00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

צליל מכוון

שאריות


חפיסות כדורים בכל מקום. ותחבושות ובקבוקי מים. והמון כוסות שמשקע הקפה יבש בהן ומקלות של קרטיבים.
זו הפסולת שאני מותירה אחרי בימים אלה.
ומכתבים ישנים שאני חוזרת וקוראת שוב ושוב . אם הייתי מאמינה בעולם הבא הייתי משקשקת מפחד מהתופת שאני עומדת להיצלות בה על מה שעוללתי
הייתי רוצה לעצור.

חשבתי הרבה על הבלוג לאחרונה. חשבתי על האמת ועל השקר, ועל האופן שבו אנחנו נוהגים לייפות את המציאות. לכל אחד יש את הדרך שלו לעשות את זה, אם על-ידי עיבוד, ניפוי או הסתרת חלקים מהאמת.
אני כותבת את הבלוג הזה במחברת שמלווה אותי לכל מקום, ואז כשאני מעבירה למחשב,אני  זורקת שאריות. אז פה אתם מקבלים את העיבוד שלי לאמת ולא את האמת עצמה, כי תמיד יש קצת ספרות גם בכאב שלי. ויש לי סודות שאני מסתירה אפילו מעצמי.
והשבוע גיליתי  בבלוג שלי סיפור שהוא פיקציה מוחלטת. הוא לא היה כזה ברגע הכתיבה, אבל את האמת אני אספר עכשיו.

 
הבוקר מצאתי את הקופסה האפורה שלי עם האותיות המוטבעות של כריסטיאן דיור וערימת המכתבים המצהיבים שלך.
עשרים שנה הקופסה הזו עוברת איתי מדירה לדירה, היא אחד הדברים הבודדים שהצלחתי לא לאבד. מאז שעברתי לגור כאן השתדלתי לא להביט בה, היום פתחתי אותה והזכרונות פרצו ממנה כמו מתיבת פנדורה.

 

"הייתי רוצה שתלכי לבית שלי שוב פעם אולי תקחי משהו מחפצי שכל פעם שתסתכלי בו תיזכרי בי, כך שלא תשכחי אותי. זוכרת את ליל הקיץ היפה שלא אשכח אותו לעולם שטיילנו בשעת ערב על הגבעה שליד ביתך והיה יום חם והחולצה שלי התלכלכה, והילדים שעשו מדורה הפריעו לנו? זוכרת? אני חושב שהיינו הכי מאושרים אז, אבל לא ידענו את זה.
כעת אני בדואר ואני מתגעגע אליך מאד ומחכה לאיזה מכתב ממך שיציל אותי מהדיכאון שאני שרוי בו. בבקשה אל תאכזבי אותי אני רוצה להיות איתך למשך כל חיי, אני זקוק לך כמו אויר לנשימה ויותר מזה אז בבקשה אל תעזביני, וקבלי את מתנתי הצנועה ואל תשכחי אותי. אני יודע שאת שלי גם אם את לא שולחת מכתבים"




כשאני עוצמת עיניים אני יכולה  לראות את הריסים הארוכים והצפופים שלך ואת הזיפים, כמו בצילום מוגדל. אני יכולה להריח את הבל פיך,  היה לך ריח טהור, כמו של ילד.
כשאני עוצמת עיניים אני יכולה להרגיש את הכתף הרחבה שלך מתחת לראש שלי, את שריר הזרוע,  את הורידים הבולטים לאורך היד, אני  יכולה להעביר אצבע על הזרוע היפה הזו ולחוש את חום העור, זוכרת איך היית אוסף בידך את כף היד שלי ומנשק אותה מבפנים, את הפה שלך נצמד לורידים באמת ידי, מנשק ומונה את הפעימות.

"אל תדאגי כל כך כי אני לא דואג. הרופא אומר שהסיכויים טובים כי נותנים לי תרופה והטיפול נקרא "כימותרפיה" וזה פועל על הסרטן שנהיה יותר ויותר קטן. לתרופה הזאת יש תגובות צדדיות אני לא יודע איך אומרים בעברית לכן תרגמתי מאנגלית. אני חשוף למחלות בגלל שהתרופה חזקה מאד וזה גם גרם לשיער שלי לנשור (ואת עוד רצית תמונות) אני נראה כמו מחבל לאחר שרזיתי 64 ק"ג. אני יודע שאני אבריא ואני מחכה לך כאן."

אם היית בחיים היום לא היית מעלה בדעתך את האישה שהפכתי להיות. אני קוראת את עצמי דרך מכתביך ורואה את התום יחד עם האכזריות.
ואני לא הייתי לידך כשמתת.

 "האם את עדיין משוטטת ברחובות? אני זוכר שהיית עושה את זה הרבה. האם את ממשיכה ללכת לאלנבי לקנות את הספרים שלך?אני נזכר הרבה בעבר. איזה טפשים גדולים היינו. האם הגבעה שליד ביתך עדיין קיימת או שבנו שם? דברים קטנים אבל זה מה שמחזיק אותי. אני יושב במרפסת ומסתכל על השלג. עוד כמה חודשים הטיפולים יסתיימו ואולי הרופא שלי ירשה לי לבוא לארץ" (מתוך המכתב האחרון)

מוזר שאני זוכרת את המגע שלך את העיניים והקול את הצחוק אבל לא מוכנה לזכור את הרגע שהפניתי לך עורף.

הייתי רוצה לדעת שמכסת הטוב שעשיתי לאנשים שאני אוהבת עולה על הרע, אבל אני בכלל לא בטוחה בזה.
והכי הייתי רוצה לבקש ממך סליחה. אבל אתה כבר מת.



 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

107 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הר הקסמים אלא אם צויין אחרת