00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מחשבה בהכחדה

השתחררתי! ועוד כל מני דברים חוץ מזה...



"עת השתחררתי הרופאים המליצו לי
ביקור חודשי בנמל התעופה..."
 
חבל רק שאני שונא טיסות לחו"ל.
האירוניה היא שאמא שלי היא סוכנת נסיעות, והיא מתחננת בפניי שאני אצא קצת לחו"ל, אפילו ליומיים בסוף השבוע. אבל אין לי מה לחפש בחוץ - אני נהיה עייף ואני רוצה בעיקר להתבטל. את זה אני יכול לעשות גם פה.
אגב, כשאני נמצא באיזור אירופאי, אני הופך לבלונדיני מסיבה לא ברורה. כנראה משהו שקשור באקלים פה שלא מאפשר את זה.
 
כמה דברים קרו מאז הפעם האחרונה שכתבתי, מה אומר ומה אגיד?
טוב, אני מניח שהדבר הבולט ביותר הוא שהשתחררתי מהצבא. כאילו, יצאתי לשל"ת, שזה שירות ללא תשלום, או שירות ללא תכלית - תלוי את מי שואלים. זה בעצם שארית היסטורית מהימים בהם הנח"ל היה נשלח להקים קיבוצים והיאחזויות ושוכב עם קיבוצניקיות לסירוגין.
אני די מנסה להתגבר על כמות הבלבלות שעופפת אותי.
אני בחור מאוד בטלן ויש לזה אפילו הוכחות מדעיות, אבל הצבא הצליח להטביע את לחץ הזמן גם בי. כלומר, אם יש יום שאני לא עושה בו כלום, ואפילו סתם מסתובב עם חברים ברחבי הארץ, אני מתחרפן ומרגיש כאילו שרפתי יום. תמיד יש תחושת מרוץ, אל עבר היציאה הבאה, אל עבר החזרה לצבא. הבעיה היא שאין יותר צבא. אין לי לאן למהר. דברים שאני לא אעשה השבוע, אפשר לעשות בשבוע הבא. וגם אם אני לא עושה משהו שהיה צריך להיעשות, זה לא כזה נורא, סך הכל החיים ממשיכים.
יש לי רשימה עם איזה 300 דברים שאני צריך לעשות ועד עכשיו ביצעתי, אה, שניים.
נו, לא נורא.

אה! אני לא מאמין ששכחתי מזה! טוב, הפיסקה הבאה תיראה כאילו אני גרופית מפגרת, אבל זה לא אכפת לי:
או מיי פאקינג גוד הייתי בהופעה של הפט-שופ בויז!!! זה היה מטורף! אנשים עם קוביות במקום ראשים, בניינים מפזזים, בלוקים מעופפים והמון אורות ובלאגנים וכמובן - מוזיקה מצוינת!! איזה מופע!  עכשיו שגם הייתי בהופעה של דיפ פרפל וגם בהופעה של הפט-שופ בויז אין לי עוד בשביל מה לחיות!! אההה!! איזה מטורף זה היה!!!
המבקרים של כל העיתונים, אגב, אמרו שהיה מופע מצוין אבל בכל זאת מצאו על מה להתמרמר. חבובים, לא יודע בכמה הופעות כאלה הייתם שמצאתם על מה להתלונן אבל אני ראיתי מופע בסטנדרטים של פעם בכמה שנים. אולי חוץ מחגיגות ה-100 של תל אביב, אבל זה מוזר בצורה שלו, ויש מספיק אנשים שהקניטו את כמות הכסף שנשפך על זה...

כרטיס ההופעה לפט-שופ בויז בארץ

לפני כשבועיים ריפרפתי קצת בבלוג שלי וראיתי את הפוסטים של השלוש שנים האחרונות. כמעט בכל פוסט כל מה שעניין אותי היה "איך מרשימים את המין השני?". האם אני עד כדי כך רדוד? חשבתי על זה עוד קצת לאור העובדה שחניכים שלי לשעבר רמזו בקולניות שהם קוראים את הבלוג שלי. מה, לחשוב חינוכית גם כשאני שופך שטויות במיץ באינטרנט?
כבר בשנת השירות כשזה קרה הגעתי למסקנה שזהו אינטרנט. אם הבלוג שלי פתוח לציבור, צריך לקחת בחשבון ש"כולם" עלולים לקרוא בו. ועל כן, אין לי כל כך סיבה להתחבא ואני לא אשנה את סדרי הכתיבה שלי. אני זה אני, וזוהי זווית נוספת למי שאני.

הלאה - בזמן האחרון לקחתי על עצמי פרויקט רציני ביותר וזה להקים מחלקה גראפית בשומר הצעיר. זה מסובך, קשה, כמעט ואין לזה סיכוי, אבל אני הולך על זה. גם כי אני בין הבודדים שלא עוסקים בחינוך השנה וגם כי הגיע הזמן שאני אעשה משהו שאני מבין וטוב בו.
בינתיים אני מנפח לעצמי את תיק העבודות שלי וכנראה מנסה להתקבל למכללה הישראלית לאנימציה.
בשנה וחצי האחרונות למדתי שיש לי יכולת גראפית די טובה. הכנתי סרט סוף מסלול לפלוגה, כשהנסיון היחיד שלי בעריכת וידאו היה, אה, סרט סוף מסלול הפלוגה. ובכל זאת, כשהסרט הוצג בפני כולם, אנשים היו בטוחים שהייתי לפחות באיזו מגמת קלנוע. לא, לא אני, אני למדתי את הכל מה-street! אני לא איזה נחנח שלמד את זה בבית הספר! יואו מדה-פאקה!
בנוסף לזה, בעקבות התנועה, צברתי ידע ונסיון במלא דברים הקשורים בנושא. למשל, למדתי לקחת טקסטים משעממים ולהפוך אותם לפוסטרים מגניבים.
הנה הדבר האחרון שעשיתי:

3 מטרות תנועת השומר הצעיר לשנה זו, בצורת מונופול

ועכשיו , בסמינר פתיחה של י"גימלים, הם מקבלים פוסטר לכל צוות וקוראים ובוחנים ביחד את המטרות.

אממ... טוב, להלן אחד הפוסטים הכי משעממים שכתבתי אי פעם.
אה, אגב, למי שתהה בקשר לפוסט הקודם - שום דבר לא יצא מזה.
אלוהים פשוט לא רוצה שתהיה לי מישהי! זה מוכח!
נניח מי שדיברתי איתה להפגש, היא באותו השבוע נשרפה בפנים עד כדי יבלות, ואז היא לא רצתה להפגש איתי כי היא פחדה לצאת אפילו לרחוב. בכל מקרה, עם חלוף הזמן גיליתי שממילא מישהו תפס אותה במקום עבודתה, אז זה היה אבוד מראש. המשכתי הלאה:
הצעתי לאוגר המחץ שנעשה ערב "איך פגשתי את אמא שלך?", כלומר, נעשה טריקים וקונדסים כדי להתחיל עם הליידיז, ומקסימום באמת יצא לנו מזה משהו. מינימום, נקבל חווית צחוקים ואולי אפילו בטחון עצמי וכאלה.
הממ. לא, זה לא יצלח.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל מכסח המדפסות אלא אם צויין אחרת