00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

אלימות

20/08/2009


כבר כתבתי פה פעם על בעיות החנייה שיש בבניין שלנו. הכניסה לחנייה פתוחה ופעמים רבות אנשים זרים נכנסים וחונים בחנייה פרטית ומספקים כל מיני תירוצים. האמת שזה לא קרה לי מזמן כבר (טפו טפו), אבל אני יודעת שזה קורה מידי פעם, כל פעם לשכן אחר. תוך כדי כתיבה אני נזכרת שלפני כמה חודשים רכב זר עמד בחנייה שלי אבל הייתי עייפה מכדי לריב וגם מצאתי חנייה מתחת לבית, מהצד השני אז לא הפעלתי סנקציות.
 
והנה אתמול, ירדתי לטיול עם הכלב וכבר ביציאה דלת הבניין לכיוון החניה שמעתי צפירות חזקות ובלתי פוסקות, ומיד אחר כך צרחות. יצאנו, הכלב ואני מהבניין וראינו את השכנה הנחמדה מאוד, מקומה שש, חוסמת באלכסון עם הרכב שלה, רכב שחונה בחנייה שלה, וצורחת על השכן הנחמד מאוד גם הוא מקומה שתיים. אני באמת מאוד מחבבת אותה, את השכנה מקומה שש. אנחנו משוחחות במעלית, מחליפות ברכות לבביות, מדברות על הילדים, היא ממש מקסימה, בדרך כלל.

גם השכן מקומה שתיים בסדר. אני יותר מדברת עם אמא שלו, אבל הוא תמיד מנומס, מחזיק דלת, עוזר עם שקיות, בחור צעיר וסימפטי. לאחרונה, אבי המשפחה חלה והם קצת טורחים סביבו מה שמובן לגמרי לאור המצב. זה גם גרם לי לחשוב שאולי היו סיבות מקילות לחנייה הלא חוקית, אבל זה באמת לא רלוונטי.
 
בכל אופן, השכנה המאוד נחמדה צרחה על השכן הנחמד גם הוא, שהוא חונה לה בחנייה, ומה הוא חושב לעצמו ושיזיז את הרכב או שהיא תביא לו משטרה. הפנים שלה היו אדומות ומעוותות מרוב כעס ואילו ראתה את עצמה, מן הסתם היה מרגישה אי נעימות, או שלא. הוא מצידו ביקש ממנה להפסיק לצרוח והסביר די בשקט שהוא חנה רק לדקה ושאם היא תזיז את האוטו שלה שחוסם אותו הוא מייד יצא מהחנייה שלה. משום מה זה רק עיצבן אותה יותר והיא ענתה לו בצורה ממש מגעילה בעיני (אתם זוכרים שצפיתי, לא שמעתי על זה משכנה אחרת) המשיכה לצרוח שלא יעיז לעשות את זה שוב ושיצא תכף ומייד או שהיא מביאה לו גרר, וכל זאת עדיין כשהיא חוסמת אותו ולא נכנסת לאוטו כדי לזוז ולאפשר לו לצאת. כאילו שהיתה חייבת להמשיך ולפרוק כעס.
 
למרות שבאופן עקרוני, הצדק היה איתה, החנייה שלה, והיא הגיעה מהעבודה רק כדי לגלות שמישהו חונה בחנייה שלה, התחלתי לגלות סימפטיה דוקא לשכן. הוא אמר לה משהו כמו: אין לי זמן להתווכח איתך, תזיזי את האוטו או שאני הולך.
 
אני פניתי לדרכי וניסיתי לא ליצור קשר עין עם איש מהם. זה לא שחשבתי שהעניין יגרר לאלימות פיזית, למרות שאף פעם אין לדעת. הנחתי שהיא לא מסוגלת לוותר על הכעס וגם שהיא מנסה להוכיח נקודה מסויימת. ומן הסתם, לאור מה שקרה, בחנייה שלה הוא לא יחנה אף פעם, אפילו לא לשנייה. הבוקר ירדתי איתה במעלית ואמרתי לה שלום כרגיל אבל אני כבר לא מחבבת אותה כמו קודם. כלומר, זה נכון, זה מעצבן, לבוא הביתה ולגלות שבגלל מישהו חסר התחשבות מתעכבים. אבל מה שראיתי אתמול היה ממש דוחה בעיני. אלימות לא פותרים באלימות אפילו אם ירון הוא בריון. היא הוציאה החוצה מפלצת ואני לא מתחברת לאנשים כאלה. כוחניות ודורסנות הם לא פתרון בעיני לכלום. אני משתדלת לפתור דברים בדרכי נועם, עד כמה שאפשר. גם כשהשכן חנה בחנייה שלי, וחסמתי אותו, לא נכנסתי איתו למריבה ולא הטפתי לו מוסר. באתי, הזזתי את האוטו והסיפור נגמר. גם בלי צעקות הוא לא יחנה בחנייה שלי שוב (מישהו אחר אולי כן, אבל צעקות על השכן הזה לא יעצרו את זה). וגם אם אני מתרגזת, וכועסת יש נקודה שבה צריך לעצור.
 
היא לא רצתה לוותר. היא רצתה להוכיח שהיא חזקה והיא תראה לו והוא יותר לא יחנה בחנייה שלה. המחיר שהיא משלמת בלהיות צודקת, זה להפוך לאדם אלים. היא מעבירה את זה גם לילדים שלה. כולנו מחנכים את ילדינו בעיקר במעשים שלנו. כולם מתלוננים שהחברה שלנו הפכה לאלימה יותר אבל הפתרון של רוב אלו ששומעים אותם זה להיות אלים יותר. אני לא רוצה להיות צודקת במחיר כזה. אולי אני נאיבית אבל אני רוצה לקוות שיש דרך טובה יותר.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

39 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת