00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סוס עם כתם על המצח

שבוע קשה עבר על כוחותינו

אז הבטחתי לכם חוויות מפריז...
ויש לי עוד כמה חוויות לספר.
אבל אעשה הפסקה קלה ואספר על דברים אחרים שעברו עלי בשבוע האחרון. (ואז גם תבינו מדוע לא פירסמתי עד עכשיו עוד חוויות מפריז)
 
התקלקלתי
 
השבוע האחרון לא היה קל בכלל.
טוב, אני מניח שלאף אחד לא היה קל בחום הנוראי הזה.
(מישהו מוכן להזכיר לי מדוע לא הקמנו את המדינה היהודית בנורבגיה?!)
אבל לעבדכם הנאמן היה קשה במיוחד.
הכל התחיל בשבת שעברה, בזמן שביקרתי בקיבוץ של העכברית אי שם בדרום הרחוק...
באיזור שבת בצהריים הבטן התחילה לעשות צרות. כאבי בטן ועוד כל מיני מכאובים וצרות לא נעימות, והבנתי שהבטן קצת התקלקלה.
נו שויין... לא נעים, אבל יום יומיים וזה יעבור אמרתי לעצמי.
נסיעת אוטובוס ארוכה חזרה למרכז לא הועילה למצבי יותר מדי, אז למחרת לקחתי יום מחלה, וחשבתי שבזה זה נגמר כאשר קמתי ביום שני בבוקר עם שאריות קלות בלבד מהמחלה.
אבל כאן התחילה הבעיה האמיתית.
אותן שאריות קלות שנותרתי עימן ביום שני בבוקר, החלטיו שנעים להם כאן, ולכן אין סיבה שהן ילכו לשום מקום.
ומה שבשני בבוקר היה נראה כמו שאריות קלות ולא מזיקות מהמחלה, רק מיחושים קלים בבטן שיעברו עד הצהריים. ביום רביעי בצהריים כאשר הם לא עשו סימנים של ללכת לשום מקום כבר נהיה ממש ממש מציק.
והמציק מכל, והסיבה שאני מאמין שבאמת ובתמים התקלקלתי היא, שבמהלך כל השבוע לא הייתי רעב כלל.
טוב זה ברור תגידו, זאת הדרך של הגוף לאמר לך שהבטן קצת חלשה, ואין להעמיס עליה. הבעיה היא שהגוף גם לא מסתדר טוב במיוחד עם שבוע ללא אוכל כלל. כך שכל יום מצאתי את עצמי אוכל, לא כי אני רעב, אלא כי צריך לתת קצת אנרגיה לגוף. וביום רביעי כאשר החלטתי שאם אני לא רעב כנראה שאינני צריך לאכול, מצאתי את עצמי אחר הצהריים לא רעב, אך חלש ומותש נורא, עד שהבנתי שהגוף פשוט צריך קצת אוכל כדי להחזיק. (מה שכמובן לווה במיחושים בבטן).
והכי גרוע בכל זה, הוא שכל העניין הזה מנע ממני את הדרך הכי טובה עבורי להבריא, שהיא כידוע, לבשל לעצמי משהו טעים. פשוט לא רציתי לאכול דבר :-(.
עד שלבסוף ברביעי בערב העכברית הגיעה והכינה לי אוכל של חולים ובנחישות רבה, הטילה מגבלות חמורות על מה מותר ומה אסור להכניס לבטן המקולקלת שלי עד שהיא תבריא (אני עדיין לא מבין, כיצד ניתן להבריא ללא שוקולד...?)
 
בתנועה
 
התקלות בבטן עוד לא הספיקו להגמר, וכבר הייתי צריך לעבור למדור הגיהנום הבא.
להעביר דירה!
אני בטוח לחלוטין שבאחד ממדורי הגיהנום כל מה שמכריחים אותך לעשות הוא להעביר את הדירה שלך הלוך ושוב.
וזה אפילו לא בדיוק מעבר דירה רגיל, אלא יותר גרוע.
במעבר דירה רגיל, בסוף המעבר אתה יכול להתבונן בדירתך החדשה, ולהתחיל לדמיין כיצד תהפוך אותה לבית.
אבל במקרה זה אני רק עוזב דירה, ובחודשים הבאים אחיה על ארגזים ואתגורר בחדרים זמניים אצל חברים. משום שהמטרה הסופית היא לעבור לעיר הגדולה יחד עם הארוך וצ`, אבל לשם כך צריך להמתין שהם יתחילו לקבל משכורת ראויה עבור עבודתם .(מה שקרה אצלי כבר לפני כחודש).
ומעבר לזה זה סוג של סוף של תקופה, כאשר אני מסיים לגור עם השבאב שעבר לגור עם זוגתו שתחיה. ארבע שנים חלקנו דירה (לא ברצף). שנים בהם הוא נהיה אחד מחבריי הטובים. בתחילה במעונות בטכניון, ולאחר מכן כאשר הגענו לאותה יחידה בצבא, הוא גם שיכנע אותי להצטרף לדירה ששכר.
אז היום בזכותו ובזכות הכשרון המולד שלו למובניג הצלחתי להעביר את כל הארגזים חזרה לבית ההורים בנגלה אחת בלבד.
 
ובין לבין...
 
אההה, וסתם כך ביום חמישי האחרון, כשהבטן עוד מקולקלת, והראש עסוק כולו בעיסוקי המעבר, גם ציינתי עוד איזה אירוע קטן.
את יום ההולדת שלי.
אז לא היה הרבה פנאי לחגיגות (אבל עזבו, מה כבר יש לחגוג? אומר הפולני הקטן שבתוכי).
ואפילו עוגה לא יכלתי לאכול, בעקבות המגבלות החמורות שהטילה העכברית.
אבל כשהגעתי חזרה לדירה שהייתה בתהליכי אריזה ופירוק, העכברית הכינה לי עוגת יומהולדת מיוחדת לחולים אשר הורכבה מצלחת מעוצבת ומקושטת של ירקות מבושלים עם נרות יומהולדת עליהם. וזאת הייתה אחת העוגות יום הולדת המשמחות שאי פעם קיבלתי, וכבר הרגשתי כיצד אני מבריא.
 
 
 
אז עכשיו כמעט כל זה מאחורי (נשאר רק עוד להעביר קצת דברים לדירה הזמנית).
ובקרוב אחזור לספר עוד קצת על פריז, ועוד כמה דברים שתיכננתי לספר...
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל melquiadess אלא אם צויין אחרת