה יכול לשנוא את האדם כמה שתרצה, אבל תתחשב בחמור לפחות. באותו ספר אנו מצווים להקפיד על מנוחת השבת גם עבור השור והחמור – "ששת ימים תעשה מעשיך וביום השביעי תשבת למען ינוח שורך וחמרך וינפש בן אמתך והגר." והנה נשמט כל הבסיס ההלכתי מתחת למנהג `גוי של שבת`.

קרוב יותר לסוף ספר התנ"כ נוכל למצוא את דבריו של קוהלת בן דוד, שמאמין גם הוא כי ההבדל בין האדם לבהמה אינו גדול כפי שהיינו רוצים לחשוב. "כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחד להם – כמות זה כן מות זה, ורוח אחד לכל, ומותר האדם מן הבהמה אין, כי הכל הבל."
 
אנו רואים כי הדיעות המוצגות בתנ"כ חלוקות, באופן לא מפתיע בהתחשב בכך שכמעט כל חוקרי התורה מסכימים שהיא נכתבה על ידי יותר מאדם אחד. בדומה לכל רעיון מוסרי וערכי אחר, כל אדם יכול לקחת מהתורה את הפסוק המתאים לו ולנסות להציג אותו כדעה הרווחת.

התנ"כ נמצא בחברה טובה. גם הפילוסופים המפורסמים משכבר הימים לא הצליחו להסכים על הסוגייה. שלוש-מאות שנים וקצת לפני הספירה, קבע גם אריסטו כי החיות נועדו לשימוש האדם ותו לא. אריסטו היה אחד מהראשונים שהתמחה בניתוח בעלי חיים, כך שדעתו אינה מפתיעה. אבל רק מאה שנה לפני אריסטו, בצידו השני של כדור הארץ, החליט הבודהא על דעה הפוכה בעליל וטען כי בעלי החיים אכן שונים מבני האנוש ביכולותיהם האינטלקטואליות. למרות השוני, הם עדיין חשים סבל, מסוגלים להארה ויש לגלות כלפיהם חמלה.

רבי משה בן מיימון, הרמב"מ, החליט במאה ה- 12 שמשמעות מוסרית קיימת רק עבור מעשים שבין בני האדם לאחיהם בני האדם, ולא למעשים שבין האדם לטבע. לטעמו, תכלית כל הנמצאים, בעלי חיים וצמחים, היא למען האדם. זוהי הגישה האנתרופוצנטרית שהוצגה כבר בספר בראשית, המעמידה את האדם במרכז הבריאה ומחייבת את בעלי החיים לכפוף את עצמם לצרכיו. הפילוסופים הנוצריים שבאו אחרי הרמב"מ הסכימו עם גישתו מתוך טיעונים שונים. תומאס אקווינאס קבע בימי הביניים שרק יצורים רציונאליים יכולים להחליט לגבי פעולותיהם, ולכן רק אליהם אנו מחויבים לדאוג. הפילוסוף הצרפתי המפורסם רנה דקארט החליט שבעלי החיים אינם יותר מאוטומטונים – רובוטים עטופים בפרווה ועושים מייאו – הפועלים כאילו יש להם הכרה עצמית, למרות שאינם ניחנים בכזו. ואיך אפשר לדעת שיש לאדם הכרה עצמית? תשובתו של דקארט היתה שבני האדם מסוגלים לבצע פעולות מורכבות וייחודיות, כמחשבה ודיבור, ולהביע על עצמם כי הם חושבים – ולכן הם קיימים ותודעתם קיימת. לחיות אין יכולת לבטא את עצמן, ולכן הן גם אינן ניחנות בתודעה.

גם בכנסת ישראל קיימים אלו המתמחים בפילוסופיה ובמסורת העם היהודי, עד כמה שהדבר מפתיע. בכנסת השבע-עשרה ניסתה חברת הכנסת האנונימית יחסית, ליה שמטוב מישראל ביתנו, להעביר את חוק זכויות בעלי החיים, שיעניק לחיות זכויות משלהן. וכלשון המבוא לחוק –

"מצוות צער בעלי החיים באה להגן על בעלי חיים באשר הם יצורים שהאלוהים נתן בהם נשמה. במצווה זו נקבעה במוסר העם החובה שלא לגרום סבל וצער לבעלי החיים, שהינם תמימים, חלשים וחסרי הגנה. עקרונות אלה, הנטועים במוסר העם מזה אלפי שנים, הינם למעלה מכל מחלוקת."

חברת הכנסת שמטוב שכחה, כמדומה, את ספר בראשית, את פסיקת הרמב"מ, או את העובדה שהאל הטוב חייב העלאת קורבנות תמימים, חלשים וחסרי הגנה במשך כל ימי בית ראשון.
 
גם אם נתעלם מהמבוא התלוש מכל ידע של היהדות ו/או המציאות, דעתי הכנה היא שרעיון `זכויות בעלי החיים` מגוחך בפני עצמו. אנו יכולים להבין כי לכל אדם יש זכות לחיים, לחופש, למזון ולמים. אך האם זכויות דומות תקפות גם עבור בעלי החיים? 
 
כדי להמחיש את הבעיה, מביא תיאולוג העוסק בנושא החיות, ג`יי מק`דניאל, את בעיית האלימות בעולם הטבע. קחו לדוגמא את נקבת השקנאי, המטילה לרוב שתי ביצים. אחד מהגוזלים בוקע לפני האחר, ולפיכך הוא בדרך כלל חזק יותר. כאשר השני בוקע מביצתו, הוא מגורש ממשפחתו ונשלח למות בטבע ברעב, בקור או בקיבה של טורף כלשהו. מנקודת מבט אבולוציונית גרידא, התנהגות זו הגיונית מכיוון שמעט מזוגות השקנאים יכולים להאכיל שני גוזלים, וכך הם משמרים דווקא את הגוזל החזק. זהו תכנות גנטי שהביא להשרדות המין במשך למעלה משלושים מליון שנים. אבל הגוזל השני ניחן גם הוא באינטיליגנציה חייתית, שואף לחיים, לחום ולאהבה. אם יש לו זכויות, יוצא מכך שאמו ואבו רוצחים בדם קר. האם, לפיכך, עלינו לצאת לרדוף אחר מרבית השקנאים הבוגרים ולהעמידם לדין?
 
שאלה זו אינה לשווא, ואינה לבדה. האם עלינו להאכיל כל עכברוש וכל חולדה ברחוב, מתוך זכותם הבסיסית למזון? האם כל אחד מאתנו הוא רוצח מכיוון שהוא ניזון מבשר פרה? ומכיוון שזכויות דורשות גם חובות, האם נעמיד לדין כל חתול שישחק עם שממית או עכבר עד המוות? ולחלופין, האם אנו רשאים שלא לרסס את שדותנו בקוטלי חרקים ומכרסמים מכיוון שהם גורמים להרג המוני של בעלי חיים... אבל לגרום בכך למותם של בני אדם רבים ברעב? אם לבעלי החיים יש זכויות משל עצמם, הרי שהתשובה לכל השאלות הללו חיובית, ויוצרת מצב הזוי בו אנו צריכים לכפות על בעלי החיים זכויות שמנוגדות לטבעם. מעבר לכך, עלינו גם להעמיד את זכויותיהם כשוות ערך לזכויותינו, ובכך לוותר על האפשרות לקיים חלק גדול מאוכלוסיית בני האדם. ולא, אני לא מדבר על אפריקה. אני מדבר עליך, עליך ועליך, שאילמלא השימוש בקוטלי החרקים והמכרסמים למיניהם, הרי שאחד מתוך השלושה היה צריך למות ברעב, כי לא היתה מספיק תבואה לכולם. אלו ההשלכות המלאות של מתן זכויות לבעלי החיים.
 
 
בפרק הבא שיתפרסם בערב שבת: הפילוסופים של היום ומבטם על סוגיית זכויות בעלי החיים.

מאמרים בנושאים דומים:
 
 
מדע מוזר: יונים מסוממות שמנחות טילים, ורובוטים עם מוח של עכבר
 
העכברים ש- (כמעט) יודעים לדבר
 
למה נכחדים השדים הטזמניים? על הסרטן המדבק ואבולוציה של האדם
 
הזחל, הצרעה וצ`רלס דרווין: על הפראיות של הטבע

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת