00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

זו ציפור! זה מטוס! זה עט-אלף!

למה להסתפק במזל"טים? אוניברסיטת מישיגן מתחילה לפתח עטלף מכני, עם מצלמות וידאו, מיני-מיקרופונים, חיישני קרינה וגזים רעילים, רדאר, סוללות שיכולות להיטען מחדש מאנרגיית השמש והרוח וקישור ישיר להעברת מידע לחייל שישגר אותו.

הערה: הכתבה נכתבה במקור למגזין בלייזר, ומכאן השימוש בשפה שונה במקצת מזו הנהוגה בפוסטים אחרים.

כבר שלוש שנים שחלק מחיילי צבא ארצות-הברית נאלצים לבלות את חופשות הקיץ שלהם בעירק, שם הם נהנים להשתזף בשמש, ומדי פעם לרדוף אחר מחבלים ולוחמי גרילה בשטח עירוני. הבעיה העיקרית בלוחמה בשטח עירוני היא שגם אם אתה חמוש כמו רמבו ועם הרפלקסים (והאגו) של סטיבן סיגל, תמיד יכול ילד בן 16 לצוץ מתוך אחת הסמטאות ולירות בך מאחורה. בתור חייל זר במבוך הסמטאות והבניינים, אתה פשוט לא מסוגל להתחרות בהתמצאות של המקומיים באיזור. תמיד יהיה מישהו שיפתיע אותך, והאנשים בבית לא אוהבים לשמוע חדשות על חיילי קומנדו מאומנים שנצלפים אחד-אחד על-ידי בני השכונה. בדיוק משום כך, אנשי המחקר והפיתוח מתחילים לחפש פתרונות יצירתיים חדשים לבעיית הלוחמה בשטח עירוני. אחד מהפתרונות היותר מיוחדים שהוצעו הוא העט-אלף (COM-BAT), שעבור פיתוחו מוכן צבא ארה"ב לשלם כעשרה מיליון דולר לאוניברסיטת מישיגן.

לפי התכנונים, העט-אלף יהיה כמו מצלמת וידאו עם כנפיים, ועוד הרבה יותר מזה. המטוס הזעיר הזה יהיה באורך 15 סנטימטר בלבד, אבל זה מספיק מקום בשביל הרבה מאד גאדג`טים. יהיו לו מצלמות וידאו זעירות שיספקו ראיה מרחבית, מערך של מיני-מיקרופונים שיוכלו להתביית על קולות המגיעים מכיוונים שונים ואפילו חיישנים קטנים שיזהו קרינה רדיואקטיבית וגזים רעילים. לניווט בלילה הוא יצוייד ברדאר, ואת האנרגיה לכל זה יספקו סוללות ליתיום שיוכלו להיטען מחדש מאנרגיית השמש והרוח. כל המידע שהעט-אלף יצבור יועבר בזמן-אמת לחייל שישגר אותו מחליפה מיוחדת. וכל זה רק מוכיח לכם שהאנשים שבוחרים במה צבא ארה"ב ישקיע את הכסף שלו לא התבגרו בהרבה מאז הגיל בו היו מכורים לכח המחץ.

הבעיה היא שהעט-אלף, עם כל אפקט המגניבות החזק שלו, לא עומד באמת להמריא לאוויר בעשר השנים הקרובות. אפילו המהנדסים שהציעו את הפרוייקט מודים שכדי להרים את הפרוייקט נצטרך חיישנים וטכנולוגיות שיהוו את הדור הבא של הטכנולוגיות הקיימות כיום. בכל זאת, עשרה מיליון דולר זה הרבה כסף. מספיק כסף כדי לממן תריסר דוקטורים חדשים ועוד 18 סטודנטים למחקר, שיעשו את מה שסטודנטים עושים הכי טוב : יעבדו יומם ולילה בנסיון לשכלל ולמזער את הטכנולוגיות הקיימות, ובסוף יעתיקו מהיפנים. אבל בינתיים הם אופטימיים. אופטימיים מאד, אפילו. ואולי זה באמת מה שצריך בשביל לתת למצלמת הוידאו, הסאונד והריח הקטנה בעולם כנפיים.

בשלוש מילים : כלי הריגול האולטימטיבי.

בשש מילים : כלי הריגול האולטימטיבי, שעדיין לא קיים.

 

הכתבה הזו נכתבה לפני שנה וקצת, כשהעט-אלף היה עדיין בגדר רעיון בלבד. מעניין לראות שלפני שלושה שבועות יצאו חוקרים מאוניברסיטת צפון-קרוליינה בהודעה שהצליחו לבנות את שלד העט-אלף המבוקש. המהנדסים התחקו אחר הדרך בה עפים עטלפים, והגיעו למסקנה שנפנוף הכנפיים, ולא דאייה, הוא הדרך היעילה ביותר לעוף. לשם כך הם פיתחו שלד המבוסס על חומרים חכמים, שמשנים את תכונותיהם בהתאם לסביבה. בפרקי הכנפיים, למשל, משתמשים החוקרים בסגסוגת מתכתית בעלת-זכרון: היא מסוגלת להימתח בקלות, אך לחזור לצורתה המקורית ברגע שתפסק המתיחה. זו למעשה הפעולה המתבצעת באמצעות העצמות, הסחוס והגידים בעטלפים אמיתיים.

בתור שרירים, ניצלו החוקרים סגסוגת חכמה שמסוגלת להגיב לחום הנוצר בזמן מעבר זרם חשמלי. החום מגרה מיקרו-סיבים, שכל אחד מהם בקוטר של שערה אנושית, וגורם להם להתכווץ בדומה לשרירים מתכתיים. שרירי המתכת משנים גם את תכונותיהם החשמליות בזמן הכיווץ, וכך ניתן לקבל פידבק בלתי-פוסק אודות תנועתו של העט-אלף. נכון לעתה, זוהי כל המערכת.

אנו, בבלוג `מדע אחר`, נמשיך לעקוב אחר פיתוחו של העט-אלף בזמן אמת, שנה אחר שנה, בתקווה שמערכת ראשונית תראה את אוויר העולם עוד לפני שכותב הבלוג יפרוש לגמלאות.

 ...

אבל אם נוותר לרגע על הנימה הצינית, מדובר בחזון מרשים, שמסתמך על מספר רב של פריצות-דרך טכנולוגיות עתידיות. יצירת שלד העט-אלף היא אחד מצעדי הבסיס, וקשה שלא להתפעל מהחומרים החכמים המשמשים לבניית המכונה המשוכללת, המורכבת והיעילה הזו. מתכות המשמשות בתור שרירים מתכווצים? מתכות בעלות-זכרון, שחוזרות מעצמן לצורה שהוקנתה להן בתהליך הייצור? לפני חמישים שנה, כל זה היה בגדר מדע בדיוני. ובנימה אופטימית זו – קשה כבר לחכות לעתיד.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

10 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת