00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

העולם של תומר

במותכם ציוויתם לנו עתיד ורוד יותר

הבוקר של היום שאחרי הטבח בבית אגודת ההומואים והלסביות אינו היה נראה כעוד בוקר רגיל. אני לא יודע אם רק אני קיבלתי את ההרגשה שמאותו אירוע החיים של כל הומו ולסבית בישראל יתחלקו לחיים שלפני האירוע ולחיים שאחרי. כואב להגיד את זה אבל ההרגשה שאני מקבל לפחות ביומיים שעברו מאז האירוע, שהרוצח שרצח את ניר כץ ז"ל ואת ליז טרובישי ז"ל, השיג תוצאה הפוכה ממה שהוא רצה להשיג. הוא לא רצה לפגוע ספציפית בניר וליז, הוא רצה לפגוע בקהילה שלמה של אנשים. הוא רצה לפגוע בי, בך, בכם. אם הוא היה יכול הוא היה משמיד כל אדם שנטייתו המינית שונה משלו. הוא רצה שכולם יחשבו שלהיות הומו או לסבית זה דבר איום ונורא, שזה מחלה, שזה תועבה, שזה מעשה של בהמות. הוא רצה שכולם יחשבו שקיום יחסי מין בין שני גברים או בין שתי נשים זה אסור. הוא רצה שכולם יחשבו כמוהו ויוקיעו אנשים כמוני וכמוכם מהחברה הישראלית ומהעולם כולו. אז הוא רצה. בפועל, ככל שעוברות השעות, הוא השיג תוצאה הפוכה לגמרי.

אפילו מצעדי הגאווה לא הביאו תהודה כה גדולה ולא הצליחו להעלות את מודעות נושא ההומוסקסואליות לרמה כה גבוהה כמו שהצליח הרוצח הזה. ערוצי הטלוויזיה, העיתונים, אתרי האינטרנט, הרשתות החברתיות, כולם העלו את הנושא לראש סדר היום, גינו את המקרה, עודדו שיוויון, סובלנות, עודדו את קבלת האחר. היום אין ילד, בן נוער, מבוגר או זקן שלא יודע מה זה הומוסקסואל, שלא יודע מה זה לסבית, שלא מכיר בחשיבות הגדולה של לקבל את האחר והשונה. תארו לעצמכם כמה ילדים קטנים שמעו חדשות ושאלו את אמא או אבא שלהם : "אמא, מה זה לסבית?", "אבא, מה זה הומו?" . תארו לעצמכם כמה זוגות של הורים כיבו את הטלוויזיה בחדר השינה והלכו לישון כשהם מנהלים שיחה על הילדים שלהם ושואלים את עצמם: "אולי הבן שלנו הומו?", "כיצד נגיב אם נגלה שהבן שלנו הומו?".

אני מנוי על מספר רב של בלוגים בתפוז וספרתי ביומיים האחרונים לא פחות מעשרים וחמישה בלוגרים שאני מנוי על הבלוג שלהם שכתבו רשומה על הטבח המזעזע, חלקם אף הגיע לדף הבית של תפוז וקיבל במה גדולה יותר. כולם פתאום מרגישים צורך לדבר על זה, לכתוב על זה. היה מדהים לראות ברשת הפייסבוק אנשים סטרייטים משנים את תמונת הפרופיל שלהם לתמונה של דגל הגאווה שבתוכו מוצב נר זכרון. היה יפה לראות את תגובתם של אנשים הומואים וסטרייטים בסטאטוסים השונים. זה חיזק אותי ונתן לי הרגשה של לא לבד. הרגשה שלמרות שיש בן בליעל אחד שמסתובב עם נשק ברחובות, חלק גדול בעם ישראל עדיין שפוי, עדיין אוהב אדם, עדיין סובלני, עדיין ליברלי ופתוח. הרוצח המתועב בחר לבצע את הטבח שלו דווקא במקום כזה שבו בני נוער באים לקבל הדרכה וייעוץ, מקום שאמור להיות הכי בטוח. אני אומר לכם שלמרות שכולם נוטים לחשוב שעכשיו בני הנוער יפחדו להגיע למקומות כאלה, להפך, זה יחזק את בני הנוער להגיע, להראות שהם לא מפחדים, שאם הם יכנעו לטרור ולהומופוביה הם בעצם יתנו להומופובים לנצח במלחמתם. אני בעצמי למרות ששמעתי שמדריך נוער נהרג, הרמתי הבוקר טלפון לארגון הנוער הגאה וביקשתי להתנדב שם. אני בטוח שעוד רבים וטובים עשו זאת. דווקא בגלל שנרצח מדריך נוער, זה רק מחזק אצלי ואני בטוח שגם אצל אחרים את הרצון לתרום לקהילה הזאת, להתנדב, להמשיך להראות לבני הנוער שאין ממה להתבייש במי שהם או לפחד.

אני בטוח גם שהממשלה, מערכת החקיקה, הצבא, מערכת המשפט, מערכת החינוך ומערכות נוספות יתחילו לשנות עמדות בעקבות האירוע, לקבל החלטות חדשות, לחוקק חוקים חדשים, לעגן זכויות חדשות שרק יוסיפו ויתרמו לקידום שיוויון הזכויות של ההומואים והלסביות בישראל.

ניר כץ ז"ל וליז טרובישי ז"ל, במותכם ציוויתם לנו את העתיד.

תקראו לי נאיבי, תקראו לי אופטימיסט, תגידו שאני חי בסרט, אך אני צופה לכל הומו ולסבית בישראל עתיד ורוד יותר.

יהי זכרם ברוך.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

19 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל tomeriko t אלא אם צויין אחרת