00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

מדע אחר נדבק בשפעת החזירים: מעקב שעה-אחר-שעה אחר המחלה

10/08/2009
מדע אחר פולשים לתחום חדש של עיתונות! כולם כותבים על שפעת החזירים, אבל כמה מהם באמת נדבקו במחלה? כותב הבלוג נמצא בביתו ברגעים אלו ממש עם חום גבוה וחשד רציני לשפעת החזירים, ורוצה לחלוק עם כולם את החוויה.
- - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - - -

בואו נודה באמת – כמות האתרים שעוסקים במדע בישראל הולכת וגדלה. הותיק מכולם הוא אתר 
הידען, שפועל כבר למעלה מעשר שנים ומפרסם מדי יום כתבות חדשות ומרתקות. מלבדו יש גם את הפודקאסט של רן לוי, שלשמוע אותו זו תמיד חוויה. אליהם מצטרפים גם הבלוגים המעשירים של אמנון כרמל (עתידנות וטכנולוגיה) אריה מלמד-כץ (שמראה שיש מדע בכל דבר מסביבנו), הבלוג של אריאל (מדע, הסטוריה ופילוסופיה), מסע בין כוכבים (בלוג על אסטרו-פיזיקאים) וכן הלאה. אם שכחתי בלוג מדעי כלשהו, אני מתנצל, אבל אני לא בקו הבריאות כרגע. ובעצם, זה מה שרציתי לומר: חלק נכבד מאתרי המדע האלו פרסמו כתבות על שפעת החזירים, אבל אני גאה להודיע שמדע אחר התעלה עכשיו צעד אחד מעל התחרות. אנחנו עומדים לסקר את מהלך המחלה של חולה אמיתי בשפעת החזירים. ובמילים אחרות, אני.

מאיפה קיבלתי את הוירוס? שאלה טובה, ללא תשובה. הניחוש הראשון שלי היה שאחד מבני המשפחה העביר לי את הנגיף, בארוחת הצהריים המשפחתית ביום שישי. אבל מכיוון שאף אחד במשפחה לא חלה מאז, כנראה שזה לא מהם. אם הייתי צריך לנחש, הייתי אומר שנדבקתי בוירוס ביום שישי מאחד הדוקטורנטים במעבדה, איתו דיברתי זמן קצר ביום שישי. הוא לא נראה חולה, אבל הוא האדם הזר היחיד שהיה לי אתו קשר באותו יום.

אחרי הארוחה המשפחתית חזרתי הביתה, העליתי על הכתב את הפרק הבא בעלילותיהם של א` ו- ב` בסינטה-בר, וב- 23:30 הלכתי לישון. זה לא טיפוסי – בדרך-כלל אני נשאר ער עד אחת בלילה וכותב, אבל הרגשתי עייף במיוחד ושכנעתי את עצמי שמגיעה לי קצת מנוחה. כנראה שהנגיף התחיל לפוצץ את התאים בגופי בערך בזמן הזה, ומערכת החיסון נכנסה להיסטריה.

כבר בשבת בבוקר התחלתי להרגיש את הגירוד המציק בגרון, שמעיד שמתחילה להתפתח לך דלקת בדרכי הנשימה. זה לא היה נעים, אבל לקחתי את זה בקלילות. העסקתי את עצמי במטבח והכנתי לי ולארוסתי היפה ווק שלם של קוביות עוף מוקפץ עם אננס אלוהי, פלפלים קלויים, כרוב מאודה וטבעות גזר. הריחות של הצ`ילי המתוק ורוטב הסויה אפפו את ראשי, וברגע שהסתיימה מלאכת ההכנה וישבתי עם הגברת לאכול את המנה, גיליתי שאני באמת חולה: אין לי תיאבון.

למה בעצם אין לנו תיאבון כשאנחנו חולים? זו אחת מהתעלומות הגדולות של החיים, שהמדע עדיין לא מצא לה פתרון. מערכת החיסון צורכת כמויות גדולות מאד של אנרגיה, והיינו מצפים שהתיאבון שלנו רק יגבר כאשר אנו חולים. יש רופאים שטוענים שהגוף מנווט מחדש את ההשקעה האנרגטית ברקמות – מערכת העיכול עובדת פחות טוב, ומערכת החיסון מקבלת את העודף. ואם מערכת העיכול עובדת פחות טוב, ברור שעדיף לנו שלא לאכול. זה לא נשמע לי הגיוני, כי הייתי מצפה שדווקא במצב מחלה נרצה לאכול יותר כדי להכניס אנרגיה לגוף. אבל, זה מה יש.

מי שמכיר אותי יודע שאני תמיד רעב. יש שיתארו אותי כגרביל – נמוך, רזה, אבל טורף כל מה ששמים מולו על הצלחת (אחח, ההמבורגרים 330 גרם של סינטה-בר...). ולכן כשאני מרגיש שאין לי תיאבון, אני יודע מיד שמשהו לא בסדר. אבל מה אפשר לעשות? החיים ממשיכים, וגם אני המשכתי את הכתיבה עם כאב ראש, התחלה של צמרמורות וכאבים בשרירים וחום שהתחיל לטפס מעל 37 מעלות צלזיוס ולהתקרב ל- 39 וקצת.
וכאן מגיעה התהייה השנייה: למה יש לנו חום כשאנחנו חולים? איך הוירוסים עושים את זה, ולמה? מצאתי את עצמי ער עד השעות הקטנות של הלילה ותוהה בנושא, כשהמצח שלי לוהט ואני מחליף קומפרסים רטובים אחד אחרי השני (מדהים באיזו מהירות המים מתאדים מהם, כשהם מונחים על מצח חם). בבדיקה בספרות הרפואית, מסתבר שהוירוסים הם לא אלו שגורמים לחום הגבוה. דווקא מערכת החיסון עושה את זה. תאי הדם הלבנים משחררים חומרים פירוגניים – גורמי בעירה, בתרגום חפשי ללטינית – למערכת הדם. החומרים האלו מגיעים למוח וגורמים לו להאמין שלגוף קר. כן, אני יודע, זה נשמע הזוי, אבל ככה זה. המוח משוכנע שלגוף קר, והוא מתחיל להרתיח אותו מבפנים. התאים מתחילים לשרוף אנרגיה בקצב מוגבר, השרירים מתחילים לרעוד רעידות קטנות כדי להפיק חום וככה טמפרטורת הגוף עולה. כמובן שיש לכל זה גם תופעות לוואי לא נעימות: הרעידות של השרירים גורמות לצמרמורות ולכאבים, ומכיוון שכל הגוף עסוק בלכלות אנרגיה ולהפוך אותה לחום, מצאתי את עצמי שוכב על המיטה בעילפון-חושים כשהמדחום התקוע בפי מעיד על 39 מעלות צלזיוס, לילה קיצי חמים ואני עדיין מרגיש שקר לי – רק בגלל שמערכת החיסון עסוקה בלבלף את המוח שלי.

בסביבות שתיים בלילה החלטתי כבר לקחת שני דקסמול ולהרשות לעצמי לישון. אני לא חסיד גדול של אקמול, בעיקר מכיוון שלחום יש חשיבות במלחמה בזיהומים: תאי מערכת החיסון פועלים טוב יותר כשחם להם. אבל המערכת יכולה לצאת משליטה ולחמם את הגוף יותר מדי, וגם תופעות הלוואי של החום לא נעימות – אז עדיף לקחת אקמול מלסבול לשווא. שני הכדורים עשו את שלהם, ונרדמתי. ויהי ערב, ויהי בוקר, יום ראשון.

החדשות הטובות הן שבבוקר קמתי בתחושה טובה יותר, וגיליתי שהחום ירד ל- 37.5 מעלות צלזיוס. החלטתי להשאר בבית, כשאני מודד את החום מדי חצי-שעה ומגלה שהוא מטפס כלפי מעלה בקצב מעורר התראה. לקראת הצהריים הגעתי ל- 38.7, ואז כבר החלטתי לקחת עוד שני אקמולים, שהורידו את החום לרמה סבירה יותר של 38, ואיפשרו לי לכתוב את הפוסט הנוכחי.
 
האם מדובר בשפעת החזירים?
זאת לא שאלה פשוטה, מכיוון שבלי בדיקות מעבדה מדוקדקות לא ניתן לדעת האם מדובר בוירוס שפעת החזירים, או בשפעת רגילה. מצד שני, לפחות לפי אחד ממכריי הרופאים, המדיניות הלא-רשמית קובעת שמכיוון ששפעת רגילה מאד נדירה בקיץ, אם יש לי תסמיני שפעת, אפשר להתייחס אליה כאל שפעת החזירים.

בכל מקרה, אשתדל להמשיך ולתעד את התפתחות המחלה המרתקת הזו, ולעמוד על הסיבות לתסמינים השונים שמתבטאים בגופי מדי שעה. אל תחמיצו את הפרק הבא של `דוקטורנט מדמדם עם שפעת החזירים` !
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

31 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת