00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

מחשבות על ילדים גדלים

11/07/2009

קראתי עכשיו את הפוסט  הזה, של אמא של ילדה קוראת, והזדהיתי עם כל מילה.
כן, הילדים שלנו  גדלים, ופתאום אנחנו חופשיים (יחסית) ויש לנו זמן לעצמנו.
שוב אפשר לקרוא ספרים מהתחלה ועד הסוף, ללכת ללמוד משהו שאוהבים, ואפילו לקום בתשע בבוקר כשעובדים משמרת ערב.
כבר לא צריך לפשר בינם לבין חברים במריבה על צעצוע אהוב.

אבל עם כל החופש שהרווחנו פתאום, גם איבדנו משהו.

הילדה שלי כבר לעולם לא תצחק את הצחוק של גיל 4-5, צחוק של עונג טהור, אינסטיקנט בסיסי של שמחה.
כמה שאני מתגעגעת לצחוק הזה.

הילדונת שלי כבר לא תישן בתנוחה התינוקית הזו, על הגב, כשכל הגוף פרוש לכל עבר, הרגליים בתנוחת צפרדע.  כמה יופי יש בתנוחה הזו שאומרת, אני לא פוחד מהעולם! גם כשאני ישן, אני מרשה לחלומות לשאת אותי רחוק מכאן, אני לא חושש מנפילה כואבת על קרקע המציאות.
עכשיו היא ישנה על הבטן, או על הצד, עם הפנים לקיר.

הילדונת שלי כבר לא מבקשת  שארדים אותה לפני השינה.
פעם הייתי מקטרת שהילדונת שלי לא מסוגלת להרדם לבד, ושטקס ההרדמה נמשך לנצח. הייתי מספרת לה סיפורים ושרה  לה שירים במשך שעות.
אבל עכשיו אני מוצאת את עצמי מתגעגעת להתכרבלות המשותפת הזו לפני השינה.
ולפעמים אני מתגנבת למיטה שלה כמה דקות, להסניף את הריח שלה ולהזכיר לה כמה אני אוהבת אותה.

היא כבר לא מבקשת שאקח אותה  לבית הספר  ובחזרה, לחוגים ולחברים כי היא כבר גדולה. היא מפגינה עצמאות, וזה נפלא.
וזה לא מלחיץ אותי, כי בשכונה שלנו אין כבישים ראשיים והכל במרחק הליכה.
אבל  לעצמאות הזו נלווה טעם חמצמץ,  כי לפעמים נורא בא לי לקחת אותה מבית הספר, אבל היא מעדיפה ללכת עם חברה.


עם החופש שנופל עלינו פתאום, מזדחלת גם התחושה שהם כבר  לא ממש זקוקים לנו. אנחנו כבר לא מרכז עולמם.

הילדה שלי הולכת וגדלה.
וזה אומר שעכשיו, גם אני צריכה לגדול.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

123 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת