00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

גנבת הספרים

גנבת הספרים
מאת: מרקוס זוסאק.
תרגום: ורד טוכטרמן.
אופוס הוצאה לאור.
488 עמודים.

"דקה לארבעים" המכונה דקה, המליצה לי בהתלהבות על הספר, אחרי שסיפרתי את סיפור הפריצה שלי ברשומה "דיויד קופרפילד- הפושע הקטן" , הצטרפה גם ריקי (חברת נעורים) ללחץ לקרוא אותו.

אז רכשתי את הספר (זוכרים? יחד עם החיוך האטרוסקי, 25% הנחה, מצלצל מוכר?) ואם מישהו זוכר שאמרתי פעם שספרים צריך לקרוא ולמסור הלאה? אז זהו, זה לא כולל את "הגנבת" היא נשארת אצלי, כי לא סיימתי לקרוא. כלומר סיימתי לקרוא רק פעם ראשונה. אני עכשיו בסיבוב שני ונראה לי שעדיין לא אחרון.

זה לא ספר שרוצים לחזור אליו, זה ספר שלא רוצים להתנתק ממנו. יש ספרים ששווה לקרוא, יש ספרים שחובה לקרוא, ויש את אלה שזו זכות לקרוא. אשרי שזכיתי, ואשרי שהתחלתי שוב מחדש.

אז מה הסיפור?

קודם כל, המספר הוא המוות, הוא מספר על ילדה שפגש לראשונה כשבא לאסוף את נשמת אחיה הצעיר, אביה הביולוגי שנחשד כקומוניסט "טופל" בידי הגסטאפו, אימה אולצה למסור את ילדיה למשפחה אומנת, ברכבת בדרך למסירת הילדים האח חלה ומת. כשקוברים אותו על אם הדרך, היא גונבת משולית הקברן את סיפרה הראשון "המדריך לקברן". כעת נשארה הילדה שהיתה בת 9 בלבד. המקום גרמניה הנאצית השנה שנת 1939. המוות מלווה את הילדה ואת הוריה המאמצים ואת חבריה ושכניה בעיירה קטנה ליד דכאו במשך 5 שנות המלחמה, הילדה ממשיכה לגנוב ספרים ממדורה של המפלגה הנאצית שהשמידה "ספרות חתרנית" ואח"כ המשיכה לגנוב מספרייתה של אשת ראש העיר.  ידיו של המוות היו עמוסות עבודה לעייפה 40 מיליון נפש, ע"פ דבריו, הוא אסף מכל קצווי אירופה, בלי מילת תלונה או טרוניה, ועוד היה לו זמן לבקר את הילדה כמה וכמה פעמים. סיפורה לא היה מגיע לידיעתנו, לולא הוא שהציל את יומנה של הגנבת הקטנה ממשאית זבל שניקתה את הרחוב לאחר הפגזה אווירית כבדה.

המוות פותח את סיפורו בציון עובדה קטנה: "אתם תמותו". כלומר הוא לא מנסה להשלות מישהו בהבטחות חסרות שחר הוא מקפיד להיות הוגן, "אתם תמותו".

ואכן המוות הוא מאוד יעיל ענייני וקורקטי. קל מאוד להיתפתות לרגשנות יתר כאשר החיים מסביב תלויים על בלימה. וזה לא בלשון מליצה. אין ספק שאילו המוות היה מרשה לעצמו להתפנק ברחמיו, הוא לא היה מצליח לעמוד בעומס, והיה עלול להתמוטט בעצמו.

ציטטה: בני אדם רבים כל- כך. צבעים רבים כל-כך. הם מתעוררים בתוכי שוב ושוב. הם טורדים את זיכרוני. אני רואה אותם בערימות גבוהות, מושלכים זה על זה......ואז.  מוות. מפלס דרכו בכל זה. על פני השטח: אדיש, נחוש. מתחת: מעורער, פרום, מפורק.

מתוך הסיפור ה"אדיש" משהו, "נטול הרגש", של המוות, מתפתח ועולה סיפור  אנטי מלחמתי מלא התרסה, מלא עוצמה, מלא חמלה, של קורבנות  ו"אנטי גיבורים" מופלאים, סיפור של בני אדם טובים, ורעים, תמימים ויהירים, טיפשים ורשעים, יהודים, גרמנים, צרפתים, רוסים, לא משנה לו, המוות קוצר בכולם, אצלו אין סלקציה.

ציטטה: פיסת אמת אחת.  אני לא נושא מגל או חרמש,  אני לובש גלימה שחורה עם ברדס רק כשקר,  ואין לי את פני הגולגולת שנראה שאתם נהנים להדביק עלי ממרחק.  רוצים לדעת איך אני נראה באמת? אני אעזור לכם.  מצאו לעצמכם מראה בעודי ממשיך. 

האופן הנינוח, הרגוע והידידותי בו המוות שוטח לפנינו את סיפוריו, מחליש את ממדי הזוועה, אך מעצים את רגשות הכאב והחמלה על הטימטום והרוע של המין האנושי.

ציטטה: הודעה מרגיעה: היו רגועים בבקשה, על אף האיום הקודם. אני עושה רק רוח- אני לא אלים. אני לא מרושע. אני תוצאה.

ציטטה: איש לא היה מסוגל לשרת את הפיהרר בנאמנות כמוני. לבני אדם אין לב כמו לי. הלב האנושי הוא קו, ואילו שלי הוא מעגל, ויש לי יכולת אין-סופית להיות במקום הנכון בזמן הנכון. התוצאה היא שאני תמיד מוצא את בני האדם במיטבם או במירעם. אני רואה את כיעורם ואת יופים, ואני תוהה תמיד איך אותו דבר יכול להפיק את השניים. ועדיין, יש להם דבר אחד שאני מקנא בו. בני האדם, לכל הפחות, חכמים מספיק למות.

ספר זכות, זכותכם שיהיה לכם את הספר בבית.

אני מודיע מראש, אל תבקשו, לא נעים לי לסרב. הספר הזה לא יוצא מביתי. נקודה סוף. 

 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

37 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת