00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

ולווט אנדרגראונד

ויקיפדיה, נשים ברשת ונתניהו. יום בבר אילן


על הספסל בתחנה של קו 480 לג`רוזלם הייתה ערימה של 24 דקות. לקחתי גיליון אחד והחזקתי אותו ביד עם המעיל של האופנוע והתיק והקסדה והצעיף. בדרך, במקום לקרוא, שקעתי בבהייה ובהזיות. זו הפעם הראשונה מאז עברתי לקטנוע שאני עולה על אוטובוס, או, בכלל, מתניידת ממקום למקום בלעדיו. כך שתוך שנייה חזרתי למוד זומבי הדרכים.
כשירדתי מהאוטובוס שמתי לב ששכחתי את העיתון. וכך פספסתי גיליון מזכרת של 24 דקות, שנמוג היום.

מירושלים, לא ייאמן כמה הרפתקנית הייתי היום,  נסעתי לכנס הפמיניסטי באונ` בר אילן. נתניהו ואני באותו יום. אות משמיים.

כן, הגיעו גם כמה מקוראי הבלוג, לשמחתי. זה תמיד כיף לפגוש אותם. אתכם.
דיברתי רבע שעה. תקציר על איך נוצר הבלוג ועוד דיווח על מצב הנשים בעיתונות: אין עורכות בכירות. אין כמעט עורכות עיתונים. נשים לא כותבות בעמודי דעות. נשים כמעט ולא מופיעות בשערי מוספי סופשבוע.
רבע שעה זה לא מספיק, אבל מה לעשות, היו המוני דוברות, והכי נורא: לא היה חיבור אינטרנט באולם, אחח, האירוניה.

בפאנל בו אני השתתפתי היו דניאלה שוורץ מאסימון, שסיפרה על מחקר שלה מלפני עשור, כשברשת היו רק 14% נשים, ועל התהליך שעברו נשים ביצירת "עמודי בית", מה שנקרא היום בלוגים, למעשה.

חנית כהן, אח"י דקר, נזפה בנשים על שאינן מראות נוכחות והתמצאות טכנולוגית בכתיבה שלהן ברשת וד"ר רומי מיקולינסקי דיברה על מחקר חדש ומטלטל על אודות טוויטר שיצא ממש בשבועות האחרונים, ועל ייצוגים בלונדיניים ברשת ובטוויטר: אורלי יקואל, איילת נוף ואינספקטור שרית, דמות בטוויטר עם יותר מ-11,500 עוקבים.

הפאנל הזה נחתם בסרטון של כרמל ויסמן על נשים ואינטרנט בעולם. הסרטון של חנה בית הלחמי (באותו לינק של כרמל), הקורא לנשים לטבול רגליהן ברשת הוקרן מאוחר יותר במהלך האירוע.

אחד הדוברים המעניינים היה אוהד קרני, עורך לשעבר בויקיפדיה, שהתייאש מהפלטפורמה.


לדבריו, רק 13 אחוז מהעורכים בוויקיפדיה הן נשים. לדבריו (אני מסכימה) הממשק לא נוח טכנולוגית, תובעני, וגם הקהילה לא ידידותית. היא (ויקי) מהווה אתגר לכלל האוכלוסייה ובעיקר לנשים.

מאחר שהכל מוחלט בה על ידי רוב העורכים, כך סיפר קרני, צריך להיות מוכן לריב, והרבה, כי אחרת הדעה שלך תידחק הצדה.
לדברי קרני זה מדיר עורכים רבים משם, ויש שיטענו שבעיקר נשים.
העורכים הוותיקים והנחשבים מקבלים סמכויות לערוך ערכים או למחוק. בישראל רק לשתי נשים יש את הסמכויות האלו.
(תיקון, תוספת: עורכי האתר מציינים שכעת יש ל-4 עורכות את הסמכויות האלו).

קרני סבור שסיבה נוספת להדרת נשים מוויקיפדיה היא היעדר קהילתיות: זו פלטפורמה מאוד אינדיווידואלית ונשים שנמשכות למסגרות קהילתיות לא מוצאות אתויקיפדיה ידידותית.


הוא סיפר שערך על אנג`לינה פארס, המועמדת הדרוזית הראשונה בתולדות תחרות מלכת היופי של ישראל, שנאלצה לפרוש עקב לחצים, אותו כתבה עורכת צעירה, נמחק.

הערך על ג`נה ג`יימסון, כוכבת הפורנו, עורר מאבק של שנים עד שאושר. העורכים סירבו לו, ובכלל לערכים שונים מעולם הפורנו.  

לדברי קרני העורכים משתייכים למעמד סוציו אקונומי מסוים, ויש להם גישה לטכנולוגיה והמון זמן פנוי. ולסיכום - "למרות שוויקיפדיה נחשבת ככלי לביטוי כלל הגולשים היא ממש לא".

ועוד אנקדוטה:
מתברר שבבחירות האחרונות נרשמה כניסת יחצנים ולוביסטים לוויקיפדיה.

כשלעצמי חיכיתי לאורטל בן דיין שסיפורה בהעוקץ על המרצה שלה, א` מהחוג לסוציולוגיה היכה גלי ענק בביצה לפני שנה בדיוק.
(אגב למה הפוסט נעלם מהעוקץ?) אופס, הנה קישור.

בן דיין סיפרה שנפתח הליך משמעתי באוניברסיטה כתוצאה מהפוסט, אבל זה היה סייד אפקט לעומת ההישגים האחרים של הפוסט הזה, שגרף כ-360 תגובות. "סטודנטיות מוטרדות כתבו על אירועים שהן חוו, אחרי כמה שבועות החלו עוד אותיות לצוץ בתגובות (כל מרצה והאות שלו, V), וחל היפוך מאוד מעניין -  פתאום התחילו לדבר על מרצים, ובסביבות הקרובות (לחוג, V) כולם ידעו על מי מדובר.
מרצים וסטודנטים ודוקטורנטיות, כל המחלקה כתבה על זה. המרצה האחר נדרש לתת דין וחשבון. נפתחו הליכים פליליים בחלקם, שנסגרו, וחזרו למח` לסוצ`. הנראוּת ברשת אילצה את האונ` לטפל בזה".

הפוסט של בן דיין היה בשעתו דף הבית של כל אנשי המחלקה לסוציולוגיה באונ` העברית, שרפרשו אותו כל כמה דקות כדי לקרוא תגובות חדשות.

"במקרה שלי", היא מספרת, "האונ` פתחת בהליך משמעתי, ואני מקווה שההליכים יגיעו למיצוי בחודש הקרוב. האונ` נדחקה לפינה בגלל ההד הציבורי.
... הסיפור שלי מבחינה משפטית מאוד לא יושב בקטגוריה של הטרדות מיניות, מאחר שכתבתי בצורה ברורה שהרגשתי מאוד מחוזרת ומוחמאת".
לדבריה, היכולת לדון בסיפור והמשמעויות שלו יכלו ליצור שיח ציבורי.

בן דיין הזכירה ש"באונ` אין תקנה האוסרת על יחסים בין מרצים וסטו`, אבל בעקבות הפוסט נוצר לחץ ציבורי, וכעת באונ` העברית ובאונ` חיפה הנושא מעוגן בתקנון, וסטודנטיות יודעות שהן מוגנות".

יצאתי עם תום ההרצאה האחרונה, כמה דקות לפני שמונה. בפתח האוניברסיטה עמדה קבוצת חיילי משמר הגבול, ואמבולנס נכנס עם סירנה זועקת לשערים, כשמאבטח רה"מי נמרץ מכוון אותו.

OMG, חשבתי, בר אילן, ראש ממשלה לפני נאום, רק זה חסר לנו.
עליתי על הקטנוע ונכנסתי לדרך השלום.

הגעתי הביתה בדיוק כשנתניהו הכריז שחייבים להחזיר את גלעד שליט בריא ושלם, ושהוא בהחלט בעד שלום. זו הייתה גם המילה האחרונה בנאום שלו.
נרגעתי. מעניין בשביל מי הגיע האמבולנס.


הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

40 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל ולווט אלא אם צויין אחרת