00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אמא של...

המורה ואני

25/06/2009

כשעליתי לכיתה ג` עברתי סוג של משבר. בכיתה ב` היינו כיתה אחת והיתה לנו מורה אהובה. בכיתה ג` הצטרפו עוד ילדים וחילקו אותנו לשתי כיתות. אני הגעתי לכיתה השניה עם מורה חדשה ובלי החברות שלי. בכיתי לאמא שלי והיא אמרה שאין מה לעשות. אני לא בטוחה אם היא ניסתה לדבר או שויתרה מלכתחילה אבל זאת היתה התוצאה.

המורה החדשה לא אהבה אותי. אני לא יודעת אם זה קרה מיד או בהמשך אבל היתה בה טינה כלפיי. כבר בכיתה ג` השתעממתי בשיעורים ונהגתי לקרוא ספרים בכיתה, מתחת לשולחן, חוץ מבשעורי ספרות שבהם קראתי את המקראה. שיעורים לא הכנתי אבל כל פעם שהמורה שאלה אותי שאלה ידעתי את התשובה. הציונים שלי במבחנים היו תמיד 100 ובתעודה היה לי הכל א` חוץ מבהכנת שעורי בית.

הייתי ילדה רגישה שנעלבה בקלות, והמורה שכנראה לא אהבה את זה שאני מצליחה בלי להתאמץ נהגה לעקוץ אותי ולהעליב אותי, לא באופן שיטתי אבל מידי פעם. אני זוכרת שפעם אחת אמרתי לאמא שלי (וזה היה ממש נדיר ששיתפתי אותה כי בדרך כלל הרגשתי שה חסר טעם) שהמורה שונאת אותי והיא אמרה את זה למורה שקראה לי לשיחה ואמרה לי שזה ממש לא כך. זה כבר היה בכיתה ה` ובאותה שנה היא התנהגה אלי אחרת אבל זה לא ממש שינה לי הרבה.

בכל אופן, יש איזשהו עצב חשוף אצלי בנוגע להתנהגות המורים של הילדים שלי ואני מקשיבה להם כשהם מספרים לי על פגיעה או עלבון שנובעים מיחס של מורה. זה לא שאני רצה למורים להתלונן ולדרוש בכבוד ילדיי. תמיד ניסיתי ללמד אותם להיות עצמאיים ולדאוג לעצמם. אבל אני לא פוטרת אותם בתשובות  סתמיות. היום אני מאמינה שהדרך הנכונה לפתור את עניין המורה שלי היה לדבר איתה בעצמי ולא לספר לאמא שלי. ברור שזאת חוכמה לאחר מעשה אבל את החוכמה הזאת אני מנסה להעביר לילדיי.
לכן, כאשר הבן שלי הגיע  מבית הספר כולו עגום ואומלל והכריז כי מחר הוא לא הולך לבית הספר, מיד התיישבתי לשמוע מה קרה. הסיפור שלו היה כזה: בבית הספר עורכים שוק קח-תן, וכל הילדים התבקשו להביא משחקים וספרים ישנים כתרומה לשוק. הילדים הגדולים מכתות ד`, ה`, ו` שחברים במועצת תלמידים, נבחרו לנהל את השוק. אחד מהילדים שחבר במועצת תלמידים, יחד עם בני, פנה למורה ואמר לה כי בני הפסיק להגיע לאחרונה לפגישות המועצה ולא מגיע לו להשתתף בניהול השוק. המורה כמובן שאלה את בני אם זה נכון והוא הודה שאכן לאחרונה הוא לא הגיע לכל הפגישות  אבל הוא עדיין חבר במועצה. למרות ההסבר המלומד, המורה החליטה להוציא אותו מהניהול, ובגלל זה הוא לא ילך מחר לבית הספר.
 
"וחוץ מזה, אני הבאתי הכי הרבה צעצועים מכל הילדים בכיתה", אמר לי כשסיים את סיפורו, ואני ראיתי כבר את הדמעות מבצבצות מזוית עינו. דיברתי איתו עוד קצת, שאלתי למה הפסיק ללכת לפגישות המועצה.  הוא הסביר לי שקצת משעמם לו בכל הישיבות שמדברים בהם בנושאים שברומו של עולם והוא מעדיף לעסוק בפעולות מעשיות כמו מיחזור, שמירה על נקיון ומניעת אלימות. דנו בכל נושא המנהיגות ומתן דוגמה לאחרים ובסופו של דבר סיכמנו שהוא אכן ילך לבית הספר, וידבר עם המורה ויסביר לה שלמרות אי-השתתפותו בחלק מהפגישות, הוא אף פעם לא נמנע מפעילויות  מעשיות, ומעשיית כל מה שנדרש ממנו וחוץ מזה הוא הביא הכי הרבה צעצועים (מה שנכון, נכון).
 
עלי להודות שלא ממש תליתי תקווה בעניין. קודם כל,  יתכן שהיה מוצדק להוציא את בני מהפעילות אם הוא לא עמד בתנאים הנדרשים. למרות שכל פעם אני מתאכזבת מחדש אני רוצה להאמין שלמורים של הילדים שלי יש איזשהו סוג של שיקול דעת חינוכי ולא יתכן שאני בתור הורה אערער אותו.  גם היה לי די ברור שאחרי שכבר קיבלה החלטה, למורה לא יהיה זמן  או רצון להקשיב לו אבל רציתי לדרבן אותו לפעול במקום לשקוע בכעס. ואכן, כשהגעתי לבית הספר בעיצומו של השוק, ראיתי אותו מדבר עם חבר ולא עוסק בפעילות. "היא לא רצתה לשמוע אותי", אמר ומשך בכתפיו. "העיקר שדיברת איתה", אמרתי לו, ושהלכת לבית ספר, חשבתי בליבי.
 
אחר כך היתה פעילות בכיתה ואני כמובן הייתי אמא לעוד שני ילדים שהוריהם לא הגיעו ובינתיים דיברתי עם עוד שתי אמהות שאני בקשר טוב איתן. סיפרתי להן מה קרה, ואחת מהן אמרה, שאילו היה מדובר במקרה הפוך, האמא השניה כבר היתה מזדרזת לדבר עם המורה. אמרתי שזו אינה דרכי ואז המורה שאוזנה היתה כרויה להסתודדות שלנו שאלה במה מדובר. אמרתי לה שבני לא רצה לבוא היום לבית הספר וסיפרתי לה על השיחה בינינו. היא אמרה שאכן הוציאה אותו מהפעילות כי חשבה שזה מוצדק, ולא זכרה שהוא בא לדבר איתה בבוקר. אבל אם המצב כה רגיש היא מיד תחזיר אותו.
 
וזה מה שקרה. מיד כשהשוק חזר לפעול היא מינתה אותו בחזרה. לומר לכם את האמת, זה הרגיז אותי עוד יותר. זאת לא פעם ראשונה שאני שומעת על הורים שהולכים ומתלוננים אצל המורה על כל מיני דברים והיא בהחלט נותנת תשומת לב. אולי יותר קל לה לתת תשומת לב לזה שמתלונן מאשר להתמודד עם הכעס של ההורים.  זה אומר שכיוון שאני לא מהמתלוננים, הבן שלי מקבל פחות. ואני ממש בדילמה עכשיו. מצד אחד, אני מכירה את עצמי ויודעת שאמשיך לדחוף את הבן שלי לעצמאות. מצד שני אולי אני פוגעת בסיכויים שלו לעומת ילדים שההורים שלהם מפלסים להם דרך.
 
אני מקווה שהדרך שלי נכונה. אני למדתי להיות עצמאית כי אמא שלי  לא עשתה בשבילי דברים. היא היתה חסרת בטחון ועד היום היא מבקשת ממני לתווך בשבילה כשהיא צריכה לדבר עם רשויות כמו פקיד במס הכנסה או אפילו יועץ השקעות בבנק (בשביל מה עשיתי אותך רואת חשבון, היא נוהגת לומר).
 
אני רוצה שהבנים שלי יהיו עצמאיים אבל ידעו שהם יכולים לבוא לבקש ממני עזרה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

26 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל CreazyMom אלא אם צויין אחרת