00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמק החיות המוזרות

רוצה להפסיק לעשן - קריאה לעזרה

21/06/2009
אני מעשנת כבר מגיל 14. כשהתחלתי לעשן עוד עישנו בכל מקום - בקולנוע, באוטובוס שלא לדבר על כך שבכל מקום ציבורי כמו מסעדות. בתי קפה ופאבים אבל אפילו בבתי חולים (אולי לא בתוך המחלקות) אנשים בכיף עישנו את עצמם לדעת.
 
לאט לאט חל שינוי. בהתחלה בקטן  אבל אז מאד בגדול. היום להיות מעשן משמעו להיות מוקצה. בהתחלה קיטרתי וכעסתי, היום אני רק מקווה שאצליח לעלות על הרכבת. להפוך גם אני למעשנת לשעבר.
 
ולא שלא ניסיתי. לפני שנים שילמתי כמה מאות שקלים לשרלטן שכביכול היה אמור לגמול אותי. הפסקתי אולי לכמה ימים אבל אז חזרתי לעשן ממש כאילו אני מענישה את אותו השרלטן (תמיד אנחנו נשארים במידת מה ילדים קטנים). כשהייתי בהריון עם בני הגדול הגבלתי את עצמי לסיגריה-שתיים בשבוע. כמובן שתמיד אלה היו שתי סיגריות, השנייה בשבת אחה"צ. אחרי שהוא נולד משך חודשיים לא עישנתי כלל. כשביקרתי בבית אבי עם התינוק, והוא עישן ביקשתי ממנו שילך לחדרו ויסגור את הדלת אם הוא לא מסוגל להתאפק במהלך הביקור. כשהילד היה בין חודשיים הלכנו לטיפת חלב לטובת חיסון. האחות אמרה לי שאם אניק את הילד תוך כדי הוא פחות יחוש את הכאב. כך עשיתי, אבל בשניה שהמחט דקרה את גופו הזעיר הוא התנתק מהשד והסתכל בי במבט שאני חוויתי כאומר בוגדת! כדי להרגע הייתי חייבת סיגריה - רק אחת! מה יכול להיות? אחרי כן כמה שבועות עישנתי מעט מאד (במתכונת של ההריון), אבל אז עישנתי יותר אבל עדיין בהגבלה הגבלה שהלכה ותפחה עד שהגיעה ל - 12 סיגריות ביום.
 
 
בהריוחן שןל בני השני הייתי כבר פחות גיבורה ומההתחלה הגבלתי את עצמי רק לפחות משש סיגריות ביום.  ההגבלות החזיקו מעמד עד שפתחתי את הבלוג (שוב, עם עליה, שוב הגעתי ל - 12 ביום). אבל עם הבלוג אני כל כך נהנית, כל כך מרגישה מאושרת ומשוחררת שכל הגבלה נעלמה. אבל למה?
 
בני הבכור שונא סיגריות ועישון ולא מוכן שיתקרבו אליו בכלל עם ריח של סיגריות. בזכותו הסייעת שהייתה לו בגן הפסיקה לעשן. אז למה לא אני? בני הצעיר דווקא כלל לא חש מופרע מהסיגריות וריחן. כמוני שאהבתי שעד היום נהנית מהריח, חוץ מכאשר אני נחשפת לו בחלל קטן מדי שאז אם אני לא מעשנת בעצמי התרופה היחידה היא להדליק סיגריה, ואז זה לא מפריע. אבי ז"ל היה רוב ימין מעשן כבד וכמעט תמיד פשוט נהניתי להיות עמו, וריח הסיגריות תורגם אצלי לקרבה ואהבה.
היום כשאני מעשנת אני קצת מתקרבת אליו בצורה הכי בלתי אמצעית שקיימת (חוש הריח הוא חוש פרימיטיבי וראשוני אצלנו בני האדם).
 
עוד לטובת הסיגריות ניצבות גם חברות מעשנות - אמנם זן הולך ונעלם, אבל כמה כיף זה לעשן ביחד.
 
אבל צריך להפסיק. רק איך?
 
ממי שקרא עד כאן וירצה להגיב אני מבקשת לא לספר לי על הנזקים לעצמי ולסביבה. אני באמת יודעת וכמעשנת גם מרגישה, אלא איך עושים את הסוויטץ` הזה בראש. ורק לידיעה קראתי (אולי 3 פעמים) את ספרו של אלן קאר `הדרך הקלה להפסיק לעשן` ועדיין לא צלחה המשימה בידי.
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

68 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גגג האחת אלא אם צויין אחרת