00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

תשבצי היגיון - Cryptic crosswords

חברים מספרים על נדיב אבידן

מאת חני קלנר:
 
   איך נוצר הפלינדרום של "נדיב אבידן"?

   שאלתי את נדיב בזמנו -
   מה היה שם משפחתו המקורי, בטרם שונה לשם העברי "אבידן".
   על כך סיפר לי כי במקור הוא בן למשפחת "מוריץ". 
   אביו החליט להופכו לשם עברי ובחר בשם אבידן שהורכב מהמלים:
   אבי
דוד ונדיב (שני בניו).
   כך באופן מקרי נוצר הפלינדרום המדהים הזה.
 
 

   עם נדיב לא מתערבים! הוא תמיד מנצח   
  
   דקל אמר לי בשעתו "עם נדיב אל תתערבי, הוא תמיד מנצח!"
   לא עמדתי בפיתוי לנסות ולהביסו. 

   באחת מהנסיעות למפגש המנויים של אמנון בירמן, עלה ויכוח מי
   שר את השיר "בוקרי לכיש".  נדיב טען אמנם שהשיר בוצע ע"י
   שלישיית הגברים "טריו ערבה", שכללה את  שמעון ישראלי, אריק לביא וצבי   
   בורודו, אבל בנוסף גם ע"י אילקה רווה (מהצמד אילקה ואביבה). 
   אני חלקתי עליו בעניין אילקה... נו וכך צצה לה הזדמנות פז להתערב על   
   ארוחה.  בנוסף הוספנו להתערבות גם את הפלוגתא בעניין השיר "הכניסיני",
   שלדברי נדיב קיים לו ביצוע מפי אסתר עופרים.

   דקל שהיה גם נוכח חזר והזהיר אותי "דיר באלאק! את הולכת להפסיד   
   לנדיב"...אבל אני כ"פולניה גאה" לא נסוגותי מעמדתי.

   נו..... הסיפור הסתיים בארוחה על הכיפ-כיפק בהשתתפות כל מי שנסע אתנו  
   ברכב..............................ע"ח מי???? ....
   כבר התחלתי ואמרתי "עם נדיב לא מתערבים! הוא תמיד מנצח".... 
   גם הפעם הצליח לו

 

מאת אורי גפני

   היתרון של נדיב

   נדיב היה גם שחקן סנוקר מצוין והיה עליו סיפור שבאולמות הסנוקר
   של שנות ה-60 היו הרבה שחקנים מהמרים שאכלו אצלו לא מעט... גיר.

   פגשתי אותו פעם בבית של חבר ומכל הנוכחים הוא הציע לי לשחק נגדו,
   לא על כסף. צחקתי ואמרתי לו שאין לי סיכוי לשחק נגדו -
   הוא היה השחקן הטוב ביותר בחדר, ללא עוררין -
   ואז הוא הציע לי מה שנראה יתרון עצום. אפרט אם יש מי שמתעניין בזה.

   צחקתי ואמרתי לו שעם יתרון כזה אני מנצח את סטיבן הנדרי
   (כוכבו של רוני אוסליבן עוד לא דרך אז...), ואז לקח לי בדיוק
   מכה אחת להבין שמה שנראה על פניו "יתרון" הוא מצב שבו
   אף שחקן לא יכול לנצח אף אחד...

 

 

מאת מוטי גלברט

   הורדת ידיים

   נדיב היה חבר שלי.

 

   אני בדרך כלל לא מספיד. בהספדים המת יוצא נחמד, לפעמים הרבה יותר   
   ממה שהוא היה במציאות, אבל על נדיב אני כן רוצה לדבר רגע, ולא משום
   שהוא היה נחמד אלא יותר מכיוון שהיה מיוחד. בעיני הוא היה מיוחד.

 

   הכרנו לפני 10 שנים במפגשים שנערכו אצל יובל חמצני. בערבי שישי היינו 
   נאספים הגיונרים שרופים מקרוב ומרחוק, מקבלים דף ובו תבנית תשבץ ריקה, 
   מישהו היה מקריא את ההגדרות, והמהירים והמוכשרים שבקהל היו צועקים מיד
   את הפתרון. זה שבדרך כלל היה קורא את ההגדרות היה נדיב. (דקל היה זה
   שפותר...)

 

   הפכנו לחברים, הוא בא אלי הביתה והפך להיות חבר המשפחה. היה מזמין את
   עצמו ומסייג מראש: "לא להרבה זמן: קצת שתיה, קצת פיצוחים, קצת סיגריה,
   קצת פלאברה והביתה" ואני הייתי אומר לו: "תשתוק ותבוא כבר יא נודניק", והוא
   היה בא ונשאר שעות.

 

   ילדים קטנים לא היו הפייבוריט שלו, ההמולה שהם היו מקימים הטרידה אותו,
   אבל הסתבר לי שאם ילד עונה לו בהגיון הוא יכול לשבת ולדבר איתו בכיף. הוא
   חד חידות לשחר, הבן הקטן שלי, והיה מאד מבסוט כשקיבל תשובות. אני לא
   בטוח אם הוא נישק אותו, זה קצת נראה לי קיצוני אצל נדיב, אבל אני די בטוח
   שהוא חיבק אותו.

 

   הייתי בא אליו ומטפס לדירה הקטנה שלו בבבלי והיינו מקשקשים על מיליון
   דברים, ולפעמים, רק לפעמים, כשהיה ליבו טוב עליו במיוחד, הוא היה אומר לי:
   "בוא נבנה תשבץ ביחד", והיינו יושבים לחבר את תרתי–משמע שלו, בן טיפוחיו,
   שלו דאג וחרד כמו לתינוק. אחר כך הוא היה נהיה רעב, תמיד היה לו תיאבון
   בריא, והייתי לוקח אותו על האופנוע שלי לכרם לאכול מרק בשר תימני טוב,  
   והוא היה חד לי בדרך הגדרות מצחיקות, כמו: "חמש אותיות: עזבתי ברכיבה? - 
  
פרשתי".

 

   שוחחנו המון, והוא סיפר לי המון: על הקונפליקט הבלתי פתור עם אחיו דוד,
   שהוא הצטער שלא השלים איתו לפני מותו, סיפר שהיה בילדותו ספורטאי
   מצטיין, סיפר שאימן את אריק איינשטיין בכדורסל, סיפר על השנים שעבד 
   בחו"ל וסיפר על תחרויות הורדת ידיים, ובהקשר הזה אני רוצה להביא סיפור
   יפה ומיוחד שלא רבים מכירים על היום בו הפסיק את התחרויות האלה.

 

   הוא טען שהיה אלוף הארץ בהורדת ידיים, לא בדקתי אם זה נכון אבל אני נוטה
   להאמין שהוא בטח היה בחמישיה הפותחת. אחר כך הוא נסע לארה"ב ופיתח
   לעצמו תחביב מכניס: בערבים הוא היה מתערב עם הציבור על חמשה דולרים
   שאיש לא יוריד אותו. הוא היה יושב בבר ליד שולחן וחבר היה יוצא לרחוב  
   לאסוף לו מתחרים. הרבה ניסו ולא הצליחו.

 

   יום אחד, כך הוא סיפר, נכנס בחור וביקש להתמודד מולו. "שים 5 דולר" – אמר
   לו נדיב. "אין לי" – אמר הבחור. " לא נורא" – ענה לו נדיב – "אני פה כל ערב.
   לך תגייס את הסכום ותחזור. אני לא מתמודד בחינם". "אבל אני יודע לעשות
   משהו מיוחד" – אמר הבחור – "אני יכול להרים מכונית".

 

   זה היה מסקרן, ונדיב אמר לו "על זה עוד לא שמעתי, אם אתה מרים מכונית
   אני אתמודד מולך בלי תשלום" והבחור אמר לו "בוא נצא".

 

   הם יצאו ופסעו אל שורת המכוניות החונה ליד המדרכה. זוג ישב באחת מהן
   והתנשק. הבחור נקש קלות על החלון, התנצל וביקש רשות להפריע לרגע
   ולהרים את האוטו.

 

   ואז הוא נעץ שתי זרועות מתחת לטמבון והרים אותה עד למתניו. להזכירכם,   
   זה  היה באמריקה, והמכוניות שם היו אמריקאיות, מן הגדולות האלו של פעם,
   לא סובארו רח"ל... עוד נדיב מתבונן נדהם במחזה והבריון הצעיר מוריד אותה
   ושוב מניף, מוריד ומרים, כאילו משחק, והזוג בפנים כבר לא מתנשק, וצועק
   בבהלה...

 

   נכנסו פנימה לבר ושרגו זרועות על השולחן. רגע היו הכוחות שווים ואז - כך
   סיפר לי נדיב - הוא הרגיש איך אוזלים ממנו הכוחות כאילו משאבה ענקית ינקה
   ממנו את כל עוצמתו, עת הוטחה ידו מטה אל לוח השולחן. זה היה הרגע בו 
   הוא הבין שזמנו תם, ויתר ונכנע, ומאז כך אמר, לא חזר להתמודד בהורדת
   ידיים. "אבל, למה?" – שאלתי אותו – "למה לא המשכת מול אחרים?" והוא
   ענה: "פגשתי כוח שלא יכולתי לעמוד מולו וקיבלתי סימן שהמשחק הזה נגמר
   בשבילי. כנראה שמיציתי".

 

   ולי נדמה שגם במשחק של החיים הוא הבין שמיצה, וכשפגש כוח גדול ממנו
   הרים ידיים והלך. אני חושב שהוא הלך בהשלמה מלאה ובידיעה טובה כי הוסיף
   משהו לעולם.

 

 

 

מאת מיקי שני

 

   לנדיב,

 

 

כמעט חמישים שנה היינו יחד.   

נדיב היה אחינו. אח שבחרנו.  הוא היה חלק בלתי נפרד מחיי היום יום שלנו ואם נסענו ליותר משבוע היינו ננזפים בהודעות חסרות סבלנות על גבי המשיבון. 

חלקנו שמחות ועצב – והאובדן קשה לנו מאד. 

נדיב היה חבר מיוחד, יחיד במינו , מעניין ומלא סתירות. איש שהילד שבו לא עזבו מעולם – לטוב ולרע; הוא בא והלך, אכל וישן מתי שהתחשק לו ולא מצא שום היגיון בתאום עם העולם – הוא היה free spirit עוד לפני שהמושג הומצא. 

הוא היה חכם וסקרן ומצחיק : כל בדיחה חדשה, חידוד או לחילופין שיבוש לשוני היו מועברים בינינו טלפונית מיד; אבל אם הבדיחה לא  הייתה מספיק טובה לטעמו או העניין הלשוני לא מרתק דיו, הייתה התגובה מהירה ואכזרית : "טוב, שמעתי, ביי...." 

הוא גם היה חסר סבלנות אבל מאידך – מופת לסובלנות.  לאיש הקשה והעיקש הזה  יש המון חברים והוא היה נדיב באהבתו אותם, הירבה לדבר בשבחם, שמר את סודותיהם ותמיד לימד עליהם זכות. הוא גם אהב אהבה רבה את  ילדי כל החברים והדור הצעיר הזה הלך שבי אחריו. 

היה בו קסם כזה שלמרות שבז לכל מוסכמה חברתית הוא היה אהוב על כל כך הרבה אנשים; אולי כי לא היה בו זיוף. הוא תמיד היה הוא ללא כחל וסרק; לא עיגל פינות כדי לרצות. 

הוא אהב להתווכח, ובימים הטובים כשהיינו אוכלים יחד כל שבת, השולחן היה מתמלא מילונים וספרים, לשם הוכחת טיעון זה או אחר. לא פעם היו בעלי דעה או ידע מוטרדים בשנת השבת שלהם כדי לפסוק. 

בחורף היינו משחקים scrabble והיו הרבה התרגזויות: נדיב לא אהב להפסיד והיה נלחם על כל נקודה עם יעקוב ודוד קפלן שגם הם לא אהבו להפסיד, אבל מה שהטריף אותו הייתה האדישות שלי להפסדיי.  שיגע אותו הרעיון שמקבלים הפסד, אפילו במשחק, בשוויון נפש... הוא היה מוכיח אותי על עוד מגרעות שמצא בי לאורך השנים אבל ידעתי שתמיד שיבח אותי בפני אחרים. 

כזה הוא היה : ישר, ישיר, אוהב, מבקר, ידען, מצחיק ובעל חן שובבי שלא עזבו עד לרגעיו האחרונים.

חיינו לא יהיו עוד מה שהיו.

 

 

 

 



 


 

מאת יורם הרועה

  

          על נדיב אבידן הנער שמעתי לראשונה כספורטאי מצטיין

     בגימנסיה "שלוה" של דודיי, מרדכי וגניה וילנסקי.

 

           נפגשנו לאחר שנים, בראשית 1980, כשהתחלנו לפרסם
     את תשבצי ההגיון שלנו – הוא ב"העולם הזה" ("תשבצופן") ואני
     ב"הארץ".

 

           ב-1981 שתפנו פעולה בתכנית התשבצים הטלויזיונית
    
 "צא מזה".

 

           פתרנו זה את תשבציו של זה, ותמיד נהניתי  מהברקותיו ,
     חוש ההומור שלו והדיוק הרב שהצטיין בו.

 

           כאשר ניגש נדיב לתחרות "מי רוצה להיות מיליונר",
     כמעט  הייתי "עוזר טלפוני" שלו.

 

 

 

מאת אתי דואק

 

  דרך התשבצים של נדיב, למדתי את   
  ה"תורה" ו"התמכרתי

  נהגתי ללכת  לשוק הכרמל בכל יום רביעי,   
  כי היה דוכן עיתונים בתחילת רחוב הכרמל,
  שהיו לו מוספי ידיעות כבר ביום רביעי
  ושהיה מוכן לתת לי את 7 ימים,  תמורת
  מחיר סמלי (גבר תימני עם פאות, אדם מאוד
  מצפוני). אז רק בימי רביעי ערכתי קניות.

