00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המסע להודו - חלק יא` / מנאלי המשך

 
 
אור נשכבה על המיטה ונירדמה מיד.

נוח התמקם על כיסא  נצרים במרפסת המשקיפה  אל ההרים המושלגים והעצומים והתמסר ל"חכמת הסריס"...

 

 

 

 

 

 

 

ואני החלטתי לצאת לסיור שטח מקדים.  

האכסניה ממוקמת במתחם שמכיל כשלוש או ארבע אכסניות ברמה דומה, לאורך הכביש בתי קפה, מסעדות ודוכנים, דוכנים, דוכנים של כל מוצר שאפשר להעלות על הדעת- בגדים, צעיפים, תכשיטים, כלים לעישון סמים, תיקים ועוד כהנה וכהנה.

 

 

 

ניצלתי את ההזדמנות ומסרתי את המזוודה שנקרעה לתיקון באחת החנויות עד שנמצא תחליף.

 

במורד הכביש גיליתי ירקן בתוך כוך חשוך, אבל אני ראיתי – מנגו, אננס ו- ליצ`י. בהתלהבות קניתי מכל הפירות שראיתי. הם נארזו בשקיות שהוכנו מעיתונים ישנים. מתברר שנושא שקיות הניילון מאוד רגיש בהודו ומאוד מקובל להשתמש בנייר עיתון במקום. תעשיה שלמה מייצרת שקיות מעיתונים ישנים.

 

 

סימנתי לעצמי מסעדה טיבטית נעימה שממוקמת בתוך חצר פנימית ששמה SUNSET ומסעדה מקסימה עם חצר רחבה וקומת מרפסת עץ אינטימית ומזמינה, עם מפות משובצות ונרות דולקים,  לצערי פשוט שכחתי את שמה. במורד הכביש גיליתי גם מסעדה איטלקית "THE PIZA " שלא כל כך התלהבתי ממנה. לא הגעתי להודו כדי לאכול פיצה. חיפשתי את האוכל ההודי המתובל, הטעמים המודגשים, התבלינים האקזוטיים  והפיקנטיות. 

 

 חזרתי לחדר מאושרת ובידיים מלאות פירות וחגגנו עם אננס טרי ומנגו עסיס שהוא מעט שונה מהארץ - טיפה יותר חמצמץ, ואני בקושי הרשיתי להם לטעום מהליצ`י חיסלתי אתה כל לבדי.....

 

עוד באותו ערב בדקנו את המסעדה הטיבטית. שם  גיליתי את המנה המופלאה ה-  momo, מנה טיבטית של כיסונים ממולאים בירקות או בשר כבש טחון, מאודים או מטוגנים. גיליתי גם את ה- butter Nan, מן צ`אפאטי אפוי, עבה יותר וספוג בחמאה. שני המאכלים הללו הפכו למרכיב המרכזי בארוחות שלי.

 

סיימנו את הערב באחד מפינות האינטרנט, התעדכנו בחדשות מהבית, יצרנו קשר עם ההורים/ילדים/ חברים, פטפטנו עם תרמילאים, כמעט כולם ישראליים ואפילו פגשנו אימא שהצטרפה לבתה והן תיכננו להמשיך לטראק בעמק ספיטי. קינאתי בהן. 

 

מזג האוויר היה נהדר. קניתי שמיכת צמר קלה ובערב הקריר אפילו התעטפתי בה. חזרנו מאוד מרוצים, שמחים ושבעים לחדר.

 

להפתעתי התעוררתי השכם בבוקר, כלומר בסביבות שבע בבוקר. למי שלא יודע, בהודו הכל ניפתח מאוחר יותר. כל המסעדות, חנויות ומשרדים נפתחים בסביבות תשע בבוקר. ירדתי למטה, החצר הפנימית ומסעדת האכסניה היו נטושות ורק קולות תינוקות בקעו מקומת המגורים של הבעלים.

 

מצאתי את אחד העובדים, בקשתי שתי כוסות מים חמים, הוספתי שתי כפיות גדושות קפה שחור של "עלית".  הריח העיר את נוח שהצטרף אלי לכורסאות הקש במרפסת העץ . ישבנו בדממה, שתינו קפה שחור עם טעם של בית והבטנו סביבנו להרים המרהיבים שלצערי השלג בהן, כמעט הפשיר כולו. מדובר בחלק  מתהליך התחממות כדור הארץ, המעורר פחד משום שמיליוני אנשים תלויים במים מהרי ההימלאיה, אבל המראה עדיין יפיפה - ערפילי מעט וכיפת המעט שלג מבצבצת בין העצים. העולם מסביב החל להתעורר. 

 

חיכיתי ל- מו של הפרות - לא שמעתי. משום מה כמעט בכל מקום שהיינו הפרות לא משמיעות קול.

 

 

חבורה של נשים בגילאים שונים ירדה במורד השביל עם סלי קש בצורת חרוט על גבם, מספר זקנים הובילו פרות למרעה, תרנגולים קרקרו במרץ ועשן היתמר מארובות הבתים.

 

 

 

אור,  המורגלת כבר לקצב של הודו,  פתחה עין תורנית בסביבות תשע, הודענו לה שאנחנו יוצאים לטיול בוקר וירדנו למטה. בקומה הראשונה, מתגוררת המשפחה שמנהלת את האכסניה. שני אחים טיבטים ומשפחתם. אמרנו בוקר טוב וירדנו בשביל. ממול ראינו אולם רחב עם כריות לישיבה ושולחנות נמוכים. בחוץ היה כתוב – English bakery - daily fresh   .

 

 

התמקמנו בכסאות הפלסטיק הבודדים בפתח החנות, מחפשים את זווית קרני השמש הנעימות . התפריט לעומת זאת היה עלוב. הכריכים מרושלים וחסרי טעם, רק תה הצמחים היה מעניין.

 

אירח לנו חברה זקן חביב ששתה המון צ`אי , תה שמבושל בחלב ותבלינים ומאוד מתוק. לא הבנתי אם הוא אורח, מקבץ נדבות או אחד מבני המשפחה. אבל זה לא חשוב. המצלמה שלי עניינה אותו מאוד, צילמתי אותו והראיתי לו את תמונתו. הוא היה נירגש וסימן לי בשפת האצבעות שהתמונה מוצאת חן בעינו.

 

 

 

הדבר הפך להרגל. אין כמעט הודי שלא מוכן שיצלמו אותו ויראו לו את תמונתו בצג המצלמה. לאחר המתנדב הראשון הם עומדים בתור לצילום מלאי התלהבות.

 

החביבות של הזקן, קרירות הבוקר והשקט מסביב חיפו על איכות האוכל. למותר לציין שזו הייתה הפעם האחרונה שאכלנו שם.

 

אור הצטרפה אלינו וירדנו לאורך הכביש/שביל- בהליכה נעימה, מזג אויר קריר, כביש כפרי מתפתל וחנויות שבחלקן עדיין סגורות. בתחתית הירידה חצינו מעל גשר ברזל את נהר הביאס שבעצם חוצה את מנאלי לישנה וחדשה.

 

 

 

ערב יורד - צ`יטרה סוקראם

רְאִי אֵיךְ

עַל נָהָר הַבִיאַס הָאַדִּיר יוֹרֵד הֶעָרֵב,

כֵשוֹבְרָטְרִי בִּמְעוּפָה.

סִדְקֵי הָאוֹר הָאַחֲרוֹנִים צוֹבְעִים אֶת הַשַּׁלְדָּג הַחֲמַקְמַק בֵּיֹּפִי.

הַלַּיְלָה שִׁוָּה יַסִּיק חֲזֵה הַבַּיִת הַזֶּה בַּחֹם,

עֵץ הַסַּנְדָּל הָעַתִּיק יִתֵּן פְּצָעָיו.

אֲנִי אוֹהָב אֶת אֶם הַדֶּרֶךְ.

* נהר הביאס - אחד מהנהרות הגדולים בצפון הודו. תחילתו בעיר שימלה (מזרועות הגנגס) ומגיע עד להימלאיה.

* שוברטרי - אלת האהבה וההרמוניה המוסיקאלית. אחת מנשותיו של האל הראשי בהודו, שיווה.

 

מתוך ynet -  תרגום השיר ע"י  המשורר יחזקאל נפשי

 

הגענו למרכז העיר. שסגור לתנועת רכבים ואפשר להיעזר רק בריקשות ממונעות. בצידי הכביש – עוד חנויות, דוכנים, משרדי נסיעות ומראה של חיפה התחתית בשנות החמישים כפי שאני זוכרת אותה.

 

 

גם במנאלי החדשה חלק מהביוב עובר בצידי הדרכים ולהפתעתי הרבה, ראיתי זקנה בתלבושת מסורתית, נעמדת מעל לתעלת הביוב מפשקת רגליים וכורעת כשהיא מסדרת את חצאיותיה מסביבה, עושה את צרכיה קמה וממשיכה ללכת. שמעתי על הנוהג הזה רבות, לשמחתי זו הייתה הפעם היחידה שפגשתי בו.

 

 

כמובן שגם פה הפרות מסתובבות חופשי ברחובות ולא פעם אפשר לראות שמכונית עוצרת וממתינה לפרה עד שתסיים את שיטוטיה על הכביש.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

5 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת