00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

זמן למוזיקה

סיכום שבוע: חום אוגוסט ולילות קסומים

השבוע התחיל בתחושה מלנכולית מעט...
 
התלבטתי קשות איזה שיר יפתח את השבוע הנוכחי, שלא מבטיח רבות מבחינת החום העז שישרור גם בו. כיוון שלילה עכשיו וכמעט שלא רואים כוכבים, אני נזכר דווקא בשיר Soot and stars מתוך אלבום ה-B-Sides של ה-Smashing Pumpkins, שנקרא Judas 0 ויצא לאור כחלק מהאוסף הכפול, שסימן למעשה את התפרקותם ב-2001. בילי קורגן מתאר את אהבותיו לתנועה, לנסיעה ולשיטוט בדרכים יחד עם הנאות החיים כמו שתיית יין תותים. ניכר כי השיר הוא חצי פנטסטי-חצי מציאותי. מעיין דיון פילוסופי על החיים, רוח האדם ויכולת שלנו לחשוב מעבר למילים בחיפוש אחר האמת.
 
שורה לדוגמה: "אני לעיתים מדבר עלייך, אבל את זו תמיד אני/כיוון שכשאני מדבר על עצמי, אותך אני מבקש. אז לא תהיה כאן אמת, רק הונאה בחרוזים/זמן הוא הדבר היחיד הממתין דומם כמו מוות; אני מצפה להחלטיות, מתפלל לרגע אחד מוגדר/ עוצר ללא רסן, עקר ללא ילד/ ילד זה מה שהייתי וילד אהיה כשאמות. פיח בשערי וכוכבים בידי" 
 
Smashing Pumpkins - Soot and stars
 
והחום בבוקר יום ראשון לא עזר לשפר את ההרגשה
 
אוי החום האדיר הזה, שאי אפשר להתחמק ממנו. גם U2 לא הצליחו לחמוק מהחום האדיר שליווה את מסע הופעותיהם ב-1987, שהחל לאחר צאת האלבום Joshua Tree, האלבום "האמריקאי, שלהם. הסרט הרוקומנטרי שליווה את מסע ההופעות והפך אחר כך לדיסק כפול נקרא Rattle and Hum, זכה לביקורות צוננות, שטענו כי U2 מנסים, ללא הצלחה מרובה, ליצר לעצמם נישה לצד גדולי הבלוז דוגמת BB King שאף התארח באלבום בכבודו ובעצמו. בתוך האלבום הזה מצויה הרצועה Heartland שלוקחת אותנו אל דרום ארה"ב, על שדות הכותנה (והעבדות החבויה בהם), המיסיסיפי הבלתי נגמר וכביש 66 הידוע. U2 מצביעים על הדרום כ"בירת הנשמה" של ארה"ב ודי מסתירים את העובדה כי שם גם צמחה הגזענות בצורה יוצאת דופן. בכל אפן, מדובר בשיר רוק מרגיע, מהתקופה ש-U2 עוד היו להקת רוק משמעותית. 
 
שורה לדוגמה: "רואה את השמש זורחת מעל לעורה, אל תשנה זאת; רואה את השמש זורחת מעל אורה, השחר משנה הכל. והדלתא של השמש, בוערת בבהירות וסגלגלות"
 
 
מישהו יודע מתי נגמר הערב ומתחיל הלילה?
 
קשה להבחין בגבול החמקמק בין ערב ללילה, אני גם לא מאמין שיש הגדרה מדוייקת לכך. האם שעת כתיבת טקסט זה היא ערב או לילה? מה בעצם מבדיל ביניהם? בכל אופן, Stars, להקת האינדי רוק הקנדית, ניסתה לענות על השאלה הזו בסינגל השני שלהם מתוך האלבום In our bedroom after the war מ-2007, שיצא בחופזה על מנת להימנע מהדלפה לרשת לפני מועד ההשקה. השיר הוא שיר קצבי שמתעמת עם הפחדים שממיט עלינו הלילה על האפילה שהוא נושא בקרבו. הפתרון המוצע הוא פשוט להשתחרר מכל הדעות הקדומות ולהיכנס אל הלילה ללא חשש כיוון שאנו מעבירים את הפחד ממנו גם לדורות הבאים. לעיתים השיר נשמע קצת מבולבל, אבל בסיכומו של דבר מדובר באינדי קנדי משובח.
 
שורה לדוגמה: "הלילה מתחיל כאן, שכח את שמך, שכח את פחדיך; אתה זורק מטבע אל תוך הים וצועק "בבקשה שובי אליי", אתה קורא לילדך על שם פחדיך ואומר להם "אני הבאתי אתכם לכאן".
 
 
וישנם גם ימים עצובים יותר....
 
ביום שני עשיתי את הדרך לקריית גת, לעלות לקברו של סבי שנפטר לפני שנה. למעשה, היה קשה לבחור שיר עבור בוקר כזה ולא במקרה בחרתי בשיר של ניק דרייק, Fruit tree. השיר של דרייק, לקוח מתוך אלבום הבכורה שלו, five leaves left שהוקלט ב-1969 יחד עם להקת Fairport Convention. אלבום הבכורה של זמר הפולק הצעיר הזה, לא זכה להצלחה מסחרית יוצאת דופן עם צאתו, אך בדומה לשיר שמצוי בחלקו האחרון של האלבום, דרייק זכה לתהילה רק עשור לאחר צאת אלבום הבכורה, עת פורסם אלבום הרטרוספקטיבה שנשא את שם השיר. למרבה הצער, התהילה הגיעה חמש שנים לאחר לאחר שדרייק נמצא מחוסר הכרה בחדרו לאחר שנטל מנת יתר של תרופות. השיר הזה נגע בי לראשונה כשרכשתי את אלבום האוסף של דרייק, Way to Blue, לאחר ששמעתי את שירו Northern Star בפרסומת לפולקסווגן...
גיליתי זמר מצויין שהגיש מוזיקה נקייה ומדוייקת להפליא, כאשר השיר Fruit tree נראה כמו נבואה שהגשימה את עצמה לגביו. הבטחתי לעצמי שבדרך לאזכרה, כשאחלוף על שדרות העצים שעוד נותרו בדרך מצומת פלוגות דרומה לקרית גת, אשים את השיר במערכת, לזיכרו של סבא....
 
שורה לדוגמה: "תהילה היא רק עץ פרי, כל כל רעועה, היא לא יכולה ללבלב, אלא כאשר הגבעול נטוע באדמה; אז אנשי התהילה לא יכולים למצוא דרך, עד שהזמן יחמוק הרחק מיום מותם; עץ פרי, עץ פרי, אף אחד לא מכיר אותך מלבד הגשם והאוויר, אל תדאג, הם יעמדו ויצפו בך כשתדעך; עץ פרי, עץ פרי, פקח את עינייך לחצר אחרת, הם יידעו שהיית כאן כשתדעך..."
 
מזל שאפשר לסיים את היום עם שיר שפותח לך את הלב מחדש
 
האורות בחוץ נצנצו ונמלאתי תחושה רומנטית מעט לנוכח האור שהם מפיצים. בניגוד לשירי האהבה הקיטשיים, הנטחנים לאורך זמן בפלייליסט של גלגל"צ, שירי האהבה הטובים ביותר הם דווקא אלו שמספרים על הקצוות במערכת היחסים, על החרטות הקטנות והסליחות המאוחרות. כזה הוא השיר של EELS, שלמעשה איננה ממש להקה, אלא פרוייקט מוזיקלי גמיש, שנע סביב E, המייסד של הלהקה (Mark Oliver Everett, אם זה ממש מעניין אתכם...). אמנם מדובר באחד השירים עם הכותרים הכי מייגעים, אבל בפועל מדובר בפנינה מוזיקלית יוצאת דופן. לקח לי הרבה זמן להגיע אליו, כיוון שהוא נמצא לקראת סיומו של הדיסק השני ביצירה Blinking lights and other revelations, שראה אור ב-2005, אבל ההמתנה הייתה שווה. השיר מדבר על תחושת החמצה, על אהבה שחמקה וקולו של E פשוט מצמרר לצד צלילי גיטרה נקיים. הוא מדבר על ההשלמה עם העובדה שהוא איחר את המועד וזו לא יכולה להיות שלמה עד שהוא מצליח להפסיק להעמיד פנים שהוא לא שבר את ליבה של אהובתו. לטעמי, אחד משירי האהבה הטובים ביותר ששמעתי, לשיפוטכם....
 
שורה לדוגמה: "וזה ערב חג המולד, שנים חולפות לאורך זמן, אני יושב כאן ומייחל שהייתי מתנהג אלייך טוב יותר כשהיית שלי. ואין לי שום דרך לדעת היכן את עכשיו, אבל אני הולך להפסיק להעמיד פנים שלא שברתי את ליבך" 
 
 

אז קמתי בבוקר למחרת עם אנרגיות חדשות
 
ישנם את הבקרים הללו, בהם אני מתעורר אחרי לילה קצר, העיניים לא נפקחות ואני מפספס את הסוכר ושם מלח בקפה.... בימים כאלה אני יודע, שכאשר אכנס לרכב בדרך לעבודה, כדי להיכנס לפוקוס, אני צריך לשמוע מוזיקה קצבית שתעיר אותי, אחרת היום לא ייגמר. אחד הפתרונות הטובים לבוקר כזה הוא שיר שמתחיל בהלמות פטישים וצלילים שנשמעים כמ שבט עתיק צורח, שהופכים יחד לשיר פופ-רוק קצבי שאי אפשר להישאר אדיש אליו. Help I`m alive של Metric הוא הסינגל הראשון מתוך האלבום השלישי של הלהקה, Fantasies, שיצא ב-2009. אמילי היינס מפזזת לצלילי הלהקה בשיר שנכתב בבואנוס איירס על ידי הסולנית עצמה. השיר אינו מלא משמעות כמו שירים אחרים שאני נוהג לכתוב עליהם, אך יש בו הרבה חיות ותחושת נעורים בלתי נדלית, שהופכת אותו לשיר מצויין להתחיל איתו את היום....
 
שורה לדוגמה: "הצילו, אני חיה, ליבי ממשיך לפעום כמו פטיש, קשה מכדי להיות רך, קשוח מכדי להיות עדין. בוא וטול את הדופק שלי, הקצב נע על רכבת במנוסה. עזור לי, אני חיה, ליבי ממשיך לפעום כמו פטיש" 
 
 
ראיתם פעם לילות לבנים?
 
לאור העובדה שהיה לי אירוע משפחתי, החלטתי להקדים את העלאת השיר הלילי בכמה שעות. כיוון שכך, אין מתאים מהשיר "לילות משי לבנים" של ה-Moody Blue לתפוס את המשבצת. כשהשיר יצא ב-1967, במסגרת האלבום השני של להקת הפרוגרסיב רוק האנגלית שנקרא Days of future paassed, הוא לא זכה להצלחה מסחררת ונעלם די מהר בהמולת המצעדים. למעשה, מבנה השיר הקדים את טעמו של הקהל, שלא הורגל עוד לשמוע יצירות פרוגרסיב ארוכות וקונספטואליות, בשילוב עם תזמורת סימפונית. בטח ובטח כאשר מדובר בשיר אהבה שנכתב על ידי בחור אנגלי בן 19 בשם Justin Hayward. אבל, מסתבר שדברים משובחים לא נעלמים לחלוטין, כך שהשיר הוצא מחדש כסינגל ב-1972, לאחר שכבר נוצרו עוד יצירות ארוכות אחרות עד לאותה עת על ידי אמנים מוכרים יותר. בפעם השניה השיר זכה להצלחה רבה יותר ופרנסיס פורד קופולה שקל לבחור בו כשיר הנושא של הסרט "אפוקליפסה עכשיו", אך נסוג בו ברגע האחרון לטובת The End של הDoors. בכל אופן, מדובר באחת היצירות הפרוגרסיביות הבולטות של הרוק הבריטי בשנות ה-60 המאוחרות, שעדיין ניתן לשמוע אותה גם היום ולהתענג על העושר המוזיקלי הטמון בה.
 
שורה לדוגמה: "לילות משי לבנים, לעולם לא מגיעים לקיצם, מכתבים שכתבתי, מעולם לא התכוונתי לשלחם; היופי תמיד היה מצוי בעיניים הללו קודם, רק האמת היא שאינני יכול עד לומר: "כי אני אוהב אותך, כן, אני אני אוהב אותך, הו כמה אני אוהב אותך..."

זינקתי מהמיטה מאוחר בבוקר וחיפשתי את העניבה....

 
עוד בוקר מבולבל... קפצתי מהמיטה לפני כמה דקות ואני עדיין מחפש חלק מהדברים שזרקתי אתמול על הכסא כשחזרתי באישון לילה מהאירוע המשפחתי. אם יש משהו שאני ממש שונא זה לאבד דברים, אבל לצערי זה קורה לי יותר מדי פעמים. בדרך כלל מדובר במכתבים מעצבנים של העירייה, חברת החשמל וחברת הגז, מטבע של 5 שקלים עבור העגלה בסופרמרקט שלא מחוללים בי איזשהו ערך סנטימנטלי מיוחד, אבל לפעמים אני מאבד דברים אחרים: פתקיות אהבה קטנות, שורות ששירבטתי על נייר ולא אצליח לשחזר לעולם ועוד דברים קטנים שאני תוהה היכן הם נמצאים. תהיות אלו רק מתחזקות כאשר אני מאזין ל-Lost Property של The Divine Comedy. אמנם השיר נשמע כמו רשימת קניות ארוכה בהתחלה, אבל ככל שמתקדם השיר עולה כי מדובר בדברים קטנים שהלכו לאיבוד וניל הנון, בהפקתו המשובחת של נייג`ל גודריץ`, מחפש אחריהם רק כדי לדעת היכן הם נמצאים. השיר לא שוחרר כסינגל, אבל הוא מהווה חלק מהאלבום Regeneration מ-2001, ששונה מהותית מהאלבומים האחרים של "הקומדיה האלוהית", שכן אין בו את הביצועים הסימפוניים הכבדים, שמלווים את רוב שירי הלהקה. בכל אופן, אני מקווה להפסיק לאבד דברים יקרים....
 
שורה לדוגמה: "גלויות ומכתבים, טי-שירטים וסוודרים, דרכונים ומעילים עבים, טלפונים ניידים ומטענים, 2 מחבטי טניס, חפיסות "ריזלה" כחולות, מעיל צמר כבשים חדש, איבדתי את כולם"
 

למישהו יש כוח לדבר אחרי יום עבודה?

 
הגעתי מעט עייף הביתה, עוד יום לא קל עבר בעבודה. מזל שיש מוזיקה שאפשר לברוח אליה כאשר רוצים להשאיר את הלחצים מאחור. ולפעמים, שירים טובים דווקא מופיעים בצד האפל של הדיסק, קרי ה-B-Side. זה נכון במיוחד בקשר לשיר Talk tonight של Oasis מ-1995, שהיה הצד השני של הסינגל Some might say, שכבש את הפסגה במצעד הבריטי. השיר נכתב בתקופה בה עתידה של Oasis היה לוט בערפל ונואל גלאגר ברח ללהקה בסאן פרנסיסקו, שם פגש נערה שהקסימה אותו ועליה הוא כתב את השיר. ב-1995 ביצע גלאגר את השיר יחד עם פול וולר, ביצוע שרק חיזק את מעמדו של גאלגר ואת מעמדה של Oasis כלהקת רוק רלוונטית בשלהי עידן הבריט-פופ. השיר מדבר על התשוקה לשוחח, על הרצון למצוא אדם קרוב עימו ניתן להתפלסף עד לשעות הקטנות של הלילה ולהרגיש חיוניות צומחת מתוך השיח. הגיטרה האקוסטית של גלאגר יחד עם הקלידים של וולר כבשו את ליבי, המילים לא פחות.
 
שורה לדוגמה: "כל חלומותייך נוצרו מתות-לימון ואת מוודאת שאני אוכל היום, את לוקחת אותי לטייל, להיכן ששיחקת כשהיית קטנה"
 

פתאום הגיע יום חמישי

 
הבוקר החלה לנשוב רוח קרירה לחדר, אולי מבשרת על שבירתו של החום העז. יום חמישי הגיע וזה נושא על כפיו את הכמיהה למנוחת סוף השבוע. ישנם לא מעט שירים שעוסקים בימות השבוע, אבל יום חמישי הוא יום פחות פופולרי משום מה. אחד השירים המעניינים שנכתבו על היום הזה הוא Thursday`s child של David Bowie מתוך האלבום האחרון שלו במילניום הקודם Hours מ-1999. השיר נוצר במקור עבור משחק מחשב בשם "Omnikron, הנפש הנודדת" והוא נושא בתוכו את השורה בה בואי מעיד על עצמו כי הוא נולד ביום רביעי (מה שאכן נכון...), אבל למעשה הוא ילד של יום חמישי. בואי הבוגר, על קולו העמוק, מביא שיר אהבה שנראה כל כך רחוק מסוף שנות ה-60, תחילת ה-70, בהן הוא חיפש בעיקר את החלל והתרחק עד כדי חיפוש אחר חיים במרס את מייג`ור טום לעשות זאת עבורו. בכל אופן, מבודר באחד האהובים עליי של בואי, בעיקר ביום חמישי שכזה... 
 
שורה לדוגמה: "לעיתים בכיתי את ליבי עד שינה, ערבתי ימים ולילות בודדים, לפעמים האומץ שלי נשר לרגליי; שמש ברת-מזל ישנה מאירה את שמיי, שום דבר לא הכין אותי לחיוך, מאיר את האפלה שבליבי, התמימות שבזרעותייך" 
 

התעוררתי ומצאתי אותה מחייכת בשנתה

 
הרבה זמן לא ראיתי סרטים בקולנוע, יכולות להיות לכך הרבה סיבות. אולי זה ההיעלמות של בתי הקולנוע הבודדים ונסיגתם לטובת רשתות קולנוע בקניונים (שאף הן נכנעות היום לקומפלקסים משוכללים פאתי הערים), אולי בגלל היכולת לצרוך מדיה גם בבית ואולי זה בגלל שאין לי בכלל זמן להקדיש כבר לאחד התחביבים הגדולים של ילדותי. התעוררתי הבוקר והבטתי עליה ישנה. מעט מעניין אותי להביט עליה מחייכת כאשר היא שוכבת על המיטה לצידי, נזכרתי בסרט הראשון שרצינו לראות יחד בוידאו. רצתי במיוחד כדי להביא את הסרט, City of angels בכיכובם של מג ראיין וניקולס קייג`, שהוא בעצם הרימייק האמריקאי של הסרט הגרמני, "מלאכים בשמי ברלין". בסיכומו של דבר, לא ראינו את הסרט כיוון ששקענו בשיחה עמוקה לאור העובדה שלא התראנו זמן רב, אך ברקע התנגן הפסקול של הסרט, שגרם לי לקנות אותו. מלבד מהשיר Iris הידוע של ה-Goo Goo Dolls ו-Uninvited של אלאניס מוריסט, הקסים אותי דווקא שירו של Jude, זמר פולק אמריקאי, שביצע שם ביצוע נקי של השיר, I know, עם גיטרה בניחוחות פולק עם קול צלול ועמוק. השיר הזה מחזיר אותי לחיוך שלה ואיתו אני רוצה להתחיל את היום....
 
שורה לדוגמה: "יש לך חיוך כל כך יפה, חבל על הדברים שאת מסתירה מאחוריו, תני להם לצאת, ותרי מעט, לזמן מה, שחררי אותם ואז יחדיו נמצא אותו; אני יודע שאינך יכולה להחביאו בשום מקום, אני יודע מה זה להרגיש לבד, אנ יודע שאת לא מרגישה שהוזמנת, אבל שובי, שובי לכאן מהקור"
 
 
מסיים את השבוע עם אורות דולקים באישון לילה
 
בבניין ממול החלו לכבות את האורות, העיר נרדמת לאיטה אל תוך ערבו של יום שישי. אני מנסה לכתוב, לא כל כך מצליח, מאמין שמחר בבוקר יהיה יותר טוב. קשה לי קצת להסביר את ההשראה שמקבלים מהלילה, נדמה לי שזה תלוי במצב הרוח של הכותב. כשה-Walkabouts כתבו את השיר The lights will stay on עבור The Devil`s road מ-1996, כנראה שעבר עליהם לילה לא קל. השיר מדבר על התשוקות הכמוסות, על אי היכולת להיות החלטיים לפעמים ועל הגבול הדק בין חיים למוות. הפזמון לא משאיר לכך אפילו צל חיוור של ספק כאשר הם טוענים שהאורות יישארו דולקים גם אחרי שנלך. אני מביט החוצה, האורות החשמליים כבים ואני מניח שהכוונה שלהם היא לגבי המאורות הטבעיים. אני משמיע את השיר ומנסה למצום עיניים, אולי אצליח לאתר מחדש את ההשראות שאני כל כך מחפש....
 
שורה לדוגמה: "אני הולכת לישון, לפני שהשטן מתעורר. ואני מתעוררת, לפני שהמלאכים ממריאים. כל תשוקותיי החומריות, כל קנה המידה של הפחד, כל סודותיי אינם חשופים, כל ההשראות שלי לא ברורות...והרבה אחרי שנלך, האורות יישארו דולקים"

 
 
זה היה השבוע שלי, שמחתי לחלוק, שבת שלום

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל coffeebreak אלא אם צויין אחרת