00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

כמה שאנחנו גזענים

ושוב עומדים ילדים אתיופים מבוישים מחוץ לבתי הספר בפתח תקוה. עומדים כמשמרת מחאה אילמת מול מדינה גזענית. זה מזכיר לי את המחאה של רוזה פארקס, שסירבה לפנות את הכיסא באוטובוס לאדם לבן באלבמה בשנות החמישים.
 
הבזיון הזה בחסות המדינה הגזענית שלנו נמשך ונמשך מדי שנה. ראשי ערים מתקוטטים בינהם מי יקח פחות אתיופים אליו. קשה לי לתאר איך מרגיש עולה מאתיופיה ששומע את החדשות האלה כל יום, שהכותרות מדווחות ש"הושגה פשרה", שכמה בתי ספר "הסכימו" בטוב ליבם (או לאחר כיפוף היד) להיעתר לדרישה לקלוט תלמידים אתיופיים. לא שמעתי שמתנהל משא ומתן בין בתי ספר על כמה תלמידים רומנים או מרוקאים יקלטו.
 
אבל על מה אנחנו מתפלאים? הרי איפה אנחנו פוגשים אתיופים היום? אני פוגש מדי יום את זו שמפנה את המגשים מהשולחנות באזור האוכל בקניון. בהכנעה שקטה היא מפנה את המגשים שהשאירו אחריהם ילדי קרית אונו והסביבה, עוברת בין השולחנות והם משתדלים להתעלם ממנה. פעם אחת שמעתי אותה צורחת ובוכה - כשמנהל העבודה של חברת הנקיון כנראה איים לפטר אותה. ראיתי אותה רצה אליו ומתחננת. איפה עוד? במעלית, שם יורדת המנקה בין הקומות עם עגלת חומרי הנקיון, גם היא שקטה וכנועה, לא יוצרת קשר עין, מתביישת. עוד אתיופי שאני רואה כל יום זה ההוא שבודק את תא המטען של הרכב בכניסה לחניון.
 
בשנות השמונים הפעילה מדינת ישראל סוכני מוסד ובדרכים חשאיות העלתה רבים מיהודי אתיופיה לישראל. החברה הישראלית התייחסה אליהם כאל קוריוז - לראשונה הגיעו יהודים שחורים לארץ. היו סיפורים על כך שהכניסו אותם לדירות והם לא ידעו מה עושים עם השירותים, שהם לא יודעים מה זה חשמל. חלק מהסיפורים נכונים, חלק גזעניים. היתה התייחסות רומנטית לעליה, עם התמונות של הילדים עם המספרים על מצחיהם שירדו מההרקולסים. 
 
מהר מאוד החברה הישראלית גילתה את פרצופה האמיתי כלפיהם - הגיעו חוטבי העצים ושואבי המים החדשים שלנו. החלו תלונות על ריחות בבתים משותפים, מבישול האינג`רה , הלחם האתיופי והתבלינים המיוחדים. מעניין שהבישול האתיופי נמכר במסעדות יוקרה בבירות אירופה ושם לא נחשב מסריח. מדינת ישראל עשתה את כל הטעויות שנעשו בשנות החמישים עם העליה החדשה - העולים שוכנו בעיירות פיתוח ובערים עם אוכלוסיה מוחלשת, בלחץ המפלגות הדתיות הוחלט שהילדים ישלחו לבתי ספר דתיים, שם הם נחשבו ל`ספק יהודים` ונזקקו לגיור. מעניין שאף אחד לא הטיל ספק ביהדות של סבא רבא שלי, שעלה מרוסיה בתחילת המאה הקודמת. ישראל, שכל כך התאמצה להעלותם, הפנתה להם עורף.
 
 
 
זוכרים את פרשת השמדת תרומות הדם? כשהיתה הנחיה של משרד הבריאות למד"א להשליך את התרומות של האתיופים לפח? איזו התנשאות הפגינו בכך ראשי מערכת הבריאות. איזו גזענות היתה כאן.
 
האתיופים הפכו לסוג של NIMBY בישראל, בדומה למפעלים מזהמים או מזבלות. כל אחד תומך בקליטת אתיופים, רק לא בחצר האחורית שלו. הרי הם "מורידים את ערך הבתים בשכונה" והם "עבריינים" ומסריחים". משום מה רק בצבא יודעים להעריך את תרומתם של יוצאי אתיופיה לחברה, ולראיה רבים מהם משרתים ביחידות קרביות (בשנות התשעים טענו בצה"ל שיש ליצור סרגל מאמצים חדש לחיילים האתיופיים, ששברו את כל שיאי הריצה).
 
מי מאיתנו היה משכיר את דירתו לאתיופי? היה שמח לקבל משפחה אתיופית כשכנים בדירה לידו? מתחתיו? מעליו? ברחוב המקביל? ההכנסה שלהם לעיירות הפיתוח ולערים המעורבות פתרה עבור האליטות את הצורך להתחכך בהם. אולי רק כמנקים כנועים בקניון, עובדי קבלן נטולי זכויות.
 
הגזענות אינה רק נחלתם של מנהלי בתי הספר הדתיים בפתח תקוה. גם לא רק של החברה הדתית בישראל. היא נחלת כולנו. עדיף לנו שהמלחמה תתנהל בפתח תקוה או באור יהודה, אנחנו נצקצק בלשוננו ונשכב לישון בשקט בשכונות המוגנות שלנו, נטולות ה"שחורים".


- Free videos are just a click away

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

16 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת