00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

ממתי המילה `אשכנזי` הפכה להיות קללה?

17/08/2009
נולדתי בתל אביב, בתכנית ל`. אחר כך עברנו לרמת השרון וגרנו שנתיים בשכונת נווה רום. בגיל 5 עברנו לאבן יהודה ושם פגשתי לראשונה אנשים כהי עור שכונו `תימנים`. היה להם חיתוך דיבור שלא שמעתי מעולם, עם ח` וע` גרוניות מודגשות. אותי הם כינו `אשכנזי`. אני, שמעולם לא שמעתי את המילה `אשכנזי`, התלוננתי בפני אימי שהילדים מכנים אותי בכינוי הזה ולא הבנתי אותו.
כשלמדתי בחטיבת הביניים היה לנו ילד בכיתה שמוצאו היה מהעדה הפרסית. כל פעם שהיו קוראים לו `פרסי` הוא היה מרביץ. אמרתי לו ש`פרסי` זו לא קללה, זה באמת המוצא שלו, ולא הבנתי למה הוא מרביץ. זה מזכיר לי היום את המערכון של מוני מושונוב וגידי גוב על הצנזור שמתעקש לצנזר את המילה `גרוזיני` בטענה כי מדובר בקללה (לא מצאתי את המקור, אבל קרוב).
 
כשלימדתי בבית הספר פתאום פגשתי קללה חדשה - `אשכנזי`. בחלק מהכיתות שלימדתי זו היתה הקללה היומיומית הרגילה לתיאור התנהגות `לפלפית`. תלמיד פעם אמר לי "למה שאני אסע עם חגורה, מה אני אשכנזי?" מסתבר שבחמש עשרה השנים מאז שעזבתי את בית הספר הפכה המילה `אשכנזי` לקללה. פעם הצעתי לתלמיד ממחטה מהתיק שלי. הוא קיבל את חבילת הממחטות, קלינקס עם ריח מנטה, הריח ואמר "אח... ממחטות של אשכנזים...".
 
להיות אשכנזי בשנים האחרונות זה להיות לפלף, לציית לחוקים, לא לעקוף בתור, לשבת בשקט, להיות פראייר. ושלא תבינו לא נכון, הכינוי `אשכנזי` יכול להיות מודבק גם למי שאינו אשכנזי והוריו לא נולדו בגליציה, ולהיפך - אשכנזי יכול להתנהג כמו ערס. זה כבר לא ענין עדתי או דתי, זה עניין תרבותי - שומרי חוק מול מפרי חוק. אלה שעוקפים מימין על השוליים ונדחפים לפניה שמאלה מול אלה שעומדים בפקק ומחכים בסבלנות. זה שיושב בטיילת עם אשתו ובתו ונהנה מאויר הים מול אלה שמתשכרים לשוכרה ורוצחים אנשים בשם `הכבוד`.זה שאומר לרכב שעובר אותו `דיר בלאק` ונרצח. ושלא תבינו לא נכון, ערסים אינם רק ערבים או מזרחיים או בני עדה אחרת, הם לא בהכרח ערבים או יהודים. ערסים הם מי שבזים לחוק, שמנסים תמיד לעקוף ולמצוא קיצור דרך, לא לצאת פרייארים.
 
חוט מקשר עובר בין זה שעוקף אותך בתור לבנק, בדואר, בפקק, לבין מי שמשתכר בליל שישי בנמל תל אביב או במועדון בקרית גת ורוצח מישהו ש`הסתכל עליו לא בסדר` או אמר משהו לחברה שלו. בשנות התשעים יושמה בניו יורק ע"י ראש  העיר ג`וליאני `תיאורית החלונות השבורים`, לפיה על המשטרה לטפל במקרה של שבירת חלון באותה חומרה כמו מקרה רצח, משום ששבירת חלון שלא תטופל תוביל לוונדליזם גדול יותר, שיוביל להפרות חוק ולבסוף גם לרצח. למרות הביקורת על יישום התיאוריה בניו יורק, דומה שבמדינה שלנו, שבה אזרח הולך להתלונן על גניבת רכוש רק כדי לקבל אישור לצרכי ביטוח, החלונות כבר שבורים מזמן.
 
כולם מכירים את ההרגשה הזו, שאתה נוסע בכביש, עוקפת אותך הונדה לבנה או ערסמוביל אחר, ברכב יושבים כמה צעירים חבושי כובעים לבנים או שחורים, על החלון האחורי מדבקה ענקית עם סמל "נייק" (ממתי חברת נייק אומצה ע"י הערסים?), וברור לך שעכשיו יהיה בלגן בכביש. המכונית עוקפת מימין, משמאל, נצמדת לכלי רכב אחרים, הנהג יושב עם כסא נטוי לאחור יותר מדי, לא חוגר חגורה, בדרך כלל מדבר בפלאפון אופנתי, ברכו השמאלית מבצבצת מהחלון הפתוח ומוזיקה רועשת בוקעת מהרכב.
 
או ההרגשה שאתה מטייל ברחוב, בטיילת ומתקרבת חבורה של בני נוער ערסים, וברור לך שעכשיו יהיו צרות. מספיק מבט לא נכון, מילה לא מתאימה, לענות לא נכון לבקשת סיגריה או שיחה בפלאפון כדי שהסכינים ישלפו והרצח הבא יתרחש. כשהם עוברים והכל נגמר בשקט אתה מסיים להתכווץ וממשיך הלאה.
 
הכשלון כמובן הוא חינוכי, משום שכמאמר הקלישאה לא ניתן להציב שוטר שישמור על כל אזרח. הנערים האלה לא נולדו ערסים, הם למדו את זה מהסביבה שלהם, מההורים שאותם ראו עוקפים מימין בפקק ונדחפים בתור. אותם ההורים שלא חינכו את הילד לגבולות, לסבלנות, לחכות ולדחות את הסיפוקים. למערכת החינוך אין זמן ומשאבים להתעסק עם האנשים האלה, שמשליטים את כוחם ומרותם על הסביבה. למשטרה אין כוחות ומשאבים לטפל בערסים האלה, ורוב התלונות, אם כבר מוגשות, נסגרות מחוסר ענין לציבור.
 
לפני כשנה נהגתי ברכב באור יהודה בסמוך ליציאה מהעיר. לפני היציאה יש צומת שבה נבנתה כיכר. הכביש הדו נתיבי נהיה צר לקראת הכיכר והופך להיות כביש של נתיב אחד. אני נוסע במהירות נמוכה ופתאום שומע חריקת בלמים מאחור. במראה הימנית אני רואה רכב שעולה על המדרכה, מועף חזרה אל אחורי הרכב שלי ופוגע בפינה. מסתבר שהרכב ניסה לעקוף מימין במהירות גבוהה, פגע במדרכה ועף אל הרכב שלי. נעצרתי. ברכב ישבו שני ערסים, אחד עם כובע שחור ואחד עם כובע לבן. הנהג ישב עדיין ברכב המונע. מהגלגל הימני שלו יצא אויר. הוא הוציא את ראשו מהחלון ואמר לי "סע סע, לא קרה לך כלום". ביקשתי ממנו לעצור בצד אחרי הכיכר כדי שנחליף פרטים, תוך שאני משנן את מספר הרכב שלו. נכנסתי לרכב, רשמתי את המספר ועברתי את הכיכר. כמובן שהרכב פתח בנסיעה פרועה וברח מהמקום עם הפנצ`ר. הגשתי תלונה במשטרה, מסרתי את מספר הרכב ולאחר מכן קיבלתי הודעה שהתיק נסגר מחוסר ראיות. הגשתי ערר על ההחלטה והיום הערר יושב בפרקליטות המדינה. זו רק דוגמה לאיך המדינה לא מטפלת במקרה פשוט של אי מסירת פרטים. אחר כך נזעקים כששני ערסים שנמלטים משוטרים דורסים שתי בחורות שחצו את הכביש במעבר חציה באבן גבירול? להזכירכם, ב-8.8.09 היו ארבע תאונות פגע וברח.
 
ומה יעשה הציבור שומר החוק, זה שעומד בתור? יסתגר מאחורי חומות, מחסומים, חברות שמירה פרטיות, יוציא אלפי שקלים על ביטוחים נגד גנבות, חיבור למוקדי אבטחה, ימנע מללכת למוקדי בילוי בסוף שבוע וינסה לשמור על הילדים שלו שלא יתקרבו למקומות האלה בימי שישי. נמשיך לנשוך שפתיים כשעוקפים אותנו בתור או בפקק וכשאנחנו רואים רכב שממנו זורקים אשפה וסיגריות בוערות.
 
לא נראה שתהיה ישועה מהממשלה או מהמשטרה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

61 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת