00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אל תחשבי על פיל לבן

הבלוג של תמרה ב

TAMARA BLOG

הרבה זמן

 
(תודה לכם אהובי ואוהבי על התגובות שלכם. סליחה למי שלא עניתי, סליחה שלא מגיעה להשאיר חותמת אצליכם. אוהבת אותכם מאד, על שאתם נשארים איתי למרות הכל ואף על פי כן)
 
 
 
הרבה זמן שלא.
לא כתבתי.
לא התפנתי לעצמי.
לא נשמתי ממש. עמוק. נשימה כזו שממלאת את הריאות באוויר נקי. בכח. באנרגיות טובות.
 
ולא, החיים שלי לא איומים, לא דכאוניים, לא צבועים בשחור.
החיים שלי מלאי כל טוב. מלאי אור ואושר. מלאי שמחה, ריקודים, צחוק ואהבה.
פשוט מאד עמוסים. רגשית בעיקר.
 
* * * * * * *
 
 
מי שעוקב אחרי זמן, יודע שאני אשת טיפול. ככל שעובר הזמן, הטיפולים שלי נעשים  טובים יותר, חזקים יותר, משמעותיים יותר, מקצועיים יותר.
 
עכשיו מסתובבים לי כמה מהם בראש. מורכבים.
 
אח ואחות. היא בכיתה א` והוא בכיתה ד`. שני ילדים מתוקים להפליא. מלאי שמחת חיים, חכמה, אור בעיניים.
לפני מספר שנים גילו לאמא שלהם סרטן. בשד.
בשבועות האחרונים חלה הדרדרות במצבה. בחודש האחרון אני נכנסתי לתמונה. בהמלצת היועצת והפסיכולוגית של בית ספר.
נוצר קשר. מהסס. ראשוני... שיחות קטנות, של היכרות, של בדיקה. קצת ציורים, קצת משחקים ומשהו התחיל לנבוט שם, ביננו.
במוצ"ש אמם נפטרה.
היום דיברתי עם אביהם.
מחר אפגוש אותם.
 
המוות הוא חלק בלתי נפרד מהחיים.
כן, את זה אני יודעת.
אבל הם רק ילדים.
יתומים.
רק לחבק. להיות. לאפשר.
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

15 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל תמרה ב אלא אם צויין אחרת