00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

כש- א` עזב את ב`: כרומוזום Y הולך ונעלם, ולמה בני-אדם צריכים סקס בשביל לשרוד

"הפעם אני עומד להפיל אותך מהרגליים." הכריז א` בארשת ניצחון חגיגית, כשהוא מתרווח בכורסא הגדולה שמול הטלוויזיה.

"וואלה?" העמדתי פנים אדישות. "מה קרה? ולמה אנחנו בבית שלך ולא בסינטה-בר?"

"הערב, ידידי, אנחנו חוגגים התחלה חדשה – שינוי אמיתי." חייך לעברי א`. "הזמנתי אותך לכאן כדי להודיע לך חגיגית שזרקתי את ב`"

הרהרתי על זה לרגע. משהו כאן נשמע לי לא בסדר. א` פגש את ב` לפני חודש בסך-הכל, באחת מתקופות הדיכי שלו. היה בה כל מה שטכניוני-לשעבר יכול לרצות בבחורה – יפה, חמודה, משקפיים, חיוך וספרים גדולים. הם יצאו ביחד כמה וכמה פעמים, אבל בשבועיים האחרונים לא היה לי זמן להיפגש עם א` (מחקר, כתיבת הספר, בלוג, תחרות יזמות, שפעת החזירים, תכנון חתונה וכן הלאה) וככה יצא שרק עכשיו הצלחנו להפגש.

"אתה רציני?" שאלתי בהיסוס.

"הכי רציני שאפשר." אישר החמור-בצורת-אדם שישב מולי בסלון. "וזה לא הכל. הערב אנחנו מזמינים המבורגרים מקניבר!"
 

"מה?!" השתנקתי. "נפלת על כל הראש? שתית נפט? אכלת מצנברייט?"

"אתה דואג יותר מדי," הבהיר לי א`, וטפח לאות הזדהות על כתפי. "תירגע, תשתה משהו. הכנתי לנו לימונדה בעצמי."

מילאתי לעצמי את הכוס והשתדלתי לנשום נשימות עמוקות. להירגע. לחץ הדם כבר לא מה שהיה פעם כשהייתי צעיר. אני לא בנוי לקבל בשורות כאלה בלי הכנה מראש. מה כבר אפשר לומר במצב כזה?

"אני באמת לא מבין מה עובר עליך," אמרתי ולגמתי לגימה עמוקה. הלימונדה החמוצה מדי צרבה לי את השקדים בדרכה למטה. "מילא שאנחנו לא אוכלים הערב בסינטה-בר. זאת החלטה שלך, והשם ייקום דמם. אבל מה קרה עם ב`? לפני חודש היא היתה הדבר הכי טוב שקרה לך. לפני שבועיים היא עוד היתה נערת החלומות שלך. אז איך זה שנפרדתם פתאום?"

"לא נפרדנו," גיחך א`. "זרקתי אותה. נפנפתי אותה. נפטרתי ממנה. לא צריך אותה יותר, ואין מאושר ממני."

בחנתי את פרצופו בחשדנות. "תגיד, אתה על סמים?"

"לא, פשוט הבנתי כל-מיני דברים על עצמי ועל העולם. שמתי לב שהיו כל מיני דברים בה שלא מצאו חן בעיני, ואני לחוץ בזמן. אין טעם להישאר עם מישהי שאתה לא בטוח לגביה."

"אה, כן, בטח." הנהנתי בראשי כאילו הבנתי הכל. אבל לא באמת. מה פתאום לחוץ בזמן? "אתה חולה בשפעת החזירים או משהו?"

"לא, בריא כמו שור תוכניתן." אמר א`. "אבל הכנתי לך הפתעה. אתה יודע איך אתה תמיד מספר לי על כל מיני מחקרים ואיך הם קשורים אלי? אז הפעם הקדמתי אותך. גיליתי שאנחנו, הגברים, פשוט זן נכחד, ואי אפשר לבזבז זמן בהתקשקשויות מסביב."

בדקתי. ראש, עדיין כאן. רגליים, נמצאות. ידיים, בטן, חזה – הכל במקום. "אני דווקא מרגיש די טוב," אמרתי. "אתה בטוח שאנחנו בדרך להכחדה?"

"משוכנע. קראתי בסיינס דיילי שכרומוזום Y בדרך להיעלם. אתה יודע קצת ביולוגיה, לא?"

"מצחיק מאד. כן, יש לי קצת נסיון בתחום. תואר או שניים, כבר הפסקתי לספור. אתה מוכן להפסיק לצחקק לעצמך ככה? זה ממש קריפי."

 "טוב, טוב, אני פשוט שמח שניצחתי אותך במשחק שלך. הפעם אני זה שעומד לעדכן אותך במדע."

"אל יתהלל חוגר כמפתח," ציטטתי משפט עתיק ושימושי. "עכשיו בוא ותגיד לי מה פתאום כרומוזום Y עומד להיעלם, ואיך זה קשור לבחורה המסכנה שזרקת. ובאותה הזדמנות, אני גם אשמח להבין למה אנחנו מזמינים מקניבר דווקא, ולא הולכים לסינטה-בר."

"אנחנו מזמינים מקניבר כי התחשק לי שינוי, ושמעתי שהם מסעדת המבורגרים טובה," ענה א`, "ולגבי כל השאר, אז ככה. לפי מה שקראתי, לכל גבר יש כרומוזום Y אחד וכרומוזום X אחד. לנשים יש שני כרומוזומי X, ואין להן כרומוזום Y בכלל. וחלק מהתפקיד של כרומוזום Y הוא לקבוע מה יהיה מין העובר. אם יש לך כרומוזום Y, אתה תהיה גבר. אם אין לך כזה, אתה תיוולד אשה."

"נכון," הסכמתי איתו. "אבל אל תשכח שיש גם גנים נוספים על כרומוזום Y, שיש להם תפקידים אחרים חוץ מלקבוע את מין העובר."

"כן, זה חלק מהעניין," הסכים איתי א`, "לפי מה שקראתי, היו כמה חוקרים שבדקו את כרומוזומי X ו- Y בהרבה מאד סוגים שונים של יונקים, והם גילו שמאז שכרומוזום Y נוצר במהלך האבולוציה הוא מאבד גנים בקצב מהיר. הוא בעצם עובר אבולוציה הרבה יותר מהר מכרומוזום X, ולפי מה שהחוקרים אומרים, יש ראיות לכך שהוא עדיין מאבד גנים."

הרהרתי לרגע. "כמה גנים הוא כבר איבד?"

"תראה, לא יודעים בדיוק כמה גנים היו לו בהתחלה, לפני שהוא התחיל לאבד אותם, אבל אומרים שהיום יש בכרומוזום Y האנושי קצת פחות ממאתיים גנים בסך-הכל, ובכרומוזום X האנושי יש בערך אלף ומאה גנים. אתה קולט את זה? "

"אוקי, נגיד שזה ככה. איך זה קשור לזה שנפרדת מ- ב`?"

"לא שמעת את מה שאמרתי? כרומוזום Y שלנו מאבד גנים בקצב מהיר. אנחנו הגברים מתחילים להיכחד. ואם אני עומד להיכחד, אין לי זמן לאבד לפני שאני מוצא בת-זוג מושלמת באמת."

"אוי ואבוי," מצאתי את עצמי נאנח בקול. "ולא חשבת לדבר איתי לפני שהחלטת על זה?"

"מה אתה, אמא שלי? קראתי, רכשתי ידע ואני יכול להחליט בעצמי."

בנקודה זו נשמע הצלצול בדלת. "זה בטח השליח מהמסעדה," קפץ א`, "הזמנתי מראש את המנות שאנחנו אוהבים. תפסיק לדאוג, זה הולך להיות טעים!"

נשארתי לבדי על הכורסא, בזמן ש- א` טיפל בענייני הכספים. ניסיתי לחשוב איך להסביר לו בזהירות ובהתחשבות איפה בדיוק הוא טעה. כשהוא חזר לכורסא עם השקית של קניבר וריח של בשר בקר חרוך, הבנתי שאין דרך לעשות את זה יפה.

"אתה מכיר את המשפט שאומר שקצת ידע הוא דבר מסוכן מאד?" שאלתי, "כתבו אותו במיוחד עליך."

גבותיו של א` השתפלו כלפי מטה. הוא הניח את השקיות בחבטה על השולחן. "האר את עיני, גורו צזנה." לאט.

"אל תתחיל להתעצבן לי כאן. אתה זה שזרק את הבחורה בלי לחשוב פעמיים, והזמין מקניבר בלי לדבר איתי בכלל."

הוא צנח לכורסא ונשען אחורנית באנחה שהגיעה מכל הלב. "בסדר, צודק. יכול להיות שעשיתי טעות שלא הלכנו לסינטה-בר. מה שתגיד. אבל מה עם ב`? חשבתי שהיה לי הכל ברור. מה החמצתי?"

"לא הרבה. דווקא הבנת הכל, חוץ מסדרי הגודל של הזמנים בהם מדובר. כרומוזום Y באמת הולך ונעלם, ובאמת היתה קבוצת מחקר מאוניברסיטת פן שהוציאה על זה מחקר מעניין לפני שלושה שבועות. אבל אתה יודע כמה זמן הוא כבר הולך ונעלם?"

"אלפי שנים?"

"אתה רואה? זאת הבעיה שלך. אתה חושב כמו איש מחשבים, ולא כמו ביולוג. כרומוזום Y נוצר לראשונה ביונקים לפני בערך מאה מליון שנה – פלוס מינוס שלושים מליון. זה נכון שמאז הוא רק מאבד גנים, אבל בקצב הנוכחי יקח לו עוד כמה עשרות מליוני שנים לפני שהוא יעלם מן העולם. זה בערך 40,000 דורות בני-אדם, והרבה יותר מכל ההסטוריה האנושית המתועדת."

א` ספג את המידע לרגע בשתיקה, ואז התפרץ, "אבל לא טעיתי לגמרי. אם כרומוזום Y יעלם, אז גם הגברים ייכחדו!"

"לאו דווקא. יש סיכוי די טוב שכרומוזום Y שרד עד עכשיו כי נשארו עליו רק הגנים שהכרחיים לחלוטין לעובר. אם זה ככה, אז כרומוזום Y דווקא עומד להשאר איתנו עד הסוף המר. אבל גם אם הגנים שנמצאים עליו לא הכרחיים לגמרי, עדיין לא נאבד את כל המין הגברי. הנשים צריכות אותנו, אתה מבין."

א` משך בכתפיו. "היתה איזה מישהי שאמרה לי פעם שאשה צריכה גבר כמו שדג צריך אופניים."

"היא טעתה. לא רק נשים צריכות אותנו – לטובת כל המין האנושי, חייבים להישאר גברים על פני האדמה."

"קצת דרמטי, לא?"

"כן," הודיתי, "אולי קצת, אבל עדיין נכון. למה אתה חושב שיש שני מינים – זכר ונקבה? למה שלא יהיו רק נקבות שמסוגלות להפרות את עצמן ולהביא לעולם עוד נקבות בדיוק כמוהן?"

א` ליקק את שפתיו. "רגע, יש בכלל דבר כזה?"

"כן, די הרבה חיות יכולות לעשות את הטריק הזה. יש הרבה מינים של תולעים שמתרבות ככה, ואפילו נקבות דרקוני קומודו – סוג של זוחלים באורך שלושה מטרים – מסוגלות להפרות את עצמן. גם נקבות של חלק מהדגים, הציפורים והכרישים מסוגלות לזה. רגע, אני מכיר את הפרצוף הזה שאתה עושה. אל תגיד לי שאתה חושב שזה סקסי!"

"נו, אתה יודע, זה קצת כמו נערת גומי, אבל מבפנים."

"אני אפילו לא רוצה לחשוב על זה במושגים האלה," אמרתי. "איך אתה מצליח לעוות כל דבר שאתה שומע?" 

"כשרון טבעי. אבל היית באמצע. אם יש נקבות שמסוגלות להפרות את עצמן, למה אנחנו צריכים גברים בעולם?"

"טוב, קודם כל, נקבות אנושיות לא יכולות להפרות את עצמן..."

"חוץ מהבתולה מריה." קטע אותי א`.

"חוץ מהבתולה מריה," הסכמתי. העיקר שישתוק. "אבל מאז ועד היום, לא ידוע על אפילו אשה אחת שהצליחה להפרות את עצמה בלי זרע. כלומר, שהביצית שלה עצמה התחילה בתהליך של הפיכה לעובר, בלי שתקבל אפילו זרעון אחד לרפואה."

"אז אתה אומר שסקס זה חשוב. את זה כבר ידעתי."

"כן, אבל למה סקס חשוב?"

"ספר לי אתה."

"בשמחה. סקס חשוב כדי להגן על עצמנו מפני טפילים."

א` בהה בי לרגע, והתחיל לצחוק. "זה ההסבר הכי טוב שלך?"

"יש בו הרבה הגיון," התגוננתי, "ואפילו יותר טוב – בדקו את ההסבר הזה באופן אמפירי. תחשוב על זה לרגע. אם נשים היו יכולות ללדת ילדים בלי זרע, אז כל ילד היה שכפול כמעט מדויק של האם. סוג של שיבוט, אפשר לומר. ולכל הילדים היו מערכות חיסון זהות."

"נו, זה מצוין," אמר א`, "ככה כולם היו יכולים לתרום איברים זה לזה."

"כן," הסכמתי איתו. "אבל יש סיבה שלכל אחד מאיתנו יש סממנים חיסוניים שונים. כל השונות הזו מקשה על טפילים להסתנן לתוך הגוף ולרמות את מערכת החיסון שלנו. אפילו אם טפיל אחד מצליח להדביק אדם ולרמות את מערכת החיסון שלו, אותו טפיל לא יצליח לעבוד על מערכות החיסון של אנשים אחרים, כי הן שונות זו מזו."

"אני חושב שאני מתחיל להבין..." אמר א` בהרהור, כשעיניו עצומות למחצה, והקיש בהיסח-הדעת על סנטרו שוב ושוב. "אז אם לא היה סקס, כולנו היינו שיבוטים אחד של השני, והטפיל הראשון שהיה מתאים את עצמו למערכת החיסון שלנו היה יכול לחסל את כל המין האנושי."

"בדיוק. ולפני חודש בדקו את התיאוריה הזאת באופן מעשי. השוו אוכלוסיות של חלזונות מים מתוקים שיכולים להתרבות בשתי דרכים שונות: ברבייה זוויגית – זה סקס – או ברבייה ללא סקס, כלומר בשיבוט עצמי. אחרי מעקב של עשר שנים אחרי אוכלוסיות החלזונות, גילו שהשיבוטים היו פגיעים יותר לטפילים, וברגע שהטפילים הפכו להיות שכיחים יותר, מספר השיבוטים החיים התדרדר במהירות, וחלק מסוגי השיבוטים נעלם לחלוטין. אבל מספר החלזונות שנוצרו כפרי של יחסי-מין בריאים ומאושרים, נותר יציב לאורך זמן."

א` בהה באוויר מבלי לדבר. לרגע חששתי שהוא לא הקשיב לי בכלל, אך אז פצה את פיו בשקט קטלני. "אני מבין. אז אנחנו צריכים סקס כדי להמשיך להתקיים. וזה אומר שגם אם כרומוזום Y יעלם, בטח יהיה כרומוזום אחר שיתפוס את המקום שלו וימשיך להכתיב לכך שיהיו גברים באוכלוסיה. ואני הייתי אידיוט."

שתקתי. יש לי עקרון חשוב: אני לא מפריע לחברים שלי להלקות את עצמם על הטעויות שלהם, כל עוד הם לא עושים את זה בפומבי. כדי להעסיק את עצמי, פתחתי את אריזת ההמבורגר של קניבר והוצאתי את הלחמניה עם קציצת הבשר. נתתי ביס אחד במנה, ועיוויתי את פניי בגועל.

"מה קרה? הזמנתי מדיום-וול, כמו שאתה אוהב." א` דיבר באיטיות, כאילו המילים התקשו לצאת מגרונו.

לא טרחתי לדבר. סובבתי את הלחמניה לכיוונו והראיתי לו את פנים הקציצה שנחשף: שחור-שחור. אכלתי כבר המבורגרים רבים, אבל קציצה חסרת-חיים וחסרת עסיסיות כמו זו, לא פגשתי מימיי. אם היה אי-פעם המבורגר שמת פעמיים, זה היה זה.

"אוי..." הוא הסתיר את פרצופיו בידיו, וכתפיו רעדו. ישבתי בצד והשתדלתי שלא להפריע לו להרגיש רע. לאחר מספר דקות, הוא הצליח להשתלט על עצמו. הוא הביט עלי, וחייך. עיניו היו לחות.

"הייתי אידיוט." אמר ברכות.

"כן," הסכמתי איתו.

"בפעם הבאה בסינטה-בר?" שאל.

"רק בסינטה-בר." עניתי. "רק בסינטה-בר."
 
 
נושאים דומים בבלוג:
אני ו- א` בסינטה-בר: הגעתה של ב`
אני ו- א` בסינטה-בר: על מסרים תת-הכרתיים

מקורות נוחים לקריאה (באנגלית):  
טפילים עשויים להיות אחראיים לסקס
כרומוזום Y הולך ונעלם
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

27 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת