00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

מדע אחר

איך מסרים תת-הכרתיים השפיעו על תוצאות הבחירות ב- 2006 בישראל

"מי תרצה אותי, מי?" בכה על כתפי חברי הטוב א`, כשישבנו על הבר במסעדת סינטה-בר השכונתית.

רגע, דז`ה וו?

"תגיד, לא עשינו את זה כבר לפני שבוע?" שאלתי את א`. "ואני דווקא זוכר שהלך לך טוב אז."

הוא חשב לרגע. "כן, והבחורה ההיא באמת אחלה. הדבר הכי טוב שקרה לי. אבל קשה להתגבר על הרגל, אתה יודע." הוא עצר. "רגע, אתה עומד לכתוב גם על זה?"

"כן," עניתי בכנות. "כנראה שכן. תלוי אם יצא לנו לדבר על איזה מחקר טוב תוך כדי."

"אז תעשה לי טובה, ותוציא אותי קצת פחות נעבך הפעם. יכול להיות שאני עוד אראה את זה לנכדים יום אחד, ואני לא רוצה שהם יתביישו בסבא שלהם."

היססתי. "אתה מבין שאחרי משפט כזה אין הרבה שאני יכול לעשות כדי להוציא אותך מגניב, נכון?"

"טוב, אז שיצא מה שיצא. רק אל תשכח – אני א`. ותגיד, סינטה-בר בכלל מתגמלים אותך על כל הפרסומת חינם הזאת?"

"אפילו לא פרוטה. אני לא בטוח שהם בכלל מודעים לזה שאני כותב עליהם. בכל זאת, יכול להיות שבלוג לנושאי מדע הוא לא המקום הכי טוב לפרסם מסעדת בשרים. אפילו אם היא הכי טובה בעיר וכל זה."

"בסוף הם יקלטו אותנו, אל תדאג. רק תמשיך להגניב מסרים סמויים לתוך כל כתבה, בלי שהקוראים ישימו לב, ובסוף אנחנו עוד נקבל כאן המבורגרים חינם כל שבוע."

"אם כבר מדברים על להגניב מסרים סמויים לכתבות," אמרתי, "שמעת שלפני שנתיים גילו שמסרים תת-הכרתיים לא יעילים כמו שחשבו, אבל יותר יעילים ממה שחשבו?"

הוא השתהה לרגע, וגמע מלוא הפה מכוס הלימונענע שמולו. ברוס ספרינגטין שר ברקע שיר עתיק על אהבה, ולפתע לא יכולתי שלא לקנא ב- א` באותו הרגע. אני מנסה לחסוך לפני החתונה, אבל הוא מצא עבודה בהיי-טק, ויכול להרשות לעצמו להזמין כוס לימונענע משלו: לימונדה שהוקפאה, נגרסה לברד ואליה הוספה נענע קצוצה דק-דק, שמגרה את החך ואת הלוע. יכולתי רק לדמיין את הטעם הקריר, המתוק-חמוץ, שעינג את פקועיות הטעם שלו באותו רגע. אין ספק - לימונענע אמיתית יש רק בסינטה-בר. אחרי רגע ארוך, בו ניסה א` לשלוט בצמרמורת ההנאה שעברה בו, הוא הצליח להוריד את הכוס בחזרה לשולחן. "לא, ממש לא. לאיזה סוג של מסרים תת-הכרתיים אתה מתכוון? טלפתיה וכל זה?"

"לא, אני מתכוון למסרים מהסוג ששמו פעם בבתי הקולנוע, בין תמונה לתמונה."

"אה, עכשיו אני זוכר. היה איזה בחור שעשה ניסוי גדול על זה באמצע המאה. הוא הקרין לאנשים סרט, אבל בין הפריימים הוא שם תמונות שעודדו את הצופים לשתות קוקה-קולה ולאכול פופקורן. הצופים לא ידעו בכלל שהתמונות מופיעות בסרט, כי הן עברו כל-כך מהר שהמוח המודע שלהם לא הספיק לעבד אותן. אבל בהפסקה אנשים באמת קנו יותר פופקורן וקוקה-קולה."

הנהנתי. "בגדול אתה צודק. קראו לו ויקארי, והוא לא שם תמונות אלא הודעות טקסט תת-הכרתיות – צמא? שתה קוקה-קולה! רעב? אכול פופקורן! – ואחרי שזה הצליח לו, הוא הקים חברת פרסומת למסרים תת-הכרתיים בסרטים."

"נשמע מפחיד. איך זה שהוא לא השתלט עדיין על העולם?"

חייכתי. "כנראה שזה בגלל שכל העסק היה מפוברק לגמרי. אף אחד לא הצליח לחזור על הניסוי שלו. עשר שנים אחרי הניסוי ויקארי בעצמו הודה שהוא זייף את התוצאות, והיום יש כאלו שמאמינים שהוא מעולם לא ערך את הניסוי."

"איזה מניאק. בטח היו כמה סטודנטים לתואר דוקטור שניסו לעשות ניסויים דומים, ולא הבינו למה זה לא הולך להם."

"כן, בטוח שהיו. מסכנים. אבל בוא נחזור לנושא המקורי. מאז ויקארי היו עוד הרבה מדענים שניסו לעשות ניסויים דומים עם הודעות תת-הכרתיות. בדיעבד, כנראה שהודעות תת-הכרתיות כן עובדות ברמת הבסיס, אבל יש המון מגבלות. אתה לא יכול לשים יותר ממלה או שתיים, למשל, או שהמוח של הצופה פשוט לא מספיק לעבד את כל המשפט. ובניסוי שהתפרסם לפני שבועיים, הצליחו להראות עוד גורם שמגביל את ההודעות התת-הכרתיות, אבל יכול לעזור לנו להבין גם איך להשתמש בהן בצורה יעילה באמת."

המוסיקה העדינה שברקע התחלפה באותו הרגע, ואלביס פרסלי תהה בקול האם אנו בודדים הלילה. בנקודה זו הגיעו ההמבורגרים לשולחן. שלוש-מאות ושלושים גרם של בשר בקר טחון משובח, מפולפל ומומלח לפי מיטב המסורת, עם פסי צלייה כהים בעלי ריח חרוך שמגרה את החושים. קולו העמוק של אלביס השתלב היטב בחגיגה הקולינארית על השולחן, ובלוטות הרוק שלי החלו לעבוד שעות נוספות. ובכל זאת, התאפקתי. אם אוכלים, לא מדברים.

"חוקר מהולנד – אחד מרטין ולטקמפ – הצליח להראות שההודעות התת-הכרתיות עובדות רק על האנשים שרוצים וצריכים שהן יעבדו. הוא הקרין לשבעים ושישה סטודנטים מסר תת-הכרתי שאמר להם `לשתות!`, או מסר תת-הכרתי חסר משמעות, בתור ביקורת. הסטודנטים שהגיעו לניסוי מראש כשהם צמאים, היו גם אלו שהושפעו במידה הרבה ביותר מההוראה התת-הכרתית שקיבלו."

א` הרהר לרגע, כשעיניו גולשות בלי משים לכיוון ההמבורגר העסיסי שבצלחתו. "אז בעצם אתה אומר, שהודעות תת-הכרתיות עובדות רק אם הן מתאימות למה שאני צריך. אם אני רעב, אז אני לא אציית להודעה תת-הכרתית שתגיד לי להפסיק לאכול."

"בדיוק. אבל יש יוצאי דופן לכלל הזה. אם ההודעה התת-הכרתית מתאימה למה שאתה מקשר כטוב, אז היא יכולה בכל זאת להשפיע עליך. אם אתה אתה מאמין שדיאטה טובה עבורך, אז ההודעה התת-מסרית עשויה לעזור לך להפסיק לאכול, גם אם אתה רעב."

"אז זה אומר שבסופו של דבר, הכל תלוי במה אני מאמין." הוא נגס בלחמנייה עם ההמבורגר בשקיקה. "זה לא נשמע נורא כל-כך. בעצם, מסרים תת-הכרתיים לא יכולים לשכנע אותי בשום דבר שאני לא מאמין בו כבר."

"ובכן, לא בדיוק," אמרתי, "למעשה, בשנים האחרונות נערך בישראל ניסוי שהראה שאפשר להשפיע על הבחירה הפוליטית של אנשים באמצעות מסרים תת-הכרתיים."

א` השתנק, וכמעט נחנק על הבשר. "אתה צוחק!"

"לא, ממש לא. ואפילו לא היה צריך מסר מורכב כל-כך בשביל זה. רן חסין, מהאוניברסיטה העברית בירושלים, ערך ב- 2006 ניסוי שבו הוא הקרין בפני למעלה ממאתיים משתתפים מסר תת-הכרתי חוזר ונשנה, שהכיל תמונה אחת בלבד – דגל ישראל. התוצאה היתה מדהימה: בעלי הדיעות הקיצוניות שבין המשתתפים, הימניים הקיצוניים והשמאלניים הקיצוניים, התמתנו כולם, וכמעט הגיעו לחפיפה בדעה הפוליטית שלהם. ההתמתנות הזאת המשיכה אפילו עד הבחירות שבאותה שנה, והסתבר שגם בתוך הקלפי הבחירה שלהם הושפעה מהמסר שקיבלו, והם הצביעו למפלגות הנוטות יותר לכיוון מרכז. והכל, בלי שידעו שבכלל השפיעו עליהם."

"טוב, זה כבר ממש מפחיד. אז אפשר להשפיע על הדעה שלנו בלי שנדע את זה. ממש תיאוריית קונספירציה." הוא נגס בשנית בהמבורגר מבלי משים.

"לא הייתי מגזים," ניסיתי לומר לו, אך גיליתי שפי מלא בבשר בקר עסיסי. בלעתי במהירות והמשכתי לדבר, "לא הייתי מגזים. יש פיקוח על הדברים האלה, והיום יש לך האקרים שמנתחים כל פרסומת וכל תשדיר, פריים אחר פריים. אם אחת מהמפלגות בישראל היתה משתמשת בתשדיר עם מסרים כאלה, מישהו היה בטח שם לב."

"אוקי, כנראה שאתה צודק. אבל מה עם מקומות אחרים חוץ מתשדירי בחירות? מה עם מוסיקה, למשל? אולי אפשר להכניס גם לשם הודעות שלא נשים אליהן לב, אבל ישנו את ההתנהגות שלנו? איך מישהו יוכל לזהות את זה בכלל?"

"אני לא בטוח שזה אפשרי. עשו כבר ניסוי שהראה שקלטות לשיפור זיכרון ובטחון עצמי, מהסוג ששומעים בזמן השינה עם אוזניות, לא באמת עובדות. אבל אולי גם שם לא מצאו עדיין את הנוסחה הנכונה. מי יודע? יכול להיות שבאמת יש מסעדה שהמוסיקה שהיא שמה מעודדת אנשים לאכול. אבל זה נשמע לי מופרך."

"מופרך לגמרי," הסכים איתי חברי. הוא ניגב את מיץ הבשר מהצלחת עם שארית הלחמנייה, ולעס ותהה בקול. "איזו מסעדה טובה סינטה-בר, הא?"

המלצרית, חרישית כעטלף, סילקה את הצלחות והניחה צלוחית עם מטליות לחות על השולחן. אלביס פינה את הבמה לבילי ג`ואל, שלאט באוזנינו שיר אהבה חרישי. נאנחתי לעצמי בסיפוק שמגיע רק מבטן מלאה, ורק בסינטה-בר, משום מה.

"הכי טובה שיש."



מקורות:

Subliminal exposure to national flags affects political thought and behavior. Hassin, Gross et al.



On the emergence of deprivation-reducing behaviors: Subliminal priming of behavior representations turns deprivation into motivation. Veltkamp, Custers et al.
 
 
דוגמא משעשעת למסר תת-הכרתי לא מוצלח משנות השמונים (ויסלחו לי צעירי הקוראים) -
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

28 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל רועי צזנה אלא אם צויין אחרת