00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המסע להודו - חלק ד` / יש תקווה.

 

 

במהלך הטיול ניהלתי יומן מסע שבו רשמתי הארות/הערות/רשמים והגיגים.

אני מודה שחלק ניכר מהם מושפע מחיי במדינה מודרנית, מסודרת ומאורגנת,  ולמרות כל ביקורת שאפשר להטיח בה, החיים בה קלים נוחים ומפנקים.

לנו ברור שפותחים את הברז ויש מים, שיש בכלל ברז ולא צריך לעמוד ליד מיכליות שמחלקות מים בהקצבה או להביא מים מהברז שנמצא ברחוב, או לגשת לנהר הקרוב המזוהם. להרים כפתור ויש חשמל, מזגן, מקרר, מערבל, מחשב, קומקום חשמלי.

 

 

מה הודו אומרת לכם? תעצמו עיניים ותדמיינו.

 

אני דמיינתי, ובעיקר הסתמכתי על נשמות טובות שפירטו לי מניסיונם - עוני, חולי, לכלוך, ילדים עזובים וצחנה.

 

רק האופציה לפגוש את בתי אחרי חצי שנה שמשה אור בקצה המנהרה. לא נורא, נחמתי את עצמי, זה בשביל אור, היא צריכה את זה.  מה אני לא אעשה בשביל הבת שלי, הרימה הפולניות את ראשה, נסבול חודש ונעבור את זה .

 

החלטתי שאני אבוא עם ראש פתוח, בלי לשפוט ובלי להעביר ביקורת ולנסות להשתלב. לא כל כל הצלחתי.

 

 

 

 

קשה שלא לערוך השוואות. הודו קיבלה עצמאות כשנה אחרינו, לאן נעלם הסדר שהבריטים השאירו? קשה לי לקבל את הדברים כי "ככה זה בהודו" –ככה זה כשהנהר הקרוב משמש לרחצה, כביסה, פח אשפה וביוב. ככה זה שאין מערכת חשמל מסודרת וחוטי החשמל מחוברים בחיבורים פרטיזנים, חובבנים ומסוכנים, ומפוזרים ברחובות ובבתים. ככה זה שזרם החשמל לא יציב ולכן יש סכנה שמכשירי החשמל הבודדים ישרפו. ככה זה שיש הפסקות חשמל של עשרות שעות. ככה זה שאין כבישים כמעט, וכביש הינו הגדרה מוגזמת לשביל שמורכבים מקטעים של כורכר, אבני חצץ, חול ושאריות אספלט ברוחב של מכונית אחת בקושי.

ככה זה.

 

 

 

 

ולמרות כל החלטותיי לא הצלחתי שלא להתקומם.  למה? למה ככה זה? למה ההשלמה הזו? הרי מדובר במדינה שיש לה אטום ושרוצה לשלוח אדם לירח. תהרגו אותי למה הודו צריכה אדם בירח ולא להעלות את חוק חינוך חובה לי"ב שנים.

יקומו אנשים ויגידו הגזמת, יש רחובות, ויש בתים ויש עשירים ובתי ספר ואוניברסיטאות. נכון אבל רק לשכבה מאוד קטנה.

אני מתכוונת לרובה של תת היבשת הענקית והעצומה הזו של יותר ממיליארד אנשים, המדינה השביעית בגודלה בעולם.

 

למי שלא יודע, הודו מורכבת ממדינות. ליתר דיוק – עשרים ושמונה מדינות. בכל מדינה, השלטון נבחר בבחירות מקומיות.

עברנו במספר מדינות. בכל המדינות בלי יוצא מהכלל ישנה הזנחה פושעת של הממשל המרכזי שכמעט ואינו מתערב בחיי התושבים. מאידך התושבים, עושים כמיטב יכולתם לשרוד – מחברים חשמל, מוסיפים מבנים וקומות, מארגנים לעצמם הספקת מים, והכול בחובבנות ללא תשתיות ראויות, ללא תקנים, ללא אישורי בניה ובחלק מהמקרים מדובר בסכנת נפשות ממש. עברתי על התמונות שצילמתי, וכמעט בכל תמונה שנראתה לי בזמנו מוצלחת ונהדרת, מצאתי קווי חשמל שחוצים אותה לכל הכיוונים.

 

לא נכנסתי עדיין לכל נושא השחיתות הציבורית – שופטים, שוטרים אנשי ממשל, רופאים. הכל נפתר ע"י תשלום שוחד (ואל תגידו לי שאנחנו מדינה מושחתת, יחסית להודו אישי הציבור שלנו ישרי כפיים וצחים כשלג ) ואני כרגע אפילו לא מעלה את נושא העוני המשווע, הליכלוך והזוהמה והמבט הכבוי בעיניהם של הילדים ומקבצי הנדבות ברחוב.

בדיוק סיימתי את "הטיגריס הלבן" , ספר ביקורתי מאוד על החיים בהודו שניכתב ע"י הודי, בלשון פשוטה, צחה וברורה, בציניות, בלגלוג וללא ייסורי מצפון.  

ההזנחה הזו מאוד כואבת. מדובר בעם נעים, סימפטי, וצנוע, אבל פסיבי. ההשלמה עם הגורל, היא בעיקר תוצר תפיסת העולם של גלגול הנשמות והקסטות, ובתחושה שלי מנוצלת ע"י הפוליטיקאים.

אבל, יש אור בקצה המנהרה.

במהלך השהות שלנו בהודו, השלטונות החליטו להעלות את מחיר הדלק ב- 4 רופי ( 40 אג`). מהומות פרצו במקומות רבים בהודו, וכמחאה זרקו אופנוע לגנגס הקדוש...

אז יש תקווה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת