00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

קלרדומה מחפשת אהבה

לכתוב כדי לא להרגיש

זה תמיד קורה לי. ברגע האמת אני לא מצליחה להגיב.
אני רוצה לכתוב. לכתוב כדי להעסיק את המוח, כדי להפסיק את המחשבות הקדחניות, כדי לא להיות עצובה כל כך ומוגבלת. לכתוב כדי לא להרגיש, כדי לא לחשוב, להוציא החוצה את כל הרעש הזה שממלא אותי.

זה לא הבלוג הראשון שלי. את הבלוג הקודם לא הצלחתי להחזיק. הוא גווע עוד בלידתו. הבעיה העיקרית הייתה שהשתמשתי בשמי האמיתי. רציתי להיות כנה, לעמוד מאחורי המילים שלי. כי ככה האמנתי. ככה רציתי להאמין שנכון. ואז הפסקתי לכתוב. כי אין לי אומץ. ואין כח. ונמאס לחשוב לפני שאני מפרסמת, ולבדוק שכל פסיק נמצא במקום. אז זה השם שלי עכשיו - קלרדומה. אין לי מושג מזה אומר. פשוט קפץ לי לראש. קלרדומה. זה נשמע לי כמו שם של מחלה. דווקא מתאים לי.

עצוב וכואב לי. וזה לא מרפה, וזה עוטף וחונק, ולאט לאט אני נכנעת. נכנעת להרגשה הזאת שאין בשביל מה, ושהכל נכון, ושיש רק עצבות, ורק כאב, ואין דרך החוצה וכל היתר - אשליה. ואני נרקבת ומאבדת אחיזה בכל מה שיפה וטוב. כי זה לא אמיתי. זה לרגע אצלי כאן בידיים ונגמר. והייתי בטוחה שיש לי את זה. אהבה. החזקתי בה. לרגע. וזה כל כך מעוס, כל המילים האלו שנכתבות על אהבה. מילים על גבי מילים. אבל הצורך הזה, לאחוז בה רק עוד רגע אחד, אולי להבין, לא יודעת, להבין משהו. שיש סיכוי. שזה בסדר, שזה באמת בסדר לאהוב. אז נאחזים במילים. שיזכירו לי כאב ובכי, ובדידות מחניקה, קורעת מבפנים. ועצבות מחבקת. ותחינה למשהו אחר, שונה לגמרי. וזה חייב להיות שם, המשהו הזה. אני כותבת כדי לא לשכוח שאני עוד מאמינה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קלרדומה אלא אם צויין אחרת