00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

האמיצה - סיפור מתכון

 

הקיץ הגיע. איזה חום אפשר למות בארץ הזו. אם אין לך מערכת מיזוג שעובדת בבית אתה יכול להתחרפן מהחום. וכיאה לחום גבוה כמו בארץ שלנו אז גם הם מגיעים לפה, רק בקיץ בכזו כמות, במשך השנה אתה יכול למצוא אותם אחד פה ואחד בירושלים כלומר בתחתית חדר המדרגות או בגינה, בקיץ והם שורצים לך ויוצאים כמעט מכל פינה, והמגדילים הם אלה שמחליטים שהם אדוני הבית ומטיילים לך בעעע...........ממש מתחת לרגליים, רצים ממקום למקום העיקר שלא תעיף עליהם סנדל או תבעט בהם או תרדוף אחריהם למחוץ אותם. ואני נשבעת לכם יש להם שכל, הם מחכים בפינה, אתה מגיע עם הנעל ואז ורק אז הם תופסים כזה ריצת אמוק שברור שיש לו שכל למקק הזה.

היא מדליקה בשקט את הגז, מניחה סיר ובתוכו כף שמן, 2 ראשי שום קלופים שלמים ונותנת להם לרחוש בשקט. בסיר נוסף היא ממלאה מים עם כפית מלח ומניחה שירתח.

בשקט היא ניגשת לבתה האמצעית לוחשת הם שוב כאן, תעשי משהו, כן רגש האבירות הזה של הילדה להציל את אמא שלה עובד, הילדה היחידה בכל הבית שלא נגעלת מהם ואפילו מרימה אותם אחר כבוד אחרי מותם היישר לביוב בשירותים, והיא עושה.

עכשיו המים רותחים והיא מוסיפה חבילה שלמה של אטריות רחבות הכי רחבות שיש, ובזמן שהן בסיר, היא מוסיפה לסיר השני 2 עגבניות מרוסקות + כף קטשוף. ומערבבת היטב, רגע לפני שנגמרים הנוזלים היא מוזגת שליש כוס מים.

בינתיים הילדה עושה שמות בתיקנים המתרוצצים להם. חובטת בימין, הורגת בשמאל, ויישר לפח הזבל. מאיפה לעזאזל הגיעו כל המשריצים האלה ודווקא למטבח של אמא שלה, לכו מפה היא צורחת עליהם כיאה לאוטיסט אמיתי המתמודד עם נפלאות החיים, קישתא כאילו הם חתולים לכו מפה, אין לכם מה לחפש כאן, אוכל לא תקבלו היום. טראח נמחץ לו עוד אחד. והיא ממשיכה בכייף בלהט לדבר ולמחוץ ולשאוג ולמחוץ.

לרוטב שמסמיך היא מוסיפה עכשיו תערובת תבלינים: מעט כמון, כפית מלח, כפית חרדל, קמצוץ פלפל שחור, וכפית אבקת שום ומערבבת בעדינות שלא ידבק לסיר.

ובינתיים בעצלתיים הילדה ממשיכה במסע ההרג.

והם רק שומעים שמישהו עושה להם טראח בום ומגיעים במרוצה. לך תבין חרקים. ואני עוד אמרתי שיש להם שכל.

את הבשר עכשיו היא מוסיפה ומערבבת היטב היטב. נותנת לזה ביחד 3-4 דקות וסוגרת את האש נותנת לזה להצטנן לטמפ` החדר. את האטריות היא מוציאה מהסיר שופכת למסננת הגדולה ומיד מחזירה לסיר ללא הנוזלים אליהם היא מוסיפה כמעט חבילה שלמה של חמאה (100 גרם). היא מערבבת בעוד האש עדיין דולקת ומנסה קצת לייבש את האטריות. שיהיה קצת קריספי.

או אז היא מגישה לשולחן.

רק לזה חיכתה רותם שאמא תצא מהמטבח עם האוכל, ופלופ תרסיס הג`וקים יוצא לפעולה ביחד עם בום טראח, אמא עוד אחד, ושוב בום טראח אמא עכשיו 20, לא כבר 22, לא והיא יוצאת מהמטבח לבשר בגאווה שהרגה וקטלה 28.

אולי גם לה צריך לתפור את החגורה שיראה המלך ונכתוב 28 במכה. כן  כן היא אמיצה אין ספק . לא נגעלת מהם מרימה אותם מתבוננת והיישר לפח או לביוב להחלטתה.

הם נקראים אחר כבוד לשולחן, יושבים, זוללים, מביטים באמא הזו שהכינה ובפה חצי מלא חצי מנסה לדבר: איזה טעים, זה שוב הבשר החדש אמא, ואמא: כן. ואבא מעכשיו אני רוצה שנקנה רק ממנו. ואני חושבת בלב אולי כל קצב שאני אבקש יפה גם באזור שלי יטחן לי פעמיים שלוש את מה שצריך ויהיה כמו שקבלתי.

בתאבון !

 

בבוקר אמא קמה נכנסת למטבח, נחרדת כולה, הרצפה מרוססת מקקים. הם נספרים. הילדה ריססה היטב היטב את המטבח בלילה לפני שהלכו לישון מתחת לכל המכשירים והם שוכבים להם על הרצפה מחכים שיאספו אותם. ספרתי שוב היא הצליחה להרוג אפילו כשישנה מעל 20 מהם. ואני כולי תקווה שהלילה אחרי כזה ריסוס מוצלח אתמול הם לא יבואו לכאן יותר. ובכל מקרה הבקבוק מוכן לה מול העיניים למקרה ורק למקרה שאולי יחליטו להגיע שוב לטיול דווקא אצלי במטבח. מי יודע אולי הם מחפשים את החבר העכברוש שלהם שמת לפני שנה במרפסת. אולי זו הנקמה.........

 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת