00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סינמסקופ

"קחי אותי לגיהנום", הביקורת




קיץ הוא העונה שבה חרם המפיצים די מחרבן לי את העבודה. אם כל ענייני הביקורת שלי היו רק אינטרנטיים הרי שהחרם הזה לא באמת היה מזיז לי. הפער בין הצפייה לכתיבה יכול להיות קצר להפליא - תלוי בכמות המחשבה והמילים שאתה רוצה להשקיע (ואם אני לא רואה סרט שבועיים לפני צאתו, זמן המחשבה והעיכול והניסוח שלי הולך ומתכווץ, שזו בעיה אחרת). אבל בדפוס זה לא עובד ככה. אני סוגר את המדור שלי בימי רביעי, שמונה ימים לפני פרסומו. כלומר, שאין לי אפילו את היכולת לראות סרט ביום יציאתו ולפרסם ביקורת באיחור של "רק" שבוע. אם אני כותב על סרט באיחור, זה איחור של לפחות שבועיים. לדעתי, בעיתונות איחור כזה הוא בלתי נסלח. בעבר הייתי מבקר באופן קשה את אורי קליין שהיה מתמהמה בפרסום ביקורותיו. הנה העונש שלי. הקיץ הזה, כדי שאוכל להתייחס לסרטים של יוצרים שאני מחבב ואתרע מזלם להיות מופצים על ידי צארי-ההחרמות בפורום פילם וא.ד מטלון, אני מגלה שביקורותיי מתפרסמות באיחור כמעט לא הגיוני. בעידן בו העדכונים בסמ"סים ובטוויטר ובבלוגים הם כמעט מיידים, המצב הזה הוא מגוחך. המטרה שלי היא לנסות לצמצם את המצב הזה למינימום, ופשוט לדלג בדפוס על סרטים שאני לא יכול לכתוב עליהם בזמן אמת. אבל בשני המדורים האחרונים לא הצלחתי בכך. וכך קוראי "פנאי פלוס" קיבלו השבוע את המדור של לפני שבועיים. (הכי מבאס: נראה לי שזה מעצבן רק אותי).
וכל זה הקדמה/התנצלות על כך שהביקורת שלי על "קחי אותי לגיהנום" מתפרסמת רק בסוף השבוע הזה. ניחא, ממילא לא כל כך חיבבתי את הסרט, אבל אני כם מחבב את סם ריימי.

פורסם ב"פנאי פלוס". 10.6.2009

אני במתח. האם "קחי אותי לגיהנום" בכלל יוקרן עדיין בבתי הקולנוע עד מועד פרסום ביקורת זו? בשבוע שעבר, אמצע השבוע, הצגה יומית, יס פלאנט רמת גן: “קחי אותי לגיהנום" מוצג מול רוכש כרטיס אחד בלבד. אני. ומה היה קורה אם לא הייתי מגיע? ובכלל, מה קורה כשמגיעה שעת הקרנה ואין איש באולם? האם הסרט מוקרן בכל זאת כרגיל? שאלות שאין לי תשובה עליהן.
אז כבר ברור: “קחי אותי לגיהנום" לא הצליח למצוא את קהלו בארץ. השם "סם ריימי" לא מספיק מושך קהל, מתברר. העובדה שהוא חתום על שלושת סרטי "ספיידרמן" מחד גיסא, ועל שלושת סרטי "Evil Dead” מאידך גיסא לא מזיזים לקהל המקומי. הם הזיזו בהחלט למארגני פסטיבל קאן, שראו בקאמבק של ריימי לז`אנר האימה סיבה מספיק טובה כדי להקדיש לסרט הקרנת חצות, מתוך הבנה שריימי עושה כאן מהלך קולנועי פרטי ומודע לעצמו. ריימי הוא אוטר, ו"קחי אותי לגיהנום" הוא דרכו להוכיח את זה. הוא יכול לשבת בשקט, לעשות אמבטיות חלב כבשים עם המיליונים שהוא עשה מהספיידרמנים ולחשוב בינו ובין עצמו אם הוא מעוניין להמשיך הלאה ל"ספיידרמן 4”, או שלא לעבוד יום אחד נוסף במשך כל חייו ורק לפתור סודוקו. אבל במקום זה, הוא חזר לימים הטובים ההם, כשהוא היה במאי שרק קומץ מוטרף של צופים הכיר והוקיר, בזכות "Evil Dead”, סרט אימה פולחני ומבריק, ובוטה, וקיצוני, שהפך את שמו לאהוד בקרב חובבי הז`אנר. מאז, הוא במסע תמידי של חיפוש עצמי. הוא ניסה להוכיח שהוא טוב בדרמות, בסרטי מתח, בסרטי קומיקס, ואיכשהו לא נוצר קליק. הוא הבריק לרגע כשניסה להיות האחים כהן של איש אחד, עם דרמת המתח הערמומית "תוכנית פשוטה", אבל הוא הוכיח בה בעיקר יעילות טכנית, ולא ייחוד. והרי ריימי התחיל כבמאי יחודי. “ספיידרמן" היה סוג של גאולה. עברו כבמאי פופ-פולחן-קומיקס התחבר עם מותג ועם תקציב, והסרט היה הצלחה. בסרטי ההמשך, ריימי הרגיש בטוח יותר וחשף עוד ועוד מעולמו הקולנועי הקינקי (דווקא הסרט השלישי – שהיה הכי מבולגן - היה הכי דומה ל"סרט של ריימי"). וזאת יש לזכור: עמוק עמוק בפנים, ריימי אוהב את הקולנוע שלו צ`יזי. בוטה. דוחה. מוקצן. מופרז. האמריקאים קוראים לזה Over the Top, הרבה מעבר למופרז. כך שעוד לפני שאני בכלל מתייחס לאיכויות (התמוהות למדי) של "קחי אותי לגיהנום" אני לא יכול שלא להצדיע לריימי על כך ששב וביטא את טעמו באופן הכי פחות מודחק. אני שב וטוען: דווקא בפרויקטים הצידיים, ולא המז`וריים, חושפים יוצרים את אופים האמיתי.
למעשה, ריימי עושה מעשה אמיץ: הוא מוותר – ולו לסרט אחד - על המעמד והכלכלה של "ספיידרמן" כדי לשוב ולהזכיר לעצמו, ולאלה סביבו (כולל מעריציו) איפה נמצא ליבו האמיתי כשזה מגיע לטעם קולנוע. את "קחי אותי לגיהנום" הוא ביים, הפיק וכתב (עם אחיו). זה סרט מספיק זול כדי שיהיה לריימי בו חופש אמנותי מוחלט. הסרט הזה הוא מאה אחוז ריימי. מה שאומר, שריימי הזה הוא חתיכת בן אדם פסיכי מופרע. אבל עם חוש הומור משובח.
ריימי הוא אחד הבעלים של חברת ההפקה "גוסט האוס", שמתמחה בייצור סרטי אימה זולים ובוטים. גם סרטו הנוכחי הוא בעיקר הומאז` לסרטי האימה של אולפני האמר וקאסל הבריטיים משנות הששים. בסרט הזה אין עידון או סובלימציה, הכל כאן ישר לפנים, הגיבורה שלנו משפריצה דם מהאף, זבוב נכנס לה לגוף, גוויה מקיאה עליה קיא ירוק, מכשפה מקיאה עליה רימה, ועיניים ושיניים נעקרות ממקומן ועפות אל פרצופה כאילו היו עוגות קצפת. זה דוחה ומגעיל, אבל זו הנקודה: סרטי אימה מהסוג הזה – לא אלה שעובדים על מתח שמגיע לשיא, אלא אלה שהם רצף אחד מתמשך של שיאי זוועה והגעלה – למעשה בנויים באופן זהה לזה של הקומדיה. ויותר מזה, של קומדיית הסלפסטיק. שם, כמו כאן, הסיטואציה מוקצנת ומופרכת ובשיאה מישהו חוטף משהו מגעיל לפרצוף. כשזו עוגת קצפת או בננה אנחנו צוחקים. כשזה שיניים תותבות רקובות ומלאות עיסה דביקה זה מגעיל ומרתיע. כשזה קורה בפעם הרביעית זה כבר שוב מצחיק.
אבל יש צד נוסף. כי יש רגעים בהם הסרט כן מצליח להיות מאיים ומלחיץ. אבל אז זה לא בזכות הצד הוויזואלי, אל הצד האודיופוני. “קחי אותי לגיהנום" עושה שימוש מושלם בעריכת פסקול למטרות הפחדה. הדבר הכי מבהיל בו הוא הרעש. הדבר הכי מקפיץ היא המוזיקה. מהבחינה הזאת, ריימי ממשיך כאן את שיטותיו של דיוויד לינץ` מ"ראש מחק" – ולינץ`, לא יעזור, בנשמתו תמיד יהיה במאי אימה – שיוצר חרדה ואי נחת רק באמצעות סאונד (ואולי יש עדות לכך בעובדה שצלם הסרט הוא פיטר דמינג, שעבד עם ריימי קודם על "Evil Dead 2” אבל גם עם לינץ` על "כביש אבוד", “מלהולנד דרייב" ו"אינלנד אמפייר").
לפיכך, אם אנחנו מוכנים לקבל את הבוטות וההגעלות של "קחי אותי לגיהנום" כאלמנטים מכוונים, כחלקים אינהרנטיים לז`אנר, הנמצאים כאן באופן מוקצן ומופרז (כמו פרודיה), הרי ש"קחי אותי לגיהנום" יכול להיחשב כאחת הקומדיות הפרועות, המופרעות והקיצוניות של השנה. רק מה: אין בה הברקות קולנועיות אדירות, כמו בימים בהם ריימי ראה את הסרטים של צואי הארק והחליט להעתיק. "קחי אותי לגיהנום" בעיקר עורר אצלי געגועים לימים בהם ריימי איזן את חדוות הגועל שלו עם תנועות מצלמה מרהיבות. וכן, ריימי חתם לבסוף על "ספיידרמן 4”. פרנסה אין לו מסרטים כמו "קחי אותי לגיהנום".

"קחי אותי לגיהנום": רשימת בתי קולנוע ועוד כמה הקרנות אחרונות לפני שהסרט יורד
אין לקדם פוסט זה

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

9 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל יאיררוה אלא אם צויין אחרת