00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

בלוג בישול וחיים בקצב הסלסה

סחוג תימני ירוק

24/07/2009
סחוג תימני ירוק
 

"ארי קומי, הולכים לרופא, את קודחת"

"אין לי כוח, עזוב אותי"

"לא עוזב, הולכים עכשיו, הזמנתי לך תור"

לא עזר לי הפעם שצרחתי לו שהוא קרצייה ושאני לא סובלת אותו ושאני לא רוצה שידבר איתי עד מחר ב- 12:00 (כמו שאני עושה בכל פעם שהוא מרגיז אותי), המנוול לא וויתר ודי מהר מצאתי את עצמי יושבת בסניף המקומי של  "מכבי" עם עוד מלא חולים שהמתינו להיכנס לרופא.

איך שנכנסתי ליאת, פקידת הקבלה הסתכלה עליי מזועזעת ושאלה :"יא אללה, מה קרה לך את"?

"שפעת חזרזירונים"

כל אלו שהיו שם צחקקו כאילו שזאת הייתה בדיחה שוס, סתומים, באמת נראיתי פרזנטורית של המחלה.

התור שלי נקבע לשעה 09:10, שמחתי , יש לי בדיוק 3 דקות לחכות חשבתי, אבל אז הבנתי שממש לא.

באותה השנייה נכנס רק התור של 08:20. עשיתי אחורה פנה ורציתי לחזור הביתה, הייתי כל כך מסוחררת ולא היה לי כוח להמתין לכל אלו שהיו אמורים להיכנס בתורם, אבל החשמונאי המרושע לא הסכים, "נראה לך ?  לקחתי יום חופש ואני לא זז מפה עד שד"ר טוויטו לא רואה אותך" , הוא אמר בסאדיזם  משולב בהחלטיות מרגיזה.

לא היה לי כוח אפילו לשלוח אותו לכולשאמא שלו.

הייתי כל כך מסכנה ולא הפסקתי לרחם על עצמי...

התיישבתי  לי בפינה,  השענתי  את ראשי על הקיר ונמנמתי לי בציפייה לתורי.

ידעתי אחרי מי אני ומשראיתי שהוא נכנס ישבתי דרוכה וחיכיתי שייצא.

כשראיתי שהאדון יצא, קמתי בשארית כוחותיי והתכוננתי להיכנס לחדרו של הרופא, לפתע התפרצה לחדר איזו כונפה שהגיחה משום מקום  ונכנסה לחדר של הרופא בכוח, בקושי היה לי כוח לומר לה שזה התור שלי , אבל איכשהו  בכל זאת הצלחתי לומר לה :"כאילו מה נראה לך שאת בדיוק עושה"?  הסתומה אפילו לא טרחה לענות לי, היא רק נופפה בידיה בתנועה השלוכית הזאת של המגעילות האלו  שפעם נהגו לעבוד ברחוב הירקון (ושהיום כפרה עליהן כולן עלו רמה – הן או בסלולארי או שהן מצמידות כרטיסי ביקור על חלונות של מכוניות...) , בכל מקרה פשר התנועה הזאת שהיא עשתה לי  אמורה הייתה לומר משהו בסגנון של  :"יאללה- יאללה"....

כשאני ראיתי את זה, אני...

אני כלום, מפה אני כבר לא ממש זוכרת...

מסתבר שכשקמתי כנראה שקמתי מהר מדי והופל`ה איבדתי הכרה.

כשחזרתי להכרה אחרי לא יודעת כמה זמן ראיתי את כולם מסביבי, אני עם הרגליים והקרוקס המלוכלות (מ`לשות, רק ביום ג` אני מכבסת את כל הקרוקסים...) על כיסא, אנייה האחות מודדת לי לחץ דם, ואומרת בקול רם :" 140 על 99 זה נורמאלי" וניסים צורח לה :"מה פתאום, זה לא יכול להיות ,  יש לה לחצי דם נמוכים מאוד בדרך כלל, תמדדי לה שוב"  , וד"ר טוויטו מצקצק לי במבטא הפראנסאווי הכבד שלו :"אריאלה, אריאלה, האם שומעת "? (והיה חסר רק שיגיד לי :"אפס אחד לאבי, אפס אחד לאבי")

קיצור- די מהר הבנתי שעשיתי פאדיחות.

ביג ביג פאדיחות !

א-ב-ל כשהבנתי שהפאדיחות קרו לי בגלל הכלבה בת כלבה , נכדה וגם נינה של כלבה התמתחתי וחיפשתי אותה בעיניים, אממה כשאיבדתי הכרה הורידו לי את המשקפיים, והרי אני לא רואה כלום ללא הזגוגיות הממוספרות האלו שלי, כך שגם אם היא הייתה ממש ליד לא ממש הייתי יכולה לראות שהיא זאת היא.

קיצור... חטפתי ת`קריזה.

אני שונאת , שונאת ועוד פעם שונאת לאבד הכרה או להתעלף בפומבי , ובמיוחד כשבא לי לריב עם מישהי ... זה מוציא אותי כל כך חלשה, כל כך לוזרית וזה לא מתאים.

זה כמו הטאמבאלים האלו שעאלק רוצים ללכת מכות כדי לצאת אחושקשוקי גברים ,אבל מתים מפחד ורק צועקים : "תתפסו אותי, תתפסו אותי"... 

 כן,  מן סוג של...

אז המחשבה הראשונה שעלתה לי לראש כשחזרתי לעצמי הייתה שאם הייתי רואה אותה הייתי...

הייתי כלום, אני סתם אבו עלי, אני בכלל לא זוכרת איך היא נראית הכונפה , בכל מקרה, עדיף שכך, כי אם יש משהו שאני שונאת זה סוג כזה של נשים.

נשות ה- : "יאללה- יאללה".

אני יכולה לדפוק להן מכות בעילום שם חופשי (ולמה בעילום שם? כי אמרתי כבר שאני אבו עלי... כולי רוח וצלצולים...).

אז זהו, זה מה שקרה לי אתמול בקופת חולים.

ומה שהכי מתאים לי להביא היום כמתכון זה סחוג.

כן, סחוג תימני אמיתי.

ולמה?

אולי כי זה מה שהייתי בטוח דוחפת להיא בתחת אם הייתי קצת יותר בהכרה, ואולי סתם כי זה מה שאני בדיוק עכשיו אוכלת ( ג`בטה טרייה עם גבינה לבנה וסחוג ירוק)...

לכו תדעו...

 

אז בואו נעבור למתכון, טוב?

 

סחוג תימני אסלי

החומרים

1 חבילת כוסברה גדולה

10-12 פלפלים ירוקים חריפים (אפשר לערבב עם 1-2 אדומים, או פלפל שאטה יבש )

ראש שלם שום קלוף

1 כף מלח

1 כפית פלפל שחור

1 כף כמון

1 כפית הל

1/4 כפית זנגוויל (אפשר לוותר, אבל מומלץ)

קורט ציפורן (אפשר לוותר, אך מומלץ)

אופן ההכנה

2 אפשרויות הכנה :

במטחנת בשר :

טוחנים פעמיים במכונת בשר חשמלית את כל החומרים חוץ מהתבלינים .

מוסיפים את התבלינים ומערבבים היטב.

במעבד מזון :

קוצצים גס את הכוסברה ושמים במעבד מזון עם להב הפלדה.

מסירים את גבעולי הפלפלים , אך משאירים את הזרעים.

מוסיפים את יתר החומרים ומעבדים למחית אחידה .

מעבירים לצנצנות ומכניסים למקרר או למקפיא.

הסחוג יישמר היטב גם במקרר במשך כמה חודשים, רק צריך לשמור לא להכניס לחם לתוכו, והוא יאבד אט-אט את צבעו הבוהק.

 כמות הפלפלים החריפים ניתנת לשינוי ע"פ מידת החריפות האהובה. אפשר לשים יותר כוסברה ושום ופחות פלפלים חריפים ולהיפך.

 

זהו.

 

 

 

 

טוב, האמת היא שהפוסט הזה מחכה כבר יומיים להתפרסם, אבל בגלל בעיות טכניות הוא פשוט לא.
הוא גם אמור היה לכלול תמונות נוספות, (והרבה יותר יפות) אבל שוב, הסלקטור התפוזי משום מה לא אפשר לי להעלותן, אז תסתפקו באלו ודי !
לא נורא...
היום קמתי כבר קצת יותר בסדר, עדיין לא מגוהצת למשעי, אבל הרבה פחות שזיף מיובש.
אני עדיין נחה (במושגים שלי, כן?)
זהו, בוקר טוב ישראל.

*** אגב, אם אתם רואים שיש לי תקלות פה ושם עם האות י`- אז שתדעו שהוחלף לי המקש י` במקלדת ומאז... אבוי! שוד ושבר! או שהוא לא נלחץ בכלל או שהוא נלחץ כמה פעמים (מזל שה-י` נדפקה ולא ה-ז` רחמנא לצנונית...!)
יאללה ביי !

 

  

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

49 תגובות

פלפלים

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אריאלה פיקסלר אלון אלא אם צויין אחרת