00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בנויה לתלפיות.

בּוּז לכּחוּלי המַדִּים.

בסוף היום הרגשתי חולשה ברגליים כמו בפעמים שהיה עלי לגשת ללוח ולפתור איזושהי בעיה במתמטיקה, או לעמוד מול הכיתה ולתת תשובה על שאלה שאין לי מושג מה התשובה אליה. ילדות קטנות בנעלי לַכָּה חצו את הכביש, וקשיש צנום המובל בכיסא גלגלים על ידי הפיליפיני שלו בהה בי, כאילו מחפש תשובה על סיפור החיים שלו. הקשישים הללו תמיד נראים לי שבורים, מבוישים וזה גרם לי לתחושה אישית משונה וקצת עצב. נזכרתי בסבא וסבתא שלי ז"ל שבדיוק בתקופה הזו של הקיץ הייתי נוסעת לבלות אצלם את החופש הגדול. הייתי צריכה חיבוק באותו רגע ומיד.

כהרגלי בשעה הזו התקשרתי לאחותי לשמוע את הקול הנאיבי והמצועצע של האחיין שלי, בן השנתיים וחצי, שיוצר בי הרגשה של מתיקות. תוך כדי השיחה אני מתקדמת לבית שלי, בינתיים סיימתי עם השאלות ששואלים ילדים קטנים, כמו מה עשית היום ומתי אתה בא לבקר את הדודה שלך, ואחרי דקה שהקטן סיפר בפְּרוֹטְרוֹט את כל מה שקרה לו היום, הוא איבד עניין במכשיר הסלולארי ובעלה של אחותי החליף אותו. אחרי דקה אני קוטעת אותו, כי מול העיניים שלי אני רואה אַרְבָּעָה צרפוקאים (צרפתים מרוקאים), בני חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה מנסים לטפס על הגָּדֵר ולהיכנס לדירה שבקומה הראשונה. נעצרתי מול הבניין ושאלתי אותם, ח`ברה מה אתם עושים פה. ואחד מהם עונה לי שכחנו את המפתח בדירה. הסברתי להם שלא יכול להיות דבר כזה, הם לא גרים פה. אני מכירה את כל הדיירים של הבניין באַרְבַּע השנים שאני גרה בבניין הזה.

 

כידוע לעם ישראל הצרפוקאים הם הַכְלָאָה של צרפתים יהודים מטוּנִיס, מרוקו וכו` שבאים באופן קבע לישראל בחודש אוגוסט. הם שונאים לדבר עברית אבל מבינים כל מילה כששום דבר לא מוצא חן בעיניהם. אני מאד אוהבת את עֲדוֹת הַמִּזְרָח ומקנאה בחמימות שעוטפת אותם, אבל הצרפוקאים מעוררים סלידה. משנה לשנה הווַנְדָּלִיזְם והערסיות הנוטפת מהם מעלה תהיות מי יותר גרוע, התייר הישראלי או הצרפתי. אני רואה את אחד מהם נכנס לבניין והשלושה האחרים נעמדים לידי ומשמיעים מילות גנאי צעקניות בעברית עילגת וצווחות של דברים סותרים. הבנתי שיש רק דרך אחת להשתחרר מהעינוי הזה ואני חייבת לקרוא למשטרה. אבל לפני שאני מקפיצה את כוחות ההצלה התקשרתי לבעלת הדירה, ושאלתי אותה האם יש איזשהו הִגָּיוֹן בזה שהיא משכירה את אחת הדירות לנוער צרפתי לשבועיים. כמובן שהתשובה שלה הייתה, שבשום פנים ואופן לא יכול להיות מצב כזה. אחד מהילדים התקרב אלי ואמר שהם משלמים מָאתַיִם יורו. ואני מתרחקת ממנו ומחפשת צֵל, כאילו לפני כלב דוברמן פראי שעלול לתקוף אותי ובמקביל אני מתקשרת למשטרה.

לא יודעת מה עבר לי בראש לעמוד מול אַרְבָּעָה גברים שחושפים שיניים ודרוכים לתקוף אותי בכל רגע. זה כמו לעמוד מול חבורת ערסים עם גורמטים ולהגיד להם לכו מפה. בטלפון אחד בעלה של אחותי על הקו מוודא שלא קורה לי כלום, ובטלפון השני שאחזתי עונה המוקדנית במשטרה שנשמעת כאילו הפרעתי לה בשעת השלאפן של שעת הדִּמְדּוּמִים. היא שואלת אותי. אמרת שפורצים לך לדירה. ואני מתהלכת בצעדים מהירים מצד לצד, כדי שאם מישהו יחליט לקפוץ עלי שיהיה לי פֶּתַח מילוט לכביש. ועונה לה, לא הדירה שלי הדירה של השכן. ותוך כדי השיחה שלנו מגיעה ניידת משטרה, אני מסבירה למוקדנית שהגוּד גייאס הגיעו, רק שלא ידעתי שאקלע לזוג תמהים שלא מבין כלום מהחיים שלהם. כן, אותה בְּרִיָּה יפה שהערצתי כשומרת על אזרחית שכמוני, הפכה בשנייה לדמות שמעוררת בי סלידה.

 

חבורת הנערים מתגודדת ליד הנַיֶּידֶת המשטרתית, השוטר יוצא ואני מבקשת מהם להתרחק כדי שאוכל להסביר לו מה קרה. תוך כדי השיחה בעלת הבניין מתקשרת ואני נותנת לשוטר לשוחח איתה. השוטר סורק בעיון את הנוכחים מישיר אלי מבט ואומר: גברת, אל תתערבי הם גרים פה. במקום להגיד לי, גברת תודה שהתקשרת כי ראית אנשים זרים מנסים להיכנס לדירה. הוא מחנך אותי בחֶדְוָוה ומדלג בין הנוכחים כאילו הוא עֵז החוצה הרים. הם לא גרים פה, אני מסבירה לו, גם בעלת הדירה אמרה לך. והשוטר עומד עם הכרס הבולטת שלו כשעדת המעריצים הצרפתית מסביבו, והוא אומר לי, אל תתערבי זה תִּוּוּךְ. אבל אין פה תִּוּוּךְ, בעלת הבניין היא לא מתווך. ובא לי למרוט לו את הגבות המחוברות השחורות שלו, ולתקוע לו מחט בכרס ובעיניים הגדולות שלו כמו זיתים. אין מתווך בבניין הזה, הבניין שייך לאישה אחת ששוחחת איתה. השוטרת העציצה שבאה איתו נעמדה לידו כשהיא מציצה במַרְאָה הצדדית של הניידת ומביטה על הקְלַסְתֵּרוֹן הנפול שלה בשקידה, רציתי להציע לה ערכת פֶּדִיקוּר ומסטיק עלמה, שתנוח מסכנה, שלא תצא.

ולפני פיזור עצמוני שהחלטתי לבצע, לאור זה שהבנתי שתחפושת השוטר לא מתאימה לתוכן האנושי שלובש אותה. אני שואלת את השוטר אם אזרח שרואה מישהו פורץ לבניין אמור להתעלם מכך, הרי לאור מה שקורה במדינה לאחרונה מפכ"ל המשטרה ביקש את עזרת הציבור להתעלות למדרגה גבוהה יותר של תשומת לב ולסייע למשטרה. והנה בסוף אני המפריעה. לא חיכיתי לתשובה, התייאשתי, החלטתי להתעלם מכל המעמד הזה שהוציא אותי אהבלה בסופו של דבר. עזבתי את השוטר שהמשיך לשוחח עם החבורה המוזרה הזו, שמסתבר בְּסוֹפוֹ שֶׁל דָּבָר, שהדירה שייכת לבחור שפשוט השכיר בחוצפתו את הדירה לצרפתים. יענו` עשה ג`ובות על חשבון בעלת הבניין. אין לי מושג מה קרה בסוף וזה גם לא מעניין אותי.

 

כל זה מוביל אותנו לאלימות שמתרחשת בימים אלו במדינה. אני שואלת את עצמי, די במבוכה יש לומר, מהו סוד קסמה של משטרת ישראל עבורי ומהו מקור האכזבה שאני חשה כיום. ואז אני מבינה שככל שעובר הזמן אני מתבאסת. כל רצח מזקק את תמציתה של מהות הקיום שלנו, באופן כזה שאנחנו לא מעזים לדמיין. מפכ"ל המשטרה נשבע בדרגות שלו שיוריד את הפשיעה בשְׁלוֹשִׁים אחוז, אבל הוא לא יודע שהכפיפים שלו מסייעים לה. בנתניה למשל, יש רחובות שהמשטרה פשוט לא נכנסת אליהם, יכולים להרוג אותך במכות, זה לא מעניין אותם. הם לא רוצים להסתבך עם העולם התחתון כי הם חלק ממנו. לפני שבועיים בערוץ אחד, הראו את מדרגות השכר של הבכירים והזוטרים במשטרה. השכר הכי נמוך לשוטר מתחיל הוא שִׁבְעַת אֲלָפִים שקלים, ואני אומרת, וואלה. מה רע, אחלה כסף בשביל מתחיל. אבל זה רע כי כל מי שלובש כחול ומתנוססת עליו אשרת השופני יא-אנס אני שוטר, קורה רק בטלוויזיה כשיש אסון. זה הרגע היחיד שרואים אותם בהמונים.

אם מישהו ראה שוטרים מסתובבים ליד הקניונים, מוזיאונים, חוף הים שירים יד. כשהייתי ברומא לפני כמה חודשים, בכל פְּיָאצָה מזורגגת עמדו שוטרים, בין הצמתים והרחובות ההומים עמדו שוטרים. כשהייתי בשוויץ בציריך לילה אחד, בתחנת הרכבת עמדו שוטרים, ליד המלון עמדו שוטרים. רק אצלנו שום דבר לא עומד, גם לא הזין.

 

פניתי לשניים מחברי, אחד עובד ביחב"ל, הוא היה אחד מאלו שליוו את אלחנן טננבאום למעצר. והשני שוטר בראש העין. אה ושכחתי גם חברתי לגרעין בנח"ל שוטרת במשטרת יפו. רציתי לדעת מה קורה שם במערכת שלהם. האם זה הכסף, משכורות, תנאים. והם אמרו שהם מרווחים דווקא יפה מאד, אבל היום אף אחד לא מוכן לעבוד במשהו שמסכן את עצמו ואת המשפחה שלו. אבל מצד שני אני תוהה אז איך זה שהייתם ביחידת קרביות בצבא, והולכים למלחמה ולמילואים, גם זו סכנה לא. המטרה היא אותה מטרה להגן על האזרחים.

אחר כך שאלתי מישהו שטס איתי לחופשות הסקי כל שנה שמתנדב במשטרה, הבן אדם בגיל חֲמיִשִּׁים וָשֶׁבַע שכבר עשה את הג`ובות של חייו, כסף כבר לא מעניין אותו. הוא מחפש עניין בחיים, אז הוא מתנדב במשטרת תל אביב בסיורים בסופי שבוע. הוא מספר שבכל ניידת יש שני מתנדבים ושוטר אחד. זאת אומרת קיימים קרוב לאֶלֶף מתנדבים כשמתוכם כשְׁלוֹשִׁים איש הם עובדי המשטרה. חצי מהם לא סיימו תיכון, רף האִינְטֶלֶקְט שלהם שואף לאפס, זאת אומרת השיחה איתם היא בשפה נמוכה, ולא אל תגידו שזה כדי להתאים את עצמם לעבריינים. אלו הם המתגייסים, הוא אומר לי. אלו שלא יתקבלו להייטק, או להיות מנכ"לים בחברות גדולות. הם מעדיפים ללבוש מדים כחולים שישמרו עליהם כלכלית, הרי ההטבות במשטרה לא רעות בכלל. והתשובה שלו לא מפתיעה אותי, כמו התגובה של המפכ"ל, שמזכירה לי את אלו שתמיד יש להם האליבי כשמתחילים להיות כשלים בפרקטיקה וביישום שלהם ברֶצֶף קרוב מידי. "אם היה לי תקציב כמו שלג`וליאני הייתי מנקה את המדינה" אומר המפכ"ל. ואני אומרת שזה לא קשור לתקציב, אלא קודם כל לאיכות האנשים שהמשטרה מגייסת.

יש הבדל בין אנשים מובילים ולא אנאלפביתים לבין כאלו עם כֶּרֶס שבקושי זזים. מנהיגים דגולים מובילים באמצעות רעיונות ומוטיבציה, וכדי להציל את הפשע במדינה הזו צריך תוכנית עבודה ריאלית, שכל בוגר קורס כַּלְכָּלָה וניהול יכול להגיד מה היעדים שלה, ומה הכלים שעומדים לרשותו כדי להשיג אותה. יש לך אתגר, יופי, אבל כדי ללכת על מוֹדֶל שהתאים במדינה כמו ניו יורק, זה כמו לגנוב עבודת גמר ממישהו כדי לקבל ציון עובר. כי לא בהכרח התוכנית שלהם מתאימה למדינה כגון ישראל, שהפשע בה כמו גְּרוּרוֹת סרטניות שנמצא בכל מקום.

 

ההוא מהסקי עשה לי חשק רציתי להתנדב למשטרה בחיי, עוד אֶקְשְׁן בחיים לא יזיק, במיוחד שמטה המתנדבים נמצא חמש דקות הליכה מהבית שלי. אבל עכשיו אחרי המקרה הזה, לא בא לי, פשוט לא בא לי להיות כפופה תחת מישהו שלא יודע להתמודד עם תלונות ולעשות את המיטב שאליו הוא נשבע. שזה אומר: לשמור ולהגן.

 

 

Mary J Blidge & wyclef jean-911

 

"Yo, what up, this Wyclef with Mary J.
I serenade the girls with my accoustic guitar
You know what I`m sayin`?
Yo, fellas havin` problems with the chicks?
I want you right now to turn the lights down low
Pull your girl up next to you
I want you to sing this to her

If death comes for me tonight, girl
I want you to know that I loved you
And no matter how tough I wouldn`t dare
Only to you I would reveal my tears
So tell the police I ain`t home tonight
Messin` around with you is gonna get me life
But when I look into your eyes
(Man)You`re worth that sacrafice
If this is the kind of love that my mom used to warn me about
Man, I`m in trouble
I`m in real big trouble
If this is the kind of love that the old folks used to warn me about
Man, I`m in trouble
I`m in real big trouble
I need y`all to do me a favor

Someone please call 911 (pick up the phone yo)
Tell them I just been shot down
and the bullet`s, in my heart
And it`s piercin through my soul (I`m losin blood yo)
Feel my body gettin cold
Someone please call 911 (pick up the phone yo)
The alleged assailaint, is five foot one
and she shot me through my soul
Feel my body gettin cold.."


 

Delusion71@walla.co.il


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

40 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הזוייה אלא אם צויין אחרת