00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

חיי

המסע להודו - חלק א` / הודו, כן ולא או –בית ריק

 

זה התחיל בשיחת טלפון מאור.

אור, בתי הבכורה, נסעה לטיול המקובל על הצעירים הישראלים אחרי הצבא. היא בחרה בהודו, ובשיחות איתנו הייתה מלאת התלהבות.

 

באחת השיחות היא שאלה לפתע – אולי תבואו?

לרגע רציתי לאמר מה פתאום, מה לי ולהודו, מעולם לא חשבתי לנסוע להודו. אבל ניצוץ קטן של סקרנות התעורר בי. כל השנים שבהם דיכיתי את חוש ההרפתקנות ברצוני העז לשמור את חיי מאורגנים ומסודרים נידחו הצידה, בעצם, למה לא?  

מה דעתך על הודו? שאלתי את בן זוגי

מה זאת אומרת, ענה בפיזור נפש אינו טורח להסיר את עיניו מהטלוויזיה.

אני מתכוונת – מה דעתך לנסוע להודו.

הוא הביט בי במבט משועשע ואמר – חסך ילדות?

 

למען האמת כן. מיד אחרי הצבא מיהרתי לחפש עבודה מסודרת שתאפשר לי להתפרנס ולעמוד בזכות עצמי. לא יכולתי להישען על הורי,  שמאז ומעולם סבלו מחסרון כיס וקשיי מחיה. חלק ניכר מחיי הצעירים היו בצל העובדה שאבי היה מובטל.

לי בער להיות עצמאית, להתבסס כלכלית ולפתח קריירה. לא היה לי זמן להתפנק ולבזבז.

שקעתי בעבודה, שלא הותירה זמן פנוי,  ובודאי שלא הותירה לי פנאי לנסיעות ארוכות לחו"ל.

 

כדרכו של עולם, ומאוחר מדי לטעמה של משפחתי, התחתנתי. כזוג צעיר התמודדנו עם גידול ילדים, פרנסה והתבססות כלכלית.

 

לפני מספר שנים פרשתי לפנסיה מוקדמת ופתאום היה לי המון זמן.  בשמחה, מלאתי את הזמן הפנוי בכל העיסוקים שחלמתי לעסוק בהם, ועכשיו, בגיל 56 – הודו, חלומם של הרבה צעירים - הרעיון מצא חן בעיני.

 

כשאמרתי לאנשים שאני נוסעת להודו נתקלתי כמובן בתגובות מגוונות. רוב החברים שאלו- השתגעת? מה יש לך לחפש שם? אני בחיים לא אסע לשם!  אלה שהיו פעם בהודו ולא אהבו,  טרחו לפרט, את כל התחלואות והשלילי שנתקלו בהם תוך שהם מעקמים את האף, ואף מציעים לי לטובתי, לוותר.  חלק הביטו בי במבט מעורפל עורג ואמרו באיפוק נשמע מעניין. רק מעטים אמרו איזה כיף גם אני רוצה.

 

התגובה הכי מרגשת הייתה מהצעירים שחזרו משם הם פשוט אמרו, אני הייתי מת/מתה שההורים שלי יבואו אבל הם בחיים לא היו באים. הבנתי שההצעה שהגיעה מאור לא נבעה רק מההכרה שלה שאנחנו נהנה אלא גם ואולי יותר, מצורך פנימי שלה. אולי החוויה, למרות ההנאה שהם מקרינים, היא לא קלה והם זקוקים לכתף ולפינוק של ההורים, למשהו מוכר, בטוח, מאזן, שתמיד יהיה שם בשבילו .

 

והתחושה הזו שכנעה אותי סופית – אני נוסעת.

 

לא היה לי קשה לשכנע אותו. רק צריך לפנות חודש מהחיים, רק.

 

רותם בדיוק סיימה קורס ושובצה לבסיס רחוק, יערה תישאר לבד בבית, אם כי לבד זה ממש יחסי עם כל החברים וחברות שלה. 

אני בטוחה שהיא -  תשמח .

 

שמעתם את המושג "בית ריק" ? משאת נפשו של כל מתבגר, משמעותו, ההורים יצאו לערב/סוף שבוע / מספר ימים והבית לרשותם. תארו לעצמכם את השמחה ל"בית ריק" במשך חודש ימים בחופש הגדול !! אני לא רוצה לחשוב. הסתפקתי בהבטחה של יערה שיהיה בסדר – עוד מושג שהורים צריכים להכיר ומשמעו אני לא רוצה לשקר לכם אז אל תשאלו, או,  אל תבלבלו לי את המוח הרי ברור לך שאני מתכוונת לחגוג ובגדול....

 

כשחזרנו הביתה מצאתי הודעה ששלחה יערה  לכל חבריה בפייסבוק ( היא כנראה שכחה שגם אני נמצאת ברשימה )  

"בית ריק- סוף !!  חבל !!  מאוד מצער "

אז זהו, טוב שלא שאלתי.

 

המושג בית ריק אינו כולל כמובן אוכל – מלאתי את המזווה, המקרר והמקפיא במיני מזונות, השארתי כסף ורשימת מטלות שהיה ברור לי שרובן לא תקוימנה אבל המשכתי בהצגת הכל יהיה בסדר.  

יצאנו לדרך.

 

 

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל פל אלא אם צויין אחרת