00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המלצה חמה על ספר- המורה / פרנק מק`קורט

  

 

 

 

 

  

תירגמה מאנגלית: עידית שורר. הוצאת מטר, 292 עמ`

 

 

כשהייתי קטנה ההורים שלי חלמו שאהיה מורה. זה היה בשבילם שיא שאיפות הקריירה.

 

מגיל צעיר ידעתי שאני לא רוצה להיות מורה. זה לא נראה לי מקצוע מרתק ובודאי לא כקריירה. איך אפשר לעמוד יום יום מול כיתות מלאות ילדים ולנסות להעביר להם ידע כשהם מצידם מצחקקים, משחקים ומתעניינים בכל דבר אחר חוץ מנושא השיעור. מי צריך את זה.

 

כשנתקלתי בספר "המורה" של פרנק מק`קורט, דיפדפתי כהרגלי ונתקלתי בפיסקה הראשונה-

 

"ביום הראשון בקריירת ההוראה שלי כמעט פוטרתי בגלל אכילת סנדוויץ`` של תלמיד תיכון. ביום השני כמעט פוטרתי מפני שהזכרתי ידידות עם כבשה. חוץ מזה לא היה דבר ראוי לציון בשלושים שנותיי בכיתות בתי הספר התיכוניים של ניו יורק" .

 

היססתי. אם הוא אומר זאת, למה הוא כתב על כך ספר? מה כבר יש לו לחדש ומה מעניין בכלל בחיי מורה חשבתי לעצמי ( ויסלחו לי כל המורים....),   רק העובדה שהוא זה שכתב את הספר המופלא "האפר של אנג`לה"  עמדה לזכותו, וגם העובדה שזה היה הספר האחרון שנותר לי לקריאה במסע להודו...

 

והוא ממשיך :

 

" מרס 1958.  אני יושב ליד שולחני בכיתה הריקה בבית הספר בעיר ניו יורק. אני משתעשע באבזריה של שליחותי החדשה: 5 קלסרים, אחד לכל כיתה: ערימת גומיות מתפוררות: בלוק כתיבה מנייר חום מתקופת המלחמה... מחק שחוק ללוח: ערמת כרטיסיות לבנות שאתחב אל המקומות המוקצים להן ביומן, שיסייע לי לזכור את שמותיהם של 160 בנים ובנות שישבו בשורות מידי יום בחמישה שיעורים שונים..." 

 

אני לא יודעת מה זה עושה לכם אבל אותי זה תפס. קראתי את הספר בשקיקה.

 

לא מדובר בספר עלילתי. אין בו מתח, אין בו עליות וירידות וטוויסטים של העלילה.

יש בו סיטואציות שונות שמק`קורט ליקט ואסף במהלך 30 שנות הוראה, כפועל יוצא מכך הדמויות מופיעות לרגע ונעלמות,  הן לא ממשיות אלא משמשות צבע ורקע לדמותו של מק`קורט, לחיי הנישואין שלו, להתלבטויותיו, להצלחותיו וכישלונותיו, לתסכולים, לכעס, לשמחה, לקשיים ולהפתעות. לחייו כמורה.

 

"נחישות איננה תכונה זוהרת כשאפתנות, אינטלקט וקסם אישי, אבל היא זו שסייעה לי לעבור את הימים והלילות."

 

התלמידים, רובם בני פועלים ובעלי רקע בעייתי. הוא מנסה ללמד אותם, אבל מהר מאוד מבין שהוא צריך שיטות אחרות כדי להיאבק בחוסר העניין ובהפרעות.  

 

כשגילה שהתלמידים מזייפים פתקים מההורים, הוא הטיל עליהם לכתוב מכתבים מההורים כתרגיל בכתיבה יוצרת. את שיקספיר לימד ע"י העלאת סצנות ע"י התלמידים, הוא מלמד אותם ע"י הלחנה של מתכונים, הוא מלמד אותם ע"י כך שהם נותנים לעצמם ציונים והערכות,  והוא מספר להם את סיפור חייו והם מקנאים בחייו הקשים כי יש לו חומר לכתיבה.

 

הוא מספר סיפורים. מהסיפורים עולה כי מערכת החינוך דומה בהרבה מקומות בעולם – היא לא אוהבת חריגים ועליו להתמודד במועצות פדגוגיות, מורים, הורים ומנהלים.

 

לאחר שפוטר הוא כותב :

 

"חיפשתי את מקומי בעולם, נעשיתי ממלא מקום זמני שנודד מבית ספר לבית ספר, תיכונם הזעיקו אותי לעבודה בהתראה של יום להחליף מורים חולים. ... נתנו לי כיתות באנגלית ובכל מקצוע אחר שנדרש בו מורה: ביולגויה אמנות, פיזיקה, הסטוריה מתמטיקה. מורים מחליפים כמוני ריחפו אי שם בשולי המציאות. מדי יום נשאלתי, ומי אתה היום? "

הוא מספר את סיפורו של החינוך, את סיפורו של המורה, את סיפורה של המערכת. והוא עושה זאת בכתיבה שנונה, רהוטה ישירה ובכל זאת פשוטה,צנועה, נטולת יומרות וביושר לב. 

 

" החשבון שלי אומר שבערך שנים עשר אלף בנים ובנות, גברים ונשים ישבו ליד שולחנות והקשיבו לי כשאני מרצה, מדקלם, מעודד, מברבר, שר, נואם, מצטט, מטיף, נתקע. אני חושב על שנים עשר אלף ושואל את עצמי מה עשיתי בשבילם. ואני חושב מה שהם עשו בשבילי. החשבון שלי אומר שהעברתי לפחות 33 אלף שיעורים. 33 אלף שיעורים בשלושים שנה: ימים, ערבים, קיצים. באוניברסיטאות אפשר להרצות מרשימות ישנות ומתפוררות. בבתי ספר תיכוניים ציבוריים אין לך שום סיכוי שבעולם להצליח בזה. בני הנוער האמריקנים הם מומחים בתחבולות של מורים, ואם תנסה לעבוד עליהם הם יפילו אותך."

 

סיפוריו הם אופטימיים ברובם כי עולה משם תקווה - רק צריך למצוא את הדרך, את השביל שבו התקווה יכולה לפסוע.

 

"האפר של אנג`לה" הציב רף גבוה , אבל "המורה" לא יורד ברמתו. זהו ספר חובה – לתלמידים, להורים, למורים, למנהלים, לרכזי חינוך, ליועצים פדגוגיים, לבוני תוכניות לימודים ולשרי חינוך,  כי הוא מציג את כל הרע שיש במערכת  אבל גם מציג את כל הטוב שיכול להיות בה.

 

 

ראיון עם הסופר ב"הארץ"

 

הפרק הראשון מאתר text

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת