00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

הורים מתעללים

אחת לכמה חודשים אנחנו מזועזעים מחדש מאיזו פרשה של הורה מתעלל שרצח/הרעיב/חנק/התעלל בילדיו. לאחרונה נדמה שפרשה רודפת פרשה ולפני שנרגעים מפרשה אחת, כבר מתפרסמים פרטי הפרשה המזעזעת החדשה. צריך גם לזכור שיש בון טון עכשיו בעיתונות על הורים מתעללים, כמו שלעיתים יש על תאונות דרכים קטלניות ועוד.
 
רוב פרשות ההתעללות לא מגיעות לתקשורת משום שהן אינן מעניינות את התקשורת. במחלקות הרווחה של העיריות ידעו לספר על מקרים נוראיים של גילויי עריות, התעללות, אונס, הרעבה, הזנחה ועוד, מבלי שהדבר מגיע לעיתונות כלל. משום מה בשבועות האחרונים הדברים מגיעים לכותרות הראשיות. התקשורת החילונית `שמחה` לדווח על כל אם חרדית החשודה בהתעללות, והתקשורת החרדית לעומתה, שמחה על אב "שמאלני חילוני" מתעלל שנופל כפרי בשל לידיה כדי לאזן את התמונה.
 
מצד אחד, יש משהו מאוד מציצני-מזוכיסטי בעיסוק שלנו בפרשות האלה - אנחנו `מזדעזעים` ו`המומים` מכך שזה קורה, ומצד שני, הקריאה והנבירה בפרטים גורמים לנו להרגיש טוב יותר עם עצמנו - "אני אבא טוב, אצלי זה לא היה קורה", "זה קורה רק אצל חרדים/אתיופים/ערבים/רוסים/חולי נפש".  ממש תחושת זיכוך.
 
יש סיבות רבות למה אב או אם, שאמורים לדאוג לידיהם הופכים להיות הורים מתעללים. במסגרת לימודי ההוראה למדתי בקורס `אלימות במשפחה` שהמקום המסוכן ביותר לנשים ולילדים מבחינה סטטיסטית הוא הבית. ילדים ונשים צפויים להתעללות ואף לרצח יותר בבית מאשר מחוצה לו. למדנו גם שהמנגנון החברתי שמאפשר את הדבר הזה הוא מוסד המשפחה עצמו. בעבר, אדם שהיה עולה בחדר מדרגות ושומע צרחות ומכות מאחת הדלתות היה מתעלם וממשיך הלאה, בטענה שמדובר ב`ענין משפחתי` שלא מתערבים בו. גם המשטרה נהגה כך פעמים רבות. אם מישהו היה מכה אדם אחר ברחוב הוא היה נעצר, אם זה היה קורה בתוך הבית לא היו מדווחים כלל. ברור שבשנים האחרונות חל שינוי מסוים בגישה זו, ויותר אנשים מדווחים על אלימות בתוך המשפחה שהם רואים או שומעים. הרגישות החברתית שלנו בנושא זה עלתה מאוד, למרות שהסטטיסטיקה מלמדת שעדיין מוסד המשפחה מהווה כר פורה להתעללות.
 
הנתונים האלה לא מסתדרים לנו עם התפיסה המסורתית של מוסד המשפחה וגורמים לנו לערעור של ההנחות הקיימות - הרי הילד הוא האובייקט שאנחנו מטפחים כל היום, שאנחנו דואגים לו ולכל מחסורו, שמרעיפים עליו אהבה, אז איך יכול להיות שזה כל כך טבעי ואנושי (לפחות ססטיסטית) שהורה יתעלל בילד או ירצח אותו בחמת זעם?
 
הורים כאלה נראים לנו כמפלצות או כחולי נפש, אבל האמת המרה היא שהם לא חולי נפש. כמו שמלמדים היום בבתי הספר כשלומדים על השואה, שהנאצים לא היו מפלצות אלא היו בני אדם תרבותיים מאוד שחיו חיים נורמטיביים ורצחו יהודים, האנשים האלה אינם מפלצות אלא בני אדם. לכן הם אחראים למעשיהם וכשירים לעמוד לדין.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת