00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אלת הלהט / קארין

מִכְתָּמֵי הדּוּדָאִים

סַהַר מֵשִׁיב מַבָּט אֵל

שִׂמְלַת הַכְּלוּלוֹת

המוכתמת במִכְתָּמֵי הדּוּדָאִים:,

 

 

לאדות בְּקַרְנֵי תובנה

בהירים אֶת מַהוּת הרוּש

למרפא הַגַּלְגַּל הַנָּדוֹשׁ

שֶׁל חַיֵּי הַמַּכְאוֹב

 

להפיץ אֶפִּיגְרַם צִינִי

בְּמִקְצָב  ה-אַלֶּגְרוֹ

כתולדת הַחַי הַנָּד

בֵּין הַבָּהִיר לַשָּׁחֹר

 

ומוּכְתם.

 

 

 

 

 

המקור: מילון עברי/ עברי

דּוּדָאִים: צמחי בר ממשפחת הסולניים הגדלים בשדות כמעט בכל אזורי ארץ ישראל. לדודאים שושנת עלים גדולים ומקומטים, פרחים סגולים נאים ופרות צהבהבים, עסיסיים ורעילים. משמש לרפואה.

הכתים: 1. לכלך קצת, עשה כתם. 2. הוציא שם רע.

כתם: 1. לכלוך במקום מצומצם. 2. צבע מיוחד על רקע של צבע אחר. 3. פגם, ליקוי.

מִכְתָּם : אפיגרם, שיר קצר הכולל תוכן סטירי-עוקצני או חידוד.

סַהַר: 1. ירח לבנה. 2. שם של אדם.

 

 

המקור: חנהל`ה ושמלת השבת

ההשראה: "סהר משיב מבט אל שמלת הכלולות  המוכתמת במִכְתָּמֵי הדּוּדָאִים:, לאדות בקרני..."

 

 

 

 

המקור (והתמונה) : http://gilisoffer.com/WP/?p=21

סיפור הדודאים בספר בראשית, מתייחס לפירות הדודא. כשראובן הולך ומוצא דודאים בשדה, אותם הוא מביא ללאה אמנו, אלו הם פירות. רחל מבקשת מאחותה לתת לה מן הדודאים, והיא מסרבת: "המעט קחתך את אישי, ולקחת גם את דודאי בני", היא תמהה. רחל אמנו, אם פספסתם את הקטע הזה בסיפור, עושה עסקה עם לאה ומוותרת על לילה עם יעקב, לא פחות ולא יותר, בעבור הדודאים. "ותאמר רחל: לכן ישכב עמך הלילה תחת דודאי בנך". גם כשנכתב בשיר השירים "הדודאים נתנו ריח", הכוונה אינה לאתר הפסולת דודאים, וגם לא פרח - לפרי המבשיל בתחילת הקיץ ריח מפתה במיוחד, אם כי אומרים שטעמו סתמי. עם זאת, באחד מקיבוצי הצפון מייצרים ממנו בשנים האחרונות ליקר.

הסיפור התנכ"י עשה מהדודא את אחד המפורסמים שבמגבירי הפריון, ואת אחד הצמחים שלא רק הרפואה העממית אלא גם המאגיה חגגה סביבו. שימושים רפואיים נעשו גם בשורש הארוך של הדודא, שיש הרואים בו צורת אדם (עם אבר מין, להעיד על תכונות הפריון של הצמח). בימי הביניים האמינו שהשורש הוא גלגולו של אדם ושקללה תרבוץ על מי שיעקור אותו. לכן נהגו להטיל את המלאכה על בעלי חיים אותם היו קושרים לצמח בחבל.

כמו צמחים אחרים הנושאים את התואר `רפואי`, גם הדודא רעיל. הפירות הם החלק היחיד שאינו רעיל, רק כאשר הם בשלים ממש, וגם אז הזרעים רעילים וגורמים לכאב ראש לשיבוש הראייה ולשיכרון חושים. בערבית קוראים לו תופאח אל מג`אנין, תפוח המשוגעים. הוא לא רק מככב בפולקלור, אלא הפך ממש חלק מן התרבות, משייקספיר ועד הארי-פוטר.

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

56 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל קארין101 אלא אם צויין אחרת