00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמק החיות המוזרות

יום מהאגדות

אתמול היה לי יום מיוחד ומוצלח במיוחד. משהו ממש לא מהעולם הזה. ביקרתי בבית הממתקים של עמי ותמי רק בלי שום מכשפה מרושעת - רק אנשים טובים ונפלאים שעטפו, חיבקו, גוננו, סייעו כשהיה צריך, וגרמו לי להנות כמו שבדרך כלל אפשר רק לפנטז.
 
מעכשיו אנ י כותבת מהר, כי הקצב הרגיל האיטי וההזוי לא יאפשר לי לפרסם עוד היום, ואז אצטרך לשנות ואני לא אוהבת. אם בגין הדרך יהיו יותר שגיאות כתיב מהרגיל - עמכם הסליחה.
 
אז ככה - תיאור מפורט ומצולם אפשר למצוא אצל פנלופה ולגבי הביקור אצל טל גם אצל סבא של דנדן.
 
אני רוצה לדבר גם על החוויות, אבל גם ובעיקר על הפעם הראשונה (כמעט) שאני נפגשת עם הבלוגייה במציאות. [כמעט כי היה מפגש של הפורום לטרשת נפוצה בו ראיתי כותבים אחרים שהכרתי מהפורום. הה בדל הוא שאז המפגש היה של קבוצה גדולה וממש שיחה של אחד על אחד כמעט היה בלתי אפשרי לבצע (רק קצת מאד בשפינת העישון)].
 
אז כאן ראיתי לראשונה את סבא של דנדן (להלן, מטעמי קיצור - הסבא). לא הייתי מופתעת אם הייתי מתאכזבת כי הדמות שבניתי לי בראש הייתה גדולה מהחיים, אבל ממש לא. אם כבר הופתעתי אז רק לטובה. קשה להאמין, אבל זה בדיוק מה שהיה. החביבות - מתיקות ממנה אפשר להתרשם גם במימד הוירטואלי התגלו כאמיתות לחלוטין, ונוסף לזה הקסם שבמפגש פנים אל פנים עם אדם חי שיכול לחייך ולהביע את עצמו ללא המאמץ המלאכותי משהו שנדרש לעתים בעולם הוירטואלי. עוד בלטו הרצון שלו להתאים את עצמו ולדאוג שיהיה לכולם נעים וכיף. אמרתי שהייתי הכי צעירה, אז לגבי הסבא ממש הייתי הילדה. מקווה שלא עשיתי בזה שימוש לרעה.
 
חוץ מהסבא היו גם פנלופה וטל. איתן עוד לא ממש יצא לי לתקשר אפילו וירטואלית לפני הפגישה, או בעצם עם טל החלפנו שניים-שלושה מסרים ממש לפני אתמול.
וניסיתי טיפונת לקרוא פוסטים שלהן כעבודת הכנה אבל זה היה מהר מהר, ולא חושבת שפילו הגבתי להן - סליחה אם כן ושכחתי, אני עכשיו בספרינט ואין לי בשלוף במיידי.
 
בקיצור, לגבי אף אחת מהשתיים לא היו לי שום ציפיות (אולי קצת לגבי טל בעקבות הפוסט של הסבא אחרי שביקר אצלה בפעם הקודמת, אבל לא שום דגבר אישי.
 
שתיהן התגלו כמקסימות ברמות. חכמות, מעניינות, נעימות, דואגות (לי), מצחיקות לטובה וכו` וכו` מה שכתבתי קודם לגבי הסבא וההתנהלות שלי כילדה מולו, נכון גם לגביהן ולבי ההתנהלות מולן (עם כל אחת בדרך קצת שונה).
 
היה מצחיק כי הייתי צעירה (משמעותית), היחידה שמעולם לא התגרשה, היחידה שמעשנת. אבל עם כל זה היה ממש נעים. כולם דאגו לי מההתחלה עד הסוף.
 
הסבא אסף את פנלופה ואותי מקניון איילון וכך כל היום הזה היה קל, נעים וגם מאד זול עבורי. הסבא עצמו התגלה כנהג מוכשר מאד וליד המקום של טל הוא חנה בחנייה צפופה נורא אליה נכנס וממנה יצא בשלום ובלי שום הכוונה. להכנס ולצאת הייתי יכולה גם, אך מן הסצם הייתי דופקת בהזדמנות זו את האוטו שלי ואת זה של השכן. הסבא עשה את זה לגמרי חלק ולגמרי לבד.
 
בדרך היו מדי פעם מדרגות ואז פנלופה התגייסה לתת לי יד כדי לסיע לי לרדת בבטחה. היא עשתה את זה כזו טבעיות שגם לי זה יצא נעים ולא מביך כלל. אני רגילה את לזה בחיים האמיתיים אבל שם זה או אם אנשים קרובים שמכירים ואוהבים אותי, או אם זרים מוחלטים לגביהם לא אכפת לי בכלל. כאן זה היה באמצע, המצב הכי מועד, ופנלופה הצליחה לסייע לי בטבעיות מוחלטת ובנעימות רבה.
 
גם בנסיעה. אני הקטנה בחברת הסבא ופנלופה שמכירים כבר מקודם, והם היו אחלה! התעניינו במה שהיה לי לומר, נתנו לי להשתלב בשיחה בטבעיות וזה היה ממש נעים.
 
בזכרון מקום החנות של איתמר שוטטנו קצת והיה מקסים (תמונות, כאמור, אצל פנלופה) ואז עברנו לאיתמר. גם אותו פעם ראשונה שאני רואה והוא התגלה כחומד של איש. החנות שלו מקסימה ואני מניחה שהייתי מוצאת שם ספרים רבים, אבל קניתי רק שניים (גם הסבא ופנלופה רכשו ספרים משלהם) כי לא היינו שם הרבה זמן, אלא עברנו למסמר היום והטיול - לבנימינה לשוקולטריה של טל.
 
היה מדהים!!! מייד כשנכנסים הריח הנפלא ממלא את הנחיריים וזה כיף מתוק ומענג. היא כיבדה אותנו כיד המלך. בהתחלה עוד ניסיתי להתאפק כדי לא להשמין, כדי לא לצאת חזירה, אבל מהר מאד כל העכבות התמוססו מול הטעם השמיימי והאווירה הכל כך נעימה (לקלוריות אני לא דואגת, אם כי המשקל היום הראה עלייה קלה, אני רק מקווה של יצאתי חזירה מדי).
 
טל הצליחה להפוך את הכל לנינוח, זורם, טעים ומשובח. דיברנו כולם. היא קצת סיפרה לנו על שוקולד - עובדות כלליות ודברים שהיא עושה איתו, ובעצם כל אחד מהנוכחים סיפר על עצמו ועל חייו.
 
קצת לפני שהסדנא הבאה הייתה אמורה להתחיל "התעוררתי" ורכשתי שתי קופסאות פטיפורים - אחת הבייתה למשפחה והילדים ועוד אחת להורי הבעל ששמרו על הילד הגדול שלי בזמן היום הנפלא הזה.
 
אחרי כן הלכנו לאכול, ואז חזרנו להתחלה, לקניון איילון. הסבא התעקש להחזיר אותי לאוטו שכמנהגי בקודש שכחתי איפה השארתי אותו, ואז נאלצנו לעשות כמה סיבובים עד שפנלופה (אם אני זוכרת נכון) איתרה אותו. הרגשתי לא נעים שאני ככה גוררת אותם, ואמרתי להם (וזו האמת) שלא חשבתי שיסתובבו איתי ככה, והם היו כל כך נחמדים ורק הרגיעו אותי שלא ארגיש לא נעים, ושמייד נמצא.
 
אז הסבא הראה לי את היציאה אל מחוץ לחניון, אבל ה - GPS שמייד הכנסתי לפעולה מייד הפנה אותי לכיוון שונה מזה של הסבא ופנלופה, כך שלא יכולתי להמשיך לנסוע אחריהם הרבה.
 
הגעתי הביתה כולי מאושרת, חילקתי את השוקולדים (הקטן התענג מייד, ולהורי הבעל לקח זמן עד שהגענו והם לא היו באווירה הקסומה אז עדיין `שמרו` ולא פתחו בכלל את החבילה). כשחזרנו בבית אצלי כולם התלקקו, וכך גם היום. איזה כיף שלקחתי איתי מזכרת שמייד תחוסל לגמרי וכך כולם נהנו וגם אני לא השארתי את החוויה כולה מאחור ובזיכרון, אלא נשארה, לפחות עד מחר, עדות מציאותית לחלום הזה שהתגשם.
 
מה שכן, אתמול מההתרגשות התעוררתי בחמש, וקצת הייתי פעילה בבלוג שלי ושל אחרים מעניינים, אבל בשמונה כבר יצאתי והיה לי עוד להכין את הילדים בבוקר, וגם היום לא היה זמן לכלום. החופש מבית הספר כשהקייטנה היא רק חצי יום, ההתכוננות לקראת הנסיעה לאילת מיום ראשון הקרוב, ועוד מליוני דברים. כך נתתי עדיפות לבלוג שלי (אם כי בערבון מוגבל, והיו גם מי שדחיתי להם את התגובה) ומחוצה לו כמעט התעלמות מוחלטת מצדי. מתנצלת. עכשיו כשהלחץ נכמר אחזור להגיב ולהתנהג כבלוגרית מן השורה!
 
ערב נעים לכולם!!!
 
אז אלפי תודות לשלישיה שעשתה את זה אפשרי עבורי! 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

36 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גגג האחת אלא אם צויין אחרת