00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סתם כי אני כועסת

שחררתי את חרצובות לשוני וזאת התוצאה..

כשמדברים על מחשבות ישר חושבים על משהו מאוד ברור ומוצק. מתארים תחושות מעוגנות במה שידוע לבני האדם ככעס,אהבה,חיבה ומיני תיוגים מאוד מוכרים.
 
אני רוצה לספר דווקא על משהו שאני לא בטוחה שכולם יזדהו איתו. אני מצהירה שאני לא חושבת ומעולם לא חשבתי. אף פעם לא הרגשתי חלק מאלו שמדווחים על תהליך שכלתני ,איזושהי תוכנית פעולה,משהו מאוד ברור .
 
הגוף שלי לנצח שרוי בתוך משהו שדי דומה לערפילי הבוקר אם  אנסה לתת אנלוגיה מוחשית לעניין. אני יכולה להרגיש חום, אי נוחות ,היפראקטיביות, נועם, הזדהות,עייפות, אבל לעולם הדברים האמורים לעיל אינם מעלים משפטים מנוסחים במילים.
זה מעניין, רק אתמול קראתי על אוטיסטים בתפקוד גבוה שחושבים בכל מיני אלמנטים כמו שפת תכנות, תמונות וכדומה. נורא הזדהתי איתם אף על פי שכפי שאתם מבינים,מעולם לא אובחנתי ככזאת.
 
אני אוהבת לחשוב על המחשבה שלי לא כעל מחשבה, אלא כעל אוסף של תחושות שלפעמים מנפיקות לי משהו שקרוב למילים כפי שאתם מכירים אותם במציאות.
אם אני נדרשת להחלטה,כמו מה אני רוצה לאכול,מה ללבוש וכלה בהחלטות קצת יותר גדולות כמו באיזה מוסד ללמוד ואיזה סוג לימודים. אני עוצרת ומנסה להרגיש את שאני רוצה.
 
האם אולי כך חושב אדם עם הפרעות קשב או שמא זהו פרי בריאתו של האדם?
 
קצת מוזר.. אבל אולי חלקכם תתחברו.
 
עד כאן, "לפניני החוכמה" מפי עינב .ק.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל שדגכ8 אלא אם צויין אחרת