00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

עמק החיות המוזרות

טרשת נפוצה

אני לא מסתירה ומי שבער בעצמותיו יכול היה לגלות בקלות תוך התבוננות בהודעות האחרונות שלי, אבל ארגיש יותר בנוח פשוט לפרסם בבלוג רשומה בנושא ולהכניס את המחלה הזו שמלווה אותי כבר כמעט 15 שנה גם לבלוג.
 
כבר לפני כ - 16 שנה התחילו לפקוד אותי תופעות מוזרות. ההתחלה הייתה תופעה שנמשכה זמן כל כך מועט שאפילו לא הלכתי לשום רופא וגם לא הודאגתי במיוחד- אבל פתאום התחלתי להרגיש הבדלי טמפרטורה בין שני צידי הגוף כשישבתי על האסלה בשירותים.
 
השלב הבא, שכבר היה יותר מדאיג כלל פגיעה קשה ביכולת המוטורית ביד ימין (היד הדומיננטית שלי). כך ארע שכתב היד שלי הפך לכמעט בלתי קריא  והכתיבה שלי הפכה מאד איטית. וזה במצב שעוד מהתיכון, אבל גם באוניברסיטה, סיכומי השיעור שלי שהיו `מתעדים` את השיעור מילה במילה (כמעט כולל `לבריאות!` אם מישהו התעטש) היו תמיד מצולמים בקבלנות ואז מופצים בתפוצת נאטו. כאן כבר לא יכולתי להתעלם והתחלתי בבירור.
 
הנוירולוג אליו פניתי שלח אותי לסדרת בדיקות ארוכה ולעתים בלתי נעימה, אך כל הבדיקות היו תקינות. לפני הגילוי אמר לי הנוירולוג שאם עד הפעם הבאה שאגיע  אליו המצב לא ישתפר, הוא ישלח אותי לבצע MRI שכן יש חשש לטרשת נפוצה.
לא ידעתי אז כלום על טרשת נפוצה ולכן זה אפילו לא הפחיד אותי. במדיניות של בת יענה לא ניסיתי בכלל לחפש מידע או כל דבר דומה.
 
האמת שבפעם הבאה שהגעתי אל הנוירולוג הזה כבר ידעתי בוודאות שיש לי טרשת נפוצה. וכך ארע הדבר - פתאום בעין אחת לא יכולתי לראות כמעט כלום. זה ארע ביום בו נסעתי עם החבר שלי דאז (לימים בעלי) ליום כיף וקניות בתל אביב. פתאום הראיה בעין אחת הייתה מאד לקויה, במיוחד במרכז שדה הראיה. אם ראיתי משהו כמו רמזור למשל (בעזרת העין השנייה או הפריפריה של העין הפגועה) וניסיתי להישיר אליו מבט רק עם העין הפגועה נוצר מעין "חור שחור" או כתם עיוור והרמזור נעלם. נעלם דווקא כשמיקדתי בו את המבט.
 
אז עוד לא ידעתי כלום ולכן קבעתי תור דחוף לרופא עיניים עוד לאותו היום (בכלל לא חשבתי שיש סיבה ללכת לנוירולוג). כשסיפרתי לו את הסיפור הוא הפנה אותי מייד למיון. אושפזתי לעשרה ימים (אז עוד היו פרוטוקולים ארוכים) ובהם נערכה לי בדיקת נוזל חוט השדרה ובדיקת MRI ואז כבר היה לי שם (טרשת נפוצה) שהסביר את כל התופעות המוזרות השונות.
 
מכיוון שאז גופי עוד לא היה מורגל לסטרואידים (התרופה הניתנת בעת התקף של המחלה) השיפור היה מהיר מאד, כמעט מיידי. מבחינת העין - כבר ביום השני לאשפוז חזרה הראיה שלי לגמרי לתקנה. גם המוטוריקה הסתדרה.
 
מאז חלפו הרבה שנים והמון התקפים (סה"כ ששה בעיניים, ואחד נוסף במוטוריקה עדינה וגם התקפים שפגעו לי קשות בשיווי המשקל). 
 
עם הסתגלות הגוף לסטרואידים או אולי עם התקדמות המחלה - אני כבר לא זוכה לשיפור כל כך מהיר. אם בהתחלה זה היה לקבל סטרואידים ולהשתחרר מהאשפוז ממש כמו חדשה יש לי כבר נזקים מצטברים שכנראה ימשיכו ללוות אותי לתמיד אבל החיים ממשיכים. כמו שאנו החולים וגם נוירולוגים רבים אומרים - זו מחלה שחיים איתה ולא כזו שמתים ממנה. כחולה התחתנתי ונולדו לי שני ילדים.
שיניתי כיוון מקצועי והתחלתי ללמוד פסיכולוגיה קלינית וחוץ מהתזה השלמתי את כל חובות התואר השני אלא שכאן נתקעתי, ואני ממש לא בטוחה שבגלל המחלה. עשיתי מליון דברים כחולה וכמה שאהיה מאושרת אם וכאשר תימצא תרופה למחלה, קיבלתי ממנה גם המון דברים.
 
מין הכוונה פנימית כזו ללחיות את היום. להנות מהרגע, ממה שיש עכשיו. יותר סבלנות וסובלנות לבעיות של אנשים, למדתי לבקש ולקבל עזרה ובטח עוד המון,
אבל אעצור כאם ואפרסם כי הרשומה הזו כבר מאד ארוכה.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

23 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל גגג האחת אלא אם צויין אחרת