00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמק החיות המוזרות

רסיסים מחווית הבלוגרית המתחילה - תהיות

הבלוגריה היא פרדס רחב ידיים מאד, וככל שאני נכנסת יותר - כך מתרבות התהיות.
 
אני משקיעה לא מעט מחשבה מי ואיך להיות. דבר אחד שברור לי הוא הצורך והרצון לבוא כמו שאני באמת. ממש לא מעניין אותי לקבל תגובות על דברים לא נכונים או כאלה שאיני מאמינה בהם. אנשים הם שונים והעדפותיהם שונות אך לפחות לקבוע מה אני לא רוצה בהקשר הזה - די ברור לי.
 
שמעתי על כמה מקרים של אנשים שהעתיקו בלוגים (מסיווי, מניקי ב) ואלי זה לגמרי לא מדבר. לכל אחת מהכותבות המוכשרות האלה יש קוראים רבים, אבל אלה הקוראים שלהן. אם נורא מעניין אותי לראות מה חושבים או איך מגיבים על הפוסטים שלהן אני יכולה פשוט להכנס ולקרוא. מעבר לחוסר המוסריות שבהעתקה, ולעגמת הנפש שנגרמת למי שממנו מעתיקים, אני לא מצליחה לדמיין את קורת הרוח או כל רווח אחר שיכולים להפיק המעתיקים.
 
מישהי שעבדתי אתה בעבר, סיפרה על הרגל, מוזר בעיני בפני עצמו, להמציא לעצמה דמות פיקטיבית כשיותא לה לסוע במונית. ואני תהיתי למה? מה מעניין בזה? אמנם כאן אין ממש נפגעים, אבל אני לא ממש רואה גם מה הרווח.האם זה איזשהו ריגוש? אולי, אבל לגמרי not my cup of tea (ביטוי שיוצא לי להשתמש בו רבות בימים האחרונים).
 
אז אני מביאה את עצמי, אבל כמה מעצמי אני מביאה. או במלים אחרות, מוקד אחד של מחשבה הוא כמה אני מרשה לעצמי להחשף. בהתחלה חשבתי על בלוג כשמשהו וירטואלי לחלוטין. אבל די מהר גיליתי שיש גם מציאות שנושקת. מציאות שבאה לידי ביטוי במסרים (עדיין וירטואלי, אבל איכשהו, קשה לי להסביר למה בדיוק, אולי כי זה אחד על אחד) - פחות, שיחות בטלפון ומפגשים.
 
אז אני לא מדברת על קופת השרצים שכמו (כמעט) כולם גם אני מחזיקה (לא מפוצצת, לא להבהל לי), אבל גם סתם מחשבות, קישורים, פנטזיות וכיוצא בזה. יוצא שהייתי רוצה להרשות לעצמי יותר (תוך שעדיין אני שומרת על כלל הבסיס של `אמת דיברתי`) אבל זה מפחיד.
 
מפחיד ממה? שיהיה אחר כך מביך, שאני חושפת יותר מדי לא רק על עצמי אלא גם על אנשים אחרים מציאותיים לגמרי מחיי, ושסיפוריהם שזורים הדוקות בסיפור שלי. אני אולי אבחר לחשוף, אבל הם לא בחרו. וגם אם רק על עצמי - חופש רב מדי עלול להתגלות כמביך וגם זה לא כיף.
 
אני מתחילה להסתבך, אז פשוט אעצור כאן.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

55 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גגג האחת אלא אם צויין אחרת