00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

טיול אחרי הצהריים - דר, לוקה, אני והיאמו

סבתא שלי אהבה לקחת אותנו לים משתי סיבות: 1. הים "מביא תאבון". 2. אחרי הים ישנים טוב. אין סבתא יותר שמחה מזו שהנכד שלה אכל אפרסק, סנדביץ עם חביתה, עגבניה, ענבים, אבטיח וארטיק ואחר כך גם ישן שעתיים בצהריים...

אספתי היום את דר מהגן. החיוך שלה כשהיא רואה אותי שווה מיליון דולר. איזה אושר, הנה אבא הגיע (עדיין לא התרגלתי להרגשה הזו). הכנסתי אותה לכסא ונסענו מקרית אונו לסביון. בדרך היא מלמלה כמה מלמולים, שיחקה ברעשן שלה ובשלב מסוים מחתה נמרצות על הקשירה לכסא. דר, כעקרון לא אהבה לנסוע באוטו ובחודשים הראשונים לחייה היא היתה בוכה באוטו עד עמקי נשמתה, מה שגרם לי להשתגע ("ילדים, יהיה פה אסון, אבא נוהג"). מאז גיל 7 חודשים בערך הנסיעה איתה נסבלת יותר, היא נרדמת אחרי 10 דקות ומתעוררת כשמגיעים. או שהיא נשארת לישון ועוברת ישר למיטה.

בכל מקרה, הגענו הביתה. זה רגע בעייתי. דר אחרי הגן סובלת מהתופעה הידועה הנקראת "דבק אמא", או כשאיריס לא נמצאת, "דבק אבא". המשמעות - לא ניתן להוריד אותה מהידיים בלי בכי קורע לב. אני לבוש עדיין בבגדי העבודה (חולצה לבנה ומכנסיים שחורים) ומנסה להחליף בגדים לשווא. הפתרון - להוריד אותה לרצפה ולהחליף בגדים בקצב של רוכב טריאטלון שעבר מקטע השחיה בים לקטע האופניים, תוך נסיון להתעלם מזעקות השבר של דר. אם יצחק קדמן היה יודע...

בכל מקרה, הצלחתי להסיר את הבגדים, ללבוש בגדי בית ולחלוץ את הנעליים והגרביים. עכשיו לבשתי את מנשא היאמו, והצלחתי (מול המראה, אמנם), לתלות את דר על הגב שלי. זו מיומנות ששמורה לנערות גומי בקרקס:
1. קח את הילד/ה והנף אותה על זרועך מלפנים.
2. ביד אחת (!) הזז את הילד/ה הצידה, כשראשה צמוד לאחת הכתפיים שלך.
3. הרם את היד עם הכתף הצמודה לראש הילד/ה.
4. העבר את הילד/ה מתחת לכתף אל הגב.
5. הנף את הילד/ה על הגב.
6. החזק את הילד/ה על הגב ביד אחת, וביד השניה העלה את הרצועה על הכתף.
7. החלף ידיים, והעלה את הרצועה השניה על הכתף.
8. בדוק שהילד/ה לא נפל ומתח את הרצועות.

למה בסרטון זה נראה כל כך קל?

יצאנו לטייל עם לוקה. דר מלמלת הברות מאחורי, ומנסה להסתכל הצידה ימינה ושמאלה כדי לראות מה קורה מלפנים. מדי פעם אני מקפיץ אותה על הגב והיא צוהלת כמי שרוכבת על סוס.
מטיילים בשבילים בסביון, בין הבתים, בדרך דר תופסת עלים וקוטפת פרחים מהשיחים. מסתכלת על לוקה ובודקת שהיא אחרינו.
אחרי 20 דקות אני מרגיש את הראש שלה כבד על הגב שלי. זה הזמן לקשור את הרצועות של הכובע על הראש שלה. מדי פעם איזה כלב נובח מאחת החצרות, אני מרגיש בגב את דר מתעוררת וחוזרת לישון עם הראש לצד השני. אנחנו ממשיכים בטיול, הולכים כ-4 ק"מ בסך הכל וחוזרים הביתה אחרי כשעה. זה מרדים את דר יופי יופי. חוזרים הביתה, ממתק ללוקה על הטיול והקטע הכי כיף, לפרוק את דר על המיטה - מתיישבים על המיטה, נשענים אחורה, מתירים את רצועת החזה והופ - דר נשכבת אחורה, בתוך סבך של רצועות.

הטיול "קונה" לי 45 דקות של שקט לכתוב את הפוסט הזה. כמובן שדר התעוררה במהלך הכתיבה, איריס הגיעה הביתה, והבקבוק מיד הוחלף ע"י הילדה הרעבתנית בציצי. איך שהיא רואה את איריס היא כבר מתמקמת לתנוחת היניקה ומתחילה למשוך לאיריס את החולצה למעלה. זהו, תפקידי להיום תם. אפשר ללכת לישון...

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת