00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

Little Bird


Little Bird   מתנגן בשקט. היא מתה על השיר הזה. אני מגביר. היא מנמיכה, שלא יתפקע לה הלב  בטעות מרוב רגש.
היא מתרגשת יותר מדי. התחתנתי עם דרמה קווין. אני לא מתלונן, ידעתי את זה מראש. 
משפחה של פגועות נפש. היא עוד בסדר יחסית. איך בנות כאלה נולדו לאמא כזו עם הרגליים על הקרקע ולאבא שהוא שיא המיינסטרים, נשגב מבינתי. אולי זה בכל זאת השואה הזו, עוברת במשפחה הזו כמו כיב. אפילו לילדה שלנו זה הגיע, הריח של זה.

לא שאני מתלונן, גם המשפחה שלי בעייתית. כשהיכרתי אותה היא ואני היינו זוג משמיים. הייתי גמור לגמרי מהסיפור עם ליאת, והיא באה לי בזמן, עם הטייטסים שלה והגופיות הצמודות והעגילים הענקייים, כל כך אישה.
חבל שעכשיו היא שמה פס. מזמן כבר לא מזיז לה איך היא נראית. איפה היא חיה. היא לא רוצה כלום לעצמה, אין לה שום עניין במה שאני יכול לתת לה. חוץ מליפסטיקים. הפה האדום הזה, כמו פצע מדמם  על העור הלבן.

אנחנו רבים הרבה בזמן האחרון. היא לא רוצה להחליף רכב, רוצה להעיף את הטלויזיה, את המכונית. לא מבינה בכלל את הרצון  שלי להתקדם,  להשיג דברים טובים בשבילנו. זה לא מעניין אותה. אני לא מבין מה מעניין אותה. תיסע במונית לעבודה אם אתה לא יכול באופניים, זה מה שיש לה להגיד לי. בזה שאני לוקח ומחזיר אותה ברכב הממוזג היא לא רואה סתירה.

היא מבקשת שאני אעדכן אותה במה שחשוב. אני מעדכן והדמעות נופלות לה לתוך הקפה. אני מעדיף לצנזר לה את המציאות כמה שיותר.

עכשיו היא עומדת ליד החלון, מקשיבה לתנים בחושך. היא כבר לא שייכת לעולם הזה. יום אחד היא תלך לואדי ולא תחזור. היא נעלמת לי, היא כבר לא פה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

53 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת