00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אם אלה החיים

הבית שלי

מוזר לי לחשוב שעברו כבר 8 שנים..

 

אני לא יודעת איך מסכמים 8 שנים כל כך אינטנסיביות,כל כך משמעותיות..

קשה לי להגדיר במילים את מה שאני מרגישה וחושבת.. ועדיין לא באמת עיכלתי.. כנראה שרק ביום פעילות הראשון.. כשאני אבוא בלי חאקי ובתור בוגרת וצופה מהצד אני אבין.

 

לפני שבועיים שאלתי את עצמי מה היה קורה אם לא הייתי מצטרפת ואם כיום,בהסתכלות אחורה הייתי מצטרפת לתנועה... לפני שבועיים התשובה הייתה שנויה במחלוקת.. לא בדיוק הייתי סגורה על עצמי.

היום, אחרי 9 ימים של צופים 24 (ואפילו יותר) שעות ביממה אני יכולה להגיד בפה מלא שאני לא מתחרטת.

כי למרות שהמקום הזה גרם לי לתקופות קשות, דאונים מטורפים ועצבים בלתי פוסקים..

זה הבית השני שלי (אם לא הראשון) ומה שלא יהיה, הוא תמיד יישאר כזה.

כי המקום הזה גרם לי ללמוד על עצמי ולקבל את עצמי על אף החסרונות שיש בי,

המקום הזה העלה לי את הביטחון העצמי ברמה מטורפת,

המקום הזה לימד אותי מה זאת אחריות,

המקום הזה נתן לי את האפשרות לתת מעצמי ולהשפיע.

המקום הזה הוא מין קשר שלעולם לא יכול להיפרם,כמה שלא תנסה,לעולם לא תצליח.

 

 

לראות אתכם כל כך מלוכדים, מרימים מורל וצורחים את החיים שלכם עשה לי טוב.

כי אני יודעת שאני משאירה את הבית שלי בידיים טובות,

אני יודעת שאתם תביאו את המקום הזה למקומות חדשים, טובים יותר

ובאיזשהו מקום,אני גאה שהיה לי חלק בהשפעה על חלקכם.

 

וזה בידיים שלכם..

הגיע התור שלכם..

כל כך הזוי שאנחנו כבר לא חלק מהמקום הזה

שאתם אלו שתקבלו את ההחלטות,בין אם לטובה ובין אם לרעה..

ולנו.. כבר אין שום השפעה.

 

מסתבר,

שגם אני אנסה להכחיש

המקום הזה

תמיד

אבל תמיד

יישאר הבית שלי.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל א ו ר נ י ת ת אלא אם צויין אחרת