00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

בשקט


22.08.2009

מחכה בחושך לאוטובוס ירוק. בלילה קנה המידה משתנה, הכביש נפרש כמו סרט שחור ללא סוף. ומי יודע אם נהג האוטובוס יבחין בה בתחנה החשוכה. והיא חייבת להגיע הבייתה, מוכרחה להגיע, כי בעלה מחכה ודואג. והשקר שלה מפריד ביניהם עכשיו, והמרחק בין תחנת האוטובוס השוממה לבין הבית גדול מתמיד.

חם ולח, והזיעה נוטפת על הצוואר. היא אוספת את השיער גבוה, אבל זה לא עוזר. האויר דביק בעמק, כמו בתוך קערה מהבילה.
הוא אהב אותה היום, על האדמה שעליה חי, וההסטוריה הייתה התפאורה שלהם, והזריחה האדומה, ושדות האירוסים. ואלוהים היה לצידם כמו צד שלישי. הוא אהב אותה לכמה שעות וזה הספיק לה.
צריך מסירות נפש כדי להישאר פה, היא שומעת אותו אומר, אבל היא יודעת שהוא לא יכול  לחיות במקום אחר. הוא חייב לקום בבוקר לתוך הערפילים האלה.רק כאן, עטוף בחוסר הבהירות הזה, הוא מרגיש קיים. קרוב לגבול. והיא לא רוצה יותר להתקרב לגבולות.
 
היא חוזרת הבייתה. יושבת בסוף האוטובוס הירוק, לבד. היא מריחה את כפות ידיה. כשהייתה בת 15, דוד של רונית, חברתה הטובה, קרא לה בכף היד.  כשדוד של רונית אחז את כף היד שלה בפעם הראשונה, הוא שתק שתיקה ארוכה, ואז הצביע על קו החיים שלה.  במצב נורמלי  הוא אמור להמשיך עד שורש כף היד. אצלך הוא נקטע קצת אחרי האמצע, רואה? בגיל 40 בערך. איקס קטן, וזהו. הקו נעלם.
זאת אומרת שאני אמות בגיל צעיר? לא בהכרח, אמר הדוד. את תחיי, אבל בשקט.

בחצות היא מגיעה הבייתה. מתפשטת ונכנסת למיטה. בעלה כבר ישן. כשהיא מדליקה לרגע את האור הקטן ליד המיטה, הוא  מתהפך על צידו ונאנח.
כשהיא נשכבת לידו ידו עוטפת את גבה מתוך שינה. היא מכבה את האור ומקשיבה לקולות הלילה, נותנת לאויר הקר והיבש לצנן את ליבה.


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

147 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת