00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

israblof

נזכור

 
אני יושב כעת ומנסה לחשוב מה קורה.
כל יומי עמוס באבל.
אני הולך מעצרת לעצרת ומפגין הזדהות עם כאב הקהילה.
הלב מכווץ בכאב שמהול בזעם וחוסר שקט, שהרי הרוצח עוד מסתובב לו חופשי.
אני חושב על שני הפרחים שנקטפו טרם זמנם.
אני לא מבין מדוע.
מדוע ילדים צריכים להרצח?
על מה?
למה?
במה פשעו ?
 
אני לא מבין.
אני ממש לא מצליח להבין.
אנחנו חיים בשנות ה-2000, איך זה יכול להיות שזה עוד קיים ?
אני מבולבל.
אני מפוחד.
אני זועם.
אני כואב.
אבל הכי הרבה אני עצוב.
 
אני חושב על הפצועים שחלקם לא זכו לביקור משפחותיהם שעדיין חשים בושה ואני מצטער בשבילם.
אני מצטער שהם צריכים לחוש צער בזמנים כל כך קשים.
במקום להיות מוקפים חום ואהבה הם ננטשו כי המשפחה מתביישת שהשכנים יידעו.
 
אני מקווה שאלו ששרדו את הפיגוע הרצחני יחלימו מהר, גם פיזית אבל בעיקר נפשית.
 
 
נזכור כולנו את שני הפרחים שנקטפו טרם זמנם .
 
 
אני מצרף פה שוב את היוטיוב, לבקשת כמה חברים 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

13 תגובות

ים של דמעות
החיים האישיים שלי
  • 1939 בחיפה,
  • 1940
  • 1941
  • 1942
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל su1990 אלא אם צויין אחרת