00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המסע להודו - חלק י` / מנאלי- כללי

 
 
למנאלי הגענו באוטובוס תיירים ממוזג , כסאות מתכווננים ועצירות בדרך. זה לא הפך את הנסיעה בת 15 שעות למשהו סביל. זה היה סיוט. נסענו בלילה בהנחה שנירדם והזמן יעבור- אז לא. לא ישנו והזמן לא עבר.
 
 
הנהג נהג כמנהגם של נהגי הודו במהירות, בפראות ובעקיפות שאינן מתחשבות בתווי הדרך. מאידך הנסיעה בלילה חסכה מאיתנו, בחלק מהזמן, את מראות הדרך - הפיתולים והמצוקים.  
 
 

לאט לאט הרגשנו שאנחנו ניכנסים לתוך הודו האמיתית. זה מטעה. הצפון אינו הודו מובהק. הוא לא חם, לא עמוס, נופים המזכירים את שוויץ והאוכלוסייה מאוד מגוונת עם השפעה צפונית יותר –מהגרים מנפאל וטיבט מהווים חלק ניכר מהאוכלוסיה. ההשפעה באה לידי בטוי החל מהמראה המלוכסן וגוון העורבהבהיר יותר, דרך מקדשים ואמונה המבוססת על בודהיזם , מקדשים וצורות פולחן וכלה באוכל.

 

יצאנו בשש בערב מדלהי והגענו למנאלי בסביבות 10 בבוקר, כלומר - 16 שעות נסיעה!!

 

 

 

 

מנאלי, עיירה בת  כ- 30.000 תושבים, בנויה בגובה של כ- 2000 מ` בעמק ביאס הצופה על עמק קולו במדינת הימצ`אל פרדש - שהיא אחד המחוזות הגבוהים ביותר בהודו.  

 

האקלים נוח, בקיץ ממוצע טמפ` הוא 14-20 מעלות,  וברור לכם שאחרי החום הנוראי, עבורינו זה היה להגיע לגן עדן, חיזוק לכך קיבלנו כשלאורך כל הדרך ראינו המוני פרדסי תפוחים, אגסים ושזיפים, ופסגות מושלגות מכל עבר.

 

מנאלי נקראת על שמו של החכם הברהאמיני מנו, ומשמעות השם - "משכנו של מנו" . האגדה מספרת שזה המקום שאליו הגיע מנו עם ספינתו כדי ליצור חיים חדשים לאחר השטפון הגדול שהציף את העולם.  סיפור מוכר? כל פעם מפתיע מחדש לגלות שאגדות או סיפורי עם דומים ובעלי אותם אלמנטים מתפתחים במקומות מרוחקים זה מזה. במעלה הכביש הראשי של מנאלי העתיקה ממוקם המקדש של מאנוּ מאהארישי . 

 

העיירה נמצאת במרחק 550 ק"מ מדלהי ויושבת על הכביש המוביל מדלהי ללה שמתיימר להיות הכביש המנועי הגבוה ביותר בעולם.

התחבורה העיקרית לאזור היא בתחבורה ממונעת דרך הכבישים - אוטובוסים, מוניות ורכבים. תחנות הרכבת הקרובות נמצאות במרחק של מאות ק"מ וכנ"ל שדות התעופה.

 

העיירה הקטנה השקטה והמנומנמת, עברה פריחה תיירותית לאחר המהומות בקשמיר בשלהי שנות ה- 80 של המאה הקודמת, והפכה לעיר תיירותית. היא מלאה תיירים, מסעדות וכל סוגי מלונות/אכסניות. אפשר לשכור מונית , בדכ` סוזוקי קטנה, לטיול בסביבה בעלות של כ- 1500 רופי ליום.

 

היא מאוד פופולארית בקרב התיירים שמטרתם להגיע להימלאיה. ומזג האוויר הקריר מהווה ניגוד לחום הקיץ ההודי הנוראי. היא פופולארית גם ההודים והרבה זוגות מגיעים למקום לירח דבש. אפשר לראות זוגות הודים צעירים מטיילים יד ביד בעיירה.  

 

מנאלי נחלקת למנאלי החדשה-  ואין לטעות כאילו מדובר בצפון תל אביב, ומנאלי העתיקה old manali, שכדי להגיע אליה יש לחצות את הגשר על נהר הביאס השוצף ולעלות במעלה גבעה תלולה מאוד.

 

 מנאלי החדשה - הרחוב הראשי

 

התושבים בנו בסמוך לבתיהם גאסטהאוסים לצורכי התיירים המערביים שמגיעים עם מקלחות שירותים ומים חמים. הם מהווים ניגוד לפונקציונאליות של בתי הכפריים – קומה ראשונה בנויה מאבן לבעלי החיים והקומה השניה  מעץ עם מרפסות, שבחלקן מגולפות אבל כיום הן ישנות ומוזנחות, ותוספות בנייה והרחבות כיד הדמיון שעשויים - עצים, פחים וכל חומר בניה אחר, בנויים בערבוביה.   

 

 

הרחוב, אינו שונה ממקומות אחרים בהודו – טלאים, טלאים של אספלט מתפורר. בצידי הדרכים תעלות ביוב ואכסניות רבות ברמות שונות, בתי קפה, מסעדות, שירותי כביסה, שירותי אינטרנט, חנויות ודוכנים.

 

לצד בקתות העץ מונחות ערימות  חציר , זרדים ובולי עץ, פרות, עזים ויאקים, זקנות מכבסות בצידי הדרכים, צואת פרות בכל פינה ועם הגשם שירד, הפכה לשכבה חלקלקה ומסריחה.

 

 

דרכי הגישה בין הבתים היא דרך כבושה בין הצמחייה שגם היא מרופדת בגושים של צואת פרות, יאקים, חמורים ועיזים.  הנשים יורדות בכל בוקר עם סלי נצרים בצורת חרוט על גבן ועולות עם הסלים מלאים במספוא לפרות וזרדים.

 

 

 

 

ברוב האכסניות הייתה תפוסה מלאה של חבורות אופנוענים, שהיא אחת מצורות הטיול האהובות על ההודים.

 

התמקמנו ב-Old manali,באכסניה שנקראת "Krishna". בכל עיירה או עיר יש אכסניה או מלון בשם קרישנה. החדרים הגדולים יותר נמצאים בקומה שלישית, ושוב נתקלנו בבעיה להעלות את המזוודות שלנו. אחד הנערים מהאכסניה העלה אותם וכאב לי לראות את הילד הצנום, מוסתר כמעט ע"י המזוודה שלנו, מתמרן במעלה המדרגות הצרות והתלולות.

 

אנחנו שילמנו 500 רופי (למרות שבתרגום לכסף ישראלי זה כלום ), כי זו עונת התיירות,וחודש לפני אור שילמה 200 רופי לחדר.  

 

החדרים צנועים, אבל מספקים שירותים נקיים, מקלחת ומים חמים. אין מזגן אבל ממש לא צריך. מזג האויר מאוד נוח ובערב אפילו קריר.

 

במנאלי החדשה ישנם בתי מלון ואכסניות סבירים יותר ואפילו מפוארים מאוד, אבל מנאלי הישנה מיוחדת ועם הרבה אוירה - היא נמצאת במעלה ההר והנוף הנשקף מהמרפסת מרהיב ומחפה על האיכות המעט ירודה של החדרים, גם אני יודעת להתפשר....

 

היו ערפילים וזה מה זיצא 

 

 

בכניסה לאכסניה שבה שהינו קיבלה את פנינו  מוזיקה רועמת בקולי קולות -מאיר בנאי, קורין אלאל ויהודית רביץ. השלטים מסביב היו בעברית - סלון יופי, מספרה, שרותי כביסה עם הבטחה לריח נעים "כאן כביסה וייבוש במכונה עם ריח כמו בבית" , סלון יופי בעברית ושלטים למכירה וקניה של חפצים, ואפילו מודעה בעברית על תחרות קלפים. 

 

 

 

באחד מחדרי האכסנייה הצמודה, נאג`י, ישנו חדר ובו אפשר לראות סרטים ישראלים שמוקרנים כמעט מסביב לשעון.יש אפילו מסעדה בשם כנען וארוחת בוקר ישראלית נמצאת בכל תפריט. 

למרות מיליארד ההודים, במנאלי נראה כי השפה הכי מדוברת בהודו היא עברית ולפעמים אנגלית, אפילו מקלדות המחשב בעברית.

 

מדובר באחת התחנות המרכזיות של התרמילאים הישראלים. היא משמשת נקודת מוצא לנסיעות צפונה יותר ללה ולאדאק, ולטראקים - באזור ספיטי Spiti עמק יפהפה של כפרים ציוריים, להול ולעמק קנאור kinaur valley , שימו לב - לחלק מאזור קנואר צריך אישור ואותו אפשר לקבל בעיירה kaza חינם !! ואל תתפתו לשלם לסוכנויות הנסיעות עבור האישור.

 

מאוד רצינו לצאת לאחד הטראקים אבל בשל סיבות אישיות נאלצנו להישאר באזורים שיש בהם תקשורת זמינה ואופציה לחזרה מהירה ארצה. אז ויתרנו בכאב לב.

 

היינו אטרקציה. זוג הורים שהגיע לטיול עם הבת. אומנם לא היינו ההורים הבודדים אבל לא מדובר בתופעה שכיחה. ראיתי את הגעגועים של שאר המטיילים שהובעו גם במילים – לבית, למשפחה ולהורים.

 

 

 

סיור קצר באכסניה, מבט על הנוף הנשקף מכל עבר ואני מלאת מרץ ומוכנה לצאת לדרך שואלת – מה עושים עכשיו?

כלום,  ענתה אור

מה זאת אומרת? היום עוד ארוך !

אמא, להודו באים להוריד הילוך,  לכאן באים להסתלבט. כנראה שהפרצוף שעשיתי אמר הכל אז היא הוסיפה מנסה להסביר, את יודעת מה הבעיה הכי גדולה שלי בהודו? איפה לאכול את הארוחה הבאה....

 

 פה הבנתי שהמושגים שלנו על טיול הם ממש שונים. הם נהנים מלעשות כלום בחבורה. הם מתרכזים בחבורות במרכזים של ישראלים, מדברים עברית, שומעים שירים בעברית, כמו בקומונה שחבריה מדי פעם מתחלפים. מעבירים את הזמן בשיחות, בצחוק, משחקי קלפים, שש בש ושחמט.  מחפשים את הפיתה עם חומוס ופלאפל, הציפס וההמבורגר ועוברים לריכוז הבא.

 

שלא לחטוא לאמת יש כאלה שיוצאים לטראקים ולטיולים בסביבה, אבל רוב הצעירים שפגשנו ממש לא עושים כלום, שאנטי באנטי קוראים להם ההודים. מאוחר יותר, כשסיפרנו לחלק מהם על המקומות שבהם ביקרנו הם הסתכלו עלינו בתדהמה. הם אפילו לא שמעו על המקומות.

רובם לא בנו מסלול אלא ניזרקו לתוך הריכוזים, מעבירים מספר שבועות ועוברים בצורה אקראית לריכוז הבא. ולזה קוראים לטייל בהודו חצי שנה. ישבתי ליד בחור שהשוויץ שפה ישב עשרים יום, ושם – 38 יום ועוד כהנה וכהנה, אבל את הודו – הוא לא ראה. 

 

להפתעתי, גיליתי שהם קוראים ספרים והרבה. אפילו נוצרו מרכזים להחלפת ספרים.

 

אור התאכזבה מחוסר ההתלהבות שלנו. הסברתי לה שאין לנו מה לחפש בקומונה של צעירים ישראלים בחו"ל. הריכוז אינו בשבילי, כי כולם יכולים להיות הילדים שלי, והסתלבט שלהם עבורי זה שעמום. כדי לנוח אני לא צריכה את הודו. אומנם נתקלתי במספר "מבוגרים" שמרגישים צעירים ותופסים ראש כי הם "פתוחים" . לצערי אני לא יכולה לתפוס ראש עם ילדים בני 20 שחלקם מסומם.

 

כן, סמים.

הרבה מאוד מהתרמילאים עסוקים בעישון מסיבי של כל סוגי הסמים השונים וזו התדמית של התרמילאים הישראלים. אני לא כל כך מתמצאת במינוחים ובסוגים אבל הבנתי שלמריחואנה המקומית קוראים ג`אראס וראינו אותה צומחת פרא בצידי הדרכים.

 

באחד המקומות, כשביקשנו מנהג המונית למצוא לנו מלון, הוא שאל אם הכוונה למקום שאנטי או רגיל.

 

אני לא נכנסת לויכוח כן/לא סמים מבחינתי זה לא ב- א` רבתי,  ולא איכפת לי שמריחואנה זה יותר "קל" מחשיש או להיפך. גם כשהייתי צעירה, היינו הדור של ילדי הפרחים, מין חופשי וסמים, וגם אז זה לא היה בשבילי. אני נגד כל דבר שגורם להתמכרות, גם סיגריות. לא מוכנה להיות תלויה במשהו שיכוון את חיי וישלוט ברצון העצמאי שלי. בשבילי זו תפישת עולם המשמשת אבן פינה לכל חיי.

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת