00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

התנתקנו, וטוב שכך.

הבטחתי בזמנו שלא אכתוב יותר על דודו טופז ואני (כמעט) מתכוון לעמוד בדיבורי. רק אעיר כאן שהפסטיבל שהתעורר כאן מאז שהוא בדק את חוזק הברזים בתא המקלחת בכלא ניתן פשוט מחליא אותי. זה מתאים לתקופה הפוסט-מודרניסטית שבה אנו חיים, בה האמת יכולה להסתובב כמה פעמים ביום, להחליף צדדים ולהתהפך כל שעה. אתמול הוא היה התוקף העבריין שכולם סלדו ממנו, היום כולם מבכים את מותו, מספרים על החסדים והצדקה שעשה ועל כמה כולם היו חברים שלו. איכס.

דוגמה נוספת לפוסטמודרניזם זה חגיגות האבל השנתיות של הכתומים על ההתנתקות. עד היום זה נראה לי פטטי שאני רואה בצמתים בני נוער חובשי כיפות תופסים טרמפים עם תיקים שעליהם קשורים סרטים כתומים. מישהו פעם אמר לי שהוא קושר את הסרט רק כדי להשיג טרמפים יותר בקלות. יצאנו מעזה וטוב שכך. לא היה לנו מה לחפש שם, מלבד צרות ופיגועים. לקחנו את גורלנו בידינו ותיקנו עוול היסטורי שיצר את השטות הזו שנקראה גוש קטיף. שום הישג בטחוני לא השגנו על ידי הישיבה שם, אלא רק נטל בטחוני, שאלפי חיילים היו צריכים לאבטח מדי יום. והסתובבתי מספיק בבוץ של רפיח, בשכונת "ברזיל" ובמחנות הפליטים שם כדי להבין זאת.

ב-16 באוגוסט 2005 הייתי עסוק בפתיחת סדנת ההכנה לפולין של בית הספר שלנו. תכננו לעשות את ההכנה במשך 10 ימים באוגוסט, לקראת הנסיעה לפולין בספטמבר. עוד לפני כן החלו חסימות הכבישים הפרועות, כשכמה פרחחים שרפו צמיגים באיילון ובכביש 4 ועצבנו נהגים. ממש תמיכה ציבורית קיבלו שם מהנהגים. עד היום אני עובר שם ורואה את העיגולים על הכביש משריפת הצמיגים. התמונות בטלויזיה עצבנו אותי בעיקר בשל הזלזול בחוק, בשל הפגיעה בחיילי צה"ל ובשוטרים ובעיקר כל השטות הזו של החיילים המחבקים את המתנחלים הבוכים. במהלך הסדנה היתה הרצאה לתלמידים על זהות יהודית. שוחחנו עם המרצה לפני ההרצאה והוא אמר לנו "אתם לא מזדהים עם האחים שלכם שבוכים עכשיו בגוש קטיף?" "אלה לא האחים שלי, לא שייכים למדינה שלי. כך אני מרגיש", אמרתי לו. מי שמזלזל בשלטון החוק אינו חלק מהמדינה שלי. בספטמבר הגענו למחנה מיידנק והיו שם בנות של בית ספר דתי, שהתעקשו ללכת עם דגלי ישראל וסרטים כתומים. ממש מקום מתאים לעשות מחאה פוליטית. אחת מהבנות הסבירה שהיא לא יכולה לראות את הדגל הישראלי, שהיה על כובעיהם של המפנים, ולכן הוסיפו לו סרט כתום. רק חסר היה שישימו טלאים כתומים על הבגדים שלהן.

המתנחלים באו לגור ברצועת עזה באיזו תחושת גאולה משיחית מזויפת. על איזו אדמת אבות התיישבו? אני לא יודע. אולי אבותיהם הפלישתים. המתנחלים עברו לשם בעיקר בגלל שהדיור היה זול, היו פועלים פלסטינים שאפשר היה להעסיק בשכר רעב בחממות ובעיקר עברו לשם כדי לסכל כל אפשרות להסדר מדיני. אלה שגרו בישובי צפון הרצועה באו בעיקר למצוא וילות זולות עם נוף לים. כשעבדתי כמאבטח בחברת החשמל ליוויתי צוותי תיקון לישובים שם - לעצמונה, נווה דקלים ונצרים. פעם עבדנו במוצב בצומת נצרים יום שלם וממש לא הבנתי מה החיילים עושים שם. בעיקר מגנים על עצמם.

ההחלטה לצאת משם היתה נכונה, גם אם הגיעה ב-40 שנה של איחור. לא היה לנו מה לחפש שם, מלבד צרות. להיות עצם בגרון של הפלסטינים זה לא חכם מאוד. כל התושבים שם ידעו שמדובר באדמות שימסרו חזרה לפלסטינים יום אחד, אבל הדחיקו זאת ולכן היו בהלם כשהגיעו כוחות צה"ל והמשטרה לפנות אותם מבתיהם.

ארגוני השמאל התריעו באותה תקופה שהצעד הוא נכון, אך הטעות היא שהוא נעשה באופן חד צדדי. עשינו זאת מבלי לערוך הסכם עם אבו מאזן, ולכן ההתנתנקות החלישה את מעמדו וגרמה לנפילה של הפת"ח בעזה. עדיין לדעתי עדיף לנו לחיות בלי עזה מאשר להיות תקועים איתה עד היום.

גם הבכיות של המפונים היום על מצבם הקשה בקרווילות מעצבן אותי. בקרווילות נשאר גרעין של מפונים שרוצים להנציח את מצבם הקשה כדי להוות תמרור אזהרה למתנחלים הבאים שיפונו - "אל תסכימו לפיצויים, תראו מה קרה לנו". עובדה שמי שלקח את עתידו בידו הסתדר וכיום חי בישובים אחרים ברווחה יחסית. ושלא תבינו לא נכון, נשפכו עליהם מספיק מליונים כדי שישקיעו בבתים חדשים. הלוואי ולי המדינה היתה נותנת מליונים לבנות בית, בלי הזדקקות למשכנתא.

ההתנתקות עוררה גם את גרעין פורעי החוק בקרב הנוער הדתי, אותו נוער המכונה "נוער הגבעות". הם לא מקבלים את מרות המדינה והחוק, לא רוצים להתגייס לצבא שגירש אותם מבתיהם ובעיקר פועלים כבריונים לגביית "תג מחיר" מפלסטינים בכל פעם שמפנים להם איזה פחון על גבעה. אותם בריונים לא מוכנים לקבל גם את מרות ראשי הציבור הימני, ויפנו גם נגדו אם תהיה הסכמה לפינוי. לתחושתי, האנשים האלה אינם "אחים" שלי ואני לא חש אליהם כל סימפטיה. אני כשמאלני שמרתי מספיק על ההתנחלויות במילואים וליוותי ילדים לחוגים אחרי הצהריים באוטובוסים ממוגנים למרות שזה היה מנוגד לתפיסה הפוליטית שלי. כעת, כשהמדינה לא מתירה להם להתפרע ולהקים התנחלויות תוך קריצת עין או עצימת עין הם פונים נגדה. מצידי שישארו בריבונות פלסטינית לאחר הסכם הקבע. אני לא רוצה את הפורעים האלה חופשיים במדינת ישראל.

לציבור הדתי לאומי הימני יש לי רק דבר אחד לומר - התעוררו מהחלום המשיחי שאליו נכנסתם בשנות השבעים. זה לא החלום שבשבילו הקימו עולי העליה הראשונה והשניה את המושבות ולאחר מכן את המדינה. לא שבנו לארץ ישראל כדי להקים את בתי הכנסת הגרנדיוזיים בגוש קטיף או כדי להסתנן באישון לילה לקבר יוסף או לקבר יהושע בן נון, בלב אוכלוסיה פלסטינית. ואם לא בא לכם, לא צריך - אל תשכחו ואל תסלחו. תשארו במדינת יהודה שלכם, אולי תקבלו אוטונומיה מהפלסטינים. אתם והרבנים ההזויים שלכם תמשיכו לקדש פיסות אדמה. אני מעדיף לקדש את החיים ולא את המתים.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת