00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קלרדומה מחפשת אהבה

הבריחה הגדולה

המצב בבית הפך בלתי נסבל. אני מרגישה כמו אורחת בביתי שלי וחוסר האונים גואה. צפוף לי כאן. אני חייבת לעזוב. חבל לי שהמצב צריך להדרדר למקום הזה, שדוחקים בי. הייתי מעדיפה להמנע מכך, אבל ההורים לא מותירים בידי שום ברירה - אני נאלצת למצוא למצוא עבודה. תאמינו לי כשאני אומרת לכם שזה הדבר האחרון שאני רוצה לעשות, במיוחד כשהדגש הוא על "מציאת" עבודה להבדיל מסתם "חיפוש".

אין לי אויר והתחושה ממש לא נעימה. כאילו לא רוצים אותי כאן, שאני מציקה להם. וזה לא שאני כזה מטרד גדול. אני כנראה פשוט ממש מוצלחת בלהרגיז אותם - את ההורים והאחים שלי. נמאס לי ללכת על ביצים. זה לא אמור להיות ככה. וזה לא פייר. ככה אני מרגישה, שזה ממש לא פייר. שאני צריכה עוד זמן והם, מתוקף היותם הוריי, אמורים לספק לי את הזמן הזה. והם לא מוכנים יותר. ואני מרגישה מפונקת, כאילו אני איזו עלוקה שלא מוכנה להרפות. והכי מצחיק זה שכולנו רוצים בדיוק את אותו הדבר - שאני אהיה עצמאית ומאושרת. אני חושבת שהדעות שלנו פשוט חלוקות לגבי דרך הפעולה.

כידוע לכם, עברתי פרידה לא קלה מהחבר לפני חודש בערך. שלוש שנים הייתי איתו ואני חושבת שמגיע לי יותר מחודש אחד של עומללות ורחמים עצמיים. מותר לי להיות עצובה ולא תקשורתית, ולשכב כל היום במיטה, להמנע עד כמה שרק אפשר ממגע עם העולם. העולם הזה הכאיב לי ואני רוצה לקחת ממנו הפסקה. לנוח רגע בצד הדרך.

חשבתי שאני בסדר עם זה. היה ברור שניפרד וזה באמת נמשך יותר מדי זמן. אבל גם הידיעה הזאת שזה כנראה לא יחזיק מעמד - לא היוותה שום נחמה ברגע האמת. זה כאב, זה עדיין כואב ועצוב לי. יותר ממה שהייתי רוצה להודות. אבל בסה"כ אני חושבת שאני דיי בסדר. אני לומדת ועד לאחרונה אפילו התמדתי בהכנת שיעורי הבית. אני מנסה ליזום שיחות עם אנשים אקראיים, אבל מה לעשות שזה נעשה עדיין בתחום הוירטואלי כי אומץ וחשק לצאת החוצה עדיין אין. ואני יודעת שההורים רוצים לעזור לי. אני יודעת את זה, אבל לא ככה. לא רוצה ככה. בכח. כאילו עכשיו תיהיה בסדר, תיהיה עצמאית תמשיכי הלאה.

לא רוצה. תעזבו אותי. לא רוצה לראות אף אחד, לא רוצה לדבר עם אף אחד, כולה חודש אחד אני לא עובדת! חודש אחד מסכן שאתם "סובלים" אותי בבית. למה שלא תניחו לי לנפשי?

אני לא רוצה לכעוס עליהם. הם לא מבינים ויש להם את הסיבות שלהם. וגם להם לא קל. זה מצב מורכב, אני יודעת. המון שינויים התרחשו לאחרונה ולאף אחד לא קל. אבל אני רק רוצה להתכנס פנימה לתוך הכאב האישי שלי. ואני רק רוצה שהם יניחו לי לעשות את זה בשקט.

אין לי חשק לעשות כלום, אין לי חשק לנשום, ואני מכריחה את עצמי להמשיך עם הקורס הזה של הפעם בשבוע, ולשמור על איזושהי שגרה. אבל זה לא מספיק. אפילו את התרופה ההומאופטית הפסקתי לקחת, ככה על דעת עצמי.

סהרורית מול המחשב.
רוצה לקחת חופשה מהגוף הזה,
מהראש שלא נותן מנוחה,
מהלב השבור.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קלרדומה אלא אם צויין אחרת