00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סוס עם כתם על המצח

came so far for beauty

טוב אז כבר סיפרתי לכם קצת חוויות על פריז נכון?
 
אבל לפני שאני ממשיך לספר עוד קצת על העיר המופלאה הזאת...
הגיע הזמן לספר על הסיבה העיקרית למסעי, נכון?
 
הופעה של לאונרד כהן!!!
 
הכל התחיל באפריל, כשהתפרסמו התאריכים הראשונים לסיבוב הקיצי שלו באירופה.
כבר כמה חודשים לפני זה הבנתי, שלא רק שכעת זאת הזדמנות אחרונה לתפוס את האמן המדהים הזה על במה, אלא גם שבמסגרת ההזדמנות הזאת הוא נותן חתיכת הופעה, ושאת זה אני לא מוכן לפספס.
אז אמנם היו כבר שמועות שהוא יגיע לישראל, אך לא הייתי מוכן לקחת את הסיכון, וכשעתיים לאחר תחילת המכירה הזמנתי יחד עם חבר לעבודה ואחותו כרטיסים לפריז.
 
השלב הבא, הגיע כשבועיים לאחר מכן, בהם פורסם שבסוף הסיבוב הוא יגיע לישראל, לאצטדיון רמת-גן למה שאולי תהיה ההופעה האחרונה בחייו.
חשבתי והתלבטתי, מה לעשות עם הכרטיס לפריז...
לנצלו ולנסוע לפריז? או למכור אותו בe-bay? עוד אין לי כרטיס טיסה, זה הזמן להתחרט.
 
לבסוף החלטתי ש,
א. על המפיקים הישראלים אינני סומך כלל (ולטובת רבים מחבריי, אני מקווה שעוד לא נגלה שבאמת אין סיבה לסמוך עליהם...)
ב. שבוע בפריז יהיה חוויה מדהימה ללא קשר.
ג. בהופעה בארץ, לא אצליח להגיע למקומות טובים כמו שורה 8, בברסי בפריז.
 
אז הנה אני, התאריך לו כל כך ציפיתי, 7.7.09 יוצא מתחנת המטרו לכיוון אולם ברסי.
ראשית, איך שאני יוצא טופס אותי גשם, ומשבש לי קצת את התוכניות לפיקניק בפארק לפני ההופעה. אז אני אוכל זריז את הבאגט והגבינה שלי על ספסל מול השערים, ובדיוק כשהגשם מתחזק אני רץ אל עבר השערים להכנס פנימה ולהתחבא מהגשם...
 
בפנים, כבר בכניסה אני מבחין שאינני הישראלי היחיד שהחליט לעשות את המסע הזה, כאשר מכל פינה ופינה אני שומע עברית. אני ממתין קצת לחבריי, ולכרבע שעה לקראת שעת תחילת המופע, אנחנו נכנסים פנימה אל עבר המקומות המעולים שלנו.
ההפקה של הערב מעולה, וכבר ב20:10 הלהקה מתחילה לעלות לבמה, ובעקבותיהם איש מבוגר בעל שיער כסוף, חבוש מגבעת עולה לבמה בריצה קלה.
 

כך זה נראה מהזווית שלי
כך זה נראה מהזווית שלי

הוא פותח ב dance me to the end of love הלהיטי, אך הפחות אהוב עלי.
אני מתרגש מעצם המעמד, אך לצערי הוא פותח עם שלושה שירים מהאלבומים המאוחרים יותר שלו, שלא מצליחים לרגש אותי כפי שהייתי רוצה.

אני כבר מצפה לשיר שלו שאני אוהב, משהו שיגרום לי לומר, "וואו הנה אני כאן, מול לאונרד כהן בכבודו ובעצמו", וזאת לא משימה קשה משום שיש שירים רבים שיוכלו לעשות זאת. ואז מתחילים להתנגן התווים הראשונים של  bird on a wire ואני מתחיל להרגיש זאת. את החמימות הזאת בלב, של לחוות בצורה כזאת אמן גדול שאני כל כך אוהב.

 
מכאן אני כבר עמוק באווירה.
ובהמשך מגיעים גם who by fire בביצוע מופתי, ומיד לאחריו ביצוע נפלא ל-chelsea hotel.
לאחר כשעה לאונרד נפרד מאיתנו ויורד מהבמה, ואני לשניה אומר לעצמי, "מה זהו?", אבל מיד מבין שמדובר בסך הכל בהפסקה.
בשלב הזה אני מנסה לעבד את החוויה.
ואני חייב לציין שבכל זאת משהו כאן חסר...
ראשית, עיקר ההתמקדות עד עתה היא בשירים מאוחרים יחסית, ואני מעדיף בהרבה את האלבומים הראשונים שלו.
שנית, האולם הגדול וההרכב הגדול שמונה שישה נגנים ושלוש זמרות ליווי, הוא לא הדרך האידיאלית עבורי לראות את לאונרד כהן. מה לא הייתי נותן כדי לראות אותו באיזה מועדון ג`ז קטן ואפלולי, מלווה רק בגיטרה בס, ופסנתר.
אז אני יוצא להפסקה ברגשות מעורבים, אבל עדיין כולי ציפיה לשירים הטובים שעוד יבואו.
 
ואכן בחצי השני, אני כבר מתרגש יותר כאשר אחד אחרי השני מגיעים השירים היותר אהובים עלי.
כולל avalanche אותו הוא מבצע לבדו עם גיטרה, וsuzanne שגם לאחר אלף שמיעות לא ימאס, וישאר אחד השירים הטובים ביקום.
סוג מסויים של שיא והתרגשות גדולה באולם נרשמת כשהוא מתחיל לשיר את the partisan אשר חציו בשפת המקום.
 
 
לאחר עוד כשעה הם יורדים מהבמה, כאשר לאונרד יורד בצעדי ריקוד קלילים, ואני מתפלא כיצד הבנאדם הזה עושה את כל זאת פעמיים שלוש בשבוע, בגילו המופלג (75).
לקראת ההדרן כולם כבר קמים מכסאותיהם ומתקדמים קדימה. אני דווקא עכשיו מתחיל להתרגש יותר.
שיא ההופעה עבורי נרשם בהדרן השני, כאשר לאונרד שר את השיר האהוב עלי ביותר שלו famous blue raincoat, ומיד לאחריו הם ממשיכים לסוג של תפילה if it be your will כאשר זמרות הליווי שרות לבדן, ולאונרד רק קורע על ברכיו וממלמל את השיר.
 
אז כיצד אני מסכם את החוויה בסופו של דבר?
היה מעולה. זכיתי לשמוע שירים כה אהובים בהופעה נדירה.
ואין ספק שכוחו של הבחור עוד במותניו והוא יודע לתת שואו מרגש.
אבל... כפי שכבר אמרתי השירים האהובים עלי של לאונרד הם שירים שהיו רוצים שישירו אותם בפאב קטן ואינטימי ולא באולם כדורסל מול 15 אלף איש. אך מכיוון שבימים אלה כבר אין אף דרך אחרת לראותם,אני לא מצטער לשניה אחת שנסעתי עד לשם וזכיתי לראות את המופע. אבל עדיין יש תחושה שזה היה יכול להיות טוב יותר.
וכפי שהעכברית אמרה לאחר ההופעה כששוחחתי איתה בסקייפ, נשמעתי כאילו התרגשתי הרבה יותר לפני ההופעה בציפיה אליה, מאשר לאחריה.
 
רשימת השירים

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

11 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל melquiadess אלא אם צויין אחרת