  כשהגעתי הביתה ופרקתי את הכול, ניגשתי
  בחרדת קודש לתשבץ. כמובן שביום ששי
  קנינו "ידיעות", אבל הייתי חייבת את
  התשבץ הכי מוקדם שהיה זמין. ברור שכל
  זה היה עוד לפני תקופת האינטרנט (שלי
  בכל אופן). מאוחר יותר גיליתי חנות בסביבה
  שאפשר לצלם בה ביום רביעי את התשבץ..

  תמיד אזכור את נדיב בתור "הראשון שלי",   
  זה שגרם לי להתמכרות הנפלאה הזאת.

  יהי זכרו ברוך

 

 

 

מאת יוסי קאופמן
 
  

   על נדיב

 

 

   ממש קשה לחבר תשבצים שבהם כל ההגדרות בנות 7-2 אותיות
   עוד יותר קשה להוציא מעל 1000 כאלו!
   נדיב אבידן היה מגדיר משובח שהצליח לעמוד במשימה זו תוך שמירה על 
   איכות השפה, הדיוק בהגדרות, ועם כל זאת תוך המנעות מכך שהתשבץ
   יהיה טריויאלי מדיי.

 

 

   הוא בטח היה אומר שלאוהד אדום שרוף ידוע סבל אין כזה דבר "קשה מדיי"...

   ואכן, נדיב יכול היה. והוא שמר בתשבציו על דיוק וחן באופן שתשבצאים רבים 
   לא  ידעו.


   כל הכבוד לו! על כל אלה:

 

   קול הים יענה (2)   -   בת

 

   התלמידים של הזקן (3)   -   ה-לל

 

   זמר אחד מספיק לאולם (3)   -   בר-ם

 

   קחי בחשבון שאני מצפצף עליך (2,2)   -   שק לי (שקלי)

 

   מתמוטט בלימודים (4)   -   קורס

 

   שחור כבן ג`ונסון בסיאול (4)   -   סמ-בו

 

   גזרת הקברים הריקים (2,4)   -   חסרי פ"נ

 

   זה כבר נמאס עליה, היא זקוקה לקינוח (4,3)   -   יצא מאפה

 

   אם שלבו אותן כראוי, אין לי סיכוי לשרוד (מ) (7)   -   מותאמות (מות אמות)

 

   נסיכה בין מלכות ובין הקטבים (7)   -   מרי-די-אן

 

 

                  ועל אלפי אחרות!

 

 

   ואחת שלי: קהלת (פרק ב): "אני מת על נדיב אבידן" (4,4)   -   תרתי בלבי

 

 

 

 

 

 

מאת אמנון בירמן

 

 

 

   לפני כמה חודשים התחתנה בתי הבכורה, לילי.
   המחותנים החדשים בילו איתנו את ליל הסדר, בירושלים.
   אחד הדברים שהם רצו מאוד לדעת היה כיצד זה קורה שעורך דין קם
   בוקר אחד אחרי 15 שנה במקצוע, ומחליט לעשות הסבה לחיבור תשבצים.

 

   לא תיכננתי את תשובתי. המלים עלו כמו מאליהן על לשוני, כפי שהדבר קורה
   לפעמים. תראו, אמרתי להם, כשאני אמות, הרבה מאוד אנשים יצטערו על כך.
   הרבה יותר ממספר האנשים שהיו שמחים אילו סיימתי את חיי בתור עורך דין.

 

   נזכרתי בדברים אלה כאשר, כמה שבועות יותר מאוחר, הייתי בהלווייתו 
   של נדיב, וראיתי את המספר המרשים של חובבי תשבצים שכיבדו בנוכחותם
   את האירוע, והתרשמתי עמוקות מן העצב והתדהמה שנשקפו מעיניהם.

 
   ג
ם שיטוט באתרי התשבצים הראה תמונה דומה.
   אנשים באמת היו מוכי צער ויגון.

 

   טוב, כאשר הולך לעולמו עורך דין, אז במקום 36,984 (אני סתם זורק מספר
   הקרוב מן הסתם לאמת) נשארים  36,983, אך כאשר מחבר תשבצים נקרא
   לישיבה של מעלה, אז את המספר שהיה אפשר לספור על אצבעות 
   שתי הידיים, אפשר מעתה להעביר ליד שחסרה בה אצבע.

 

   יהי זכרו ברוך.

 

אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

תגובה אחת

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל bellrem אלא אם צויין אחרת