00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

העולם של תומר

יום הזכרון לאהבה


לא אני לא הולך לבכות לכם ברשומה הזאת על כמה שאני לבד ועל כמה שעצוב לי שאין לי חבר בטו באב. אני לא אקטר לכם כמה שאני מקנא באחים שלי, בחברים שלי ובידידות שלי שיש להם בני ובנות זוג ושהם משגעים אותי כל היום בשאלות כמו: "שמעת על מסעדה שיש בה מקום הערב?", "על איזה סרט אתה ממליץ?" ,"אתה חושב שתחתונים זאת מתנה יפה?". ליום האהבה, ט"ו באב של השנה אני הולך להתייחס כאל יום הזכרון לאהבה ולנסות להיזכר במשך היום באהבה הראשונה שלי, בתחושות, ברגשות, במעשים.

קמתי בבוקר עם מחשבה של : "וואו כמה אהבתי אותו!".
שנתיים וחצי היינו ביחד. הכרתי אותו בתור יודבתניק, ילד בן 17 וחצי ואילו אני הייתי אז חייל בן 21. עברו בדיוק 4 שנים מאז שנפרדנו. את אותה שבת בצהריים חמה כזאת באמצע אוגוסט לעולם אשכח.

אני זוכר שאמרת לי שהחלטת שאנחנו צריכים להיפרד, יצאתי מהבית והתחלתי להסתובב ברחובות אשדוד כמו מפגר ולבכות. בכיתי בלי הפסקה, ממש כאילו מישהו מת. ביום ראשון, למחרת כשסיפרת לי גם את הסיבה לפרידה בכיתי אפילו יותר. זה לא נתפס. היתי כל כך נאיבי, כל כך תמים, היתי כל כך בטוח באהבה שלנו. באמת ובתמים חשבתי שאיתך זה מכאן עד הסוף. כמו המילים בשיר שלנו - "עד סוף העולם". וכשנפרדנו זה באמת נראה כמו סוף העולם בשבילי. היית כל עולמי. אהבתי אותך כמו שלא אהבתי אחד לפני וגם לא אחרי. היית הבנאדם הראשון והיחידי בעולם הזה שאמר לי : "אני אוהב אותך תומר". היינו גם הראשונים אחד של השני במיטה. כשאני חושב על הקשר שלנו ארבע שנים אחרי הפרידה יש לי כל כך הרבה תובנות על הקשר הזה. כל כך הרבה דברים שהייתי רוצה לשמר לקשרים הבאים אך גם כל כך הרבה דברים שאני מתחרט שהיו בו. אין כמו אהבה ראשונה, אין כמו התמימות הזאת והבוסריות. היינו שנינו תמימים, אפשר לומר ילדים, שמגלים לראשונה מה זאת אהבה, מגלים לראשונה מה זאת אהבה בין גברים, מגלים לראשונה מה זאת אהבה ללא תנאים. ואהבתי אותך ללא תנאים. לאחר שנתיים וחצי ביחד הגעתי כבר לשלב שאתה זה אני. מרגיש אותך, קורא אותך, מבין אותך, כואב איתך, שמח איתך, בוכה איתך. אתה זה אני. אני זה אתה. אחד. אך כמו מפגר במשך השנתיים וחצי האלה רק הענקתי אהבה והראתי כמה שאני אוהב ואולי זה בעצם מה שקילקל. הידיעה הזאת שאני תמיד שם בשבילך ללא תנאים, הידיעה הזאת שאני כל כך אוהב אותך, הידיעה הזאת שכל מה שתבקש ממני תקבל. סוג של מובן מאליו אם תרצה. אני זוכר שבאתי במיוחד ערב אחד וחיכיתי לך מתחת לבניין שלך במשך שעתיים שתחזור ממסיבה כדי להביא לך דובי גדול שרשום עליו שאני אוהב אותך. אני זוכר שהקלטתי לך שיר במיוחד בשבילך. אני זוכר שכשחגגנו שנתיים ביחד פרסמתי באתר אינטרנט שאתה נכנס אליו קבוע מודעת פרסומת עם ברכה ממני לרגל השנתיים. אני זוכר שהכנתי שלטים גדולים זוהרים בבית דפוס עם הכיתוב : I LOVE U כדי לתלות אותם בתחנות האוטובוס בעירך ובעירי. אני זוכר איך התרגשתי כשראיתי אותך במסיבת הסיום של י"ב, זוכר את הדמעה שזלגה לי בטקס הטירונות שלך, זוכר איך נקרע לי הלב כשנפרדנו. במשך שנתיים וחצי , כל פעם שהייתי מדבר איתך בטלפון או רואה אותך הייתי מתרגש מחדש ומרגיש את אותם הפרפרים. אותם הפרפרים שהרגשתי ביום הראשון שראיתי אותך בתחנה המרכזית באשדוד נשארו אצלי עד ליום האחרון בו נפרדנו לשלום ברכב בעירך. מעולם לא הסתכלתי על אף גבר בזמן שהייתי איתך, אף אחד לא עניין אותי. אני זוכר כל חיבוק, כל נשיקה, כל זיון. באוטו, בבית שלי, בבית שלך, במלונות. אני זוכר לפרטי פרטים כל טיול שנסענו אליו יחד. לבית שאן, לסחנה, לחורשת טל, לאילת. זוכר גם הטיולים הרגליים שהיינו עושים בפארקים באשדוד, זוכר איך ליווית אותי כמעט כל יום חזרה הביתה מהבסיס, זוכר את הטיולים שהיינו עושים במושבים ושלימדת אותי איך לקרוא לפרות ולימדת אותי איך ללכת על המדרכה בלי לדרוך ולהרוג נמלים. אוהב חיות שכמוך. דאגת לכל חיה וחיה אפילו לנמלים.

כשנפרדנו הוצאתי עליך דיסק. דיסק שלם. תשעה שירים מתוך העשרה נכתבו עליך. עלינו. על כל דמעה שבכיתי, על כל טיפת אהבה שהיתה בינינו. כדי לזכור ולא לשכוח. כדי שתהיה לי מזכרת מהקשר האדיר הזה שהיה בינינו. זכרון מהאהבה הכי גדולה שהיתה לי בחיים ואולי מהאהבה הכי גדולה שגם תהיה לי כל החיים.
ארבע שנים עברו. ואני זוכר כל יום כל רגע.
גאה בעוצמות האהבה שהצלחתי להגיע אליהן. גאה בנתינה שלי, גאה באהבה ללא תנאים, גאה שעשיתי את המקסימום לעשות אותך מאושר, גאה בכך שהייתי מוכן להיות שם בשבילך ברע ובטוב, עד הסוף. גאה שהיתי מוכן להקריב את חיי או כל איבר מגופי אם היה צריך, רק כדי שאתה תהיה מאושר, תמיד האושר שלך עמד לנגד עיני עוד לפני האושר שלי. לך תדע, אולי גם בזה טעיתי. אני רק יכול לאחל לעצמי ולקוות שאחווה עוד אהבה כזאת שוב. עם כל הכאב שהיה בסוף והיה הרבה כאב, אין כמו האושר בלשמוע בנאדם אחד שאומר לך כל יום : "תומר אני אוהב אותך...". ואני מאוד מתגעגע לזה.

ארבע שנים עברו מאז שאני והוא נפרדנו ואני עדיין זוכר את האהבה הזאת. יום יום, שעה שעה. שיהיה לכולם יום אהבה שמח, מי יתן ושכולנו נדע בקרוב אהבה עם עוצמה כזאת כמו האהבה הראשונה שלי. אני אסיים את רשומת הזכרון הזאת באחד מהשירים שכתבתי עליו שמופיעים בדיסק שהוצאתי. השיר נקרא "איתך או בלעדיך" ומוקדש באהבה רבה לקוראי הבלוג....:)

איתך או בלעדיך
זה כבר לא משנה
האהבה פרצה כמו להבה
לא אוכל לכבותה גם ארצה

איתך או בלעדיך
נפשית תמיד איתך
ולמרות שאהבתנו היא מזמן אהבתי
בשם האהבה אני נשבע -

נשבע, כל עוד נשימה באפי - תמיד אגן עליך,
נשבע, כל עוד פעימה בליבי - תמיד אשמור עליך,
נשבע, כל עוד דם בעורקיי - תמיד אדאג לך,
כי איתך או בלעדיך,
אלוהים ברא אותי למענך.

איתך או בלעדיך
ביחד או לחוד
אגדיר מחדש את המילה אהבה
גם אם לא נרגיש אותה כזוג

איתך או בלעדיך
לנצח אותה ההרגשה
וגם אם בזרועות אחר תהיה
בשם האהבה אני אמשיך להישבע -

נשבע, כל עוד נשימה באפי - תמיד אגן עליך,
נשבע, כל עוד פעימה בליבי - תמיד אשמור עליך,
נשבע, כל עוד דם בעורקיי - תמיד אדאג לך,
כי איתך או בלעדיך,
אלוהים ברא אותי למענך.



הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל tomeriko t אלא אם צויין אחרת