00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סריגה עם שוקו

סוף השנה של דפנה

 
3 שבועות חלפו עברו ממתן האבחון, 3 שבועות בהם הילדה שלי כמו תמיד מסתובבת במסדרונות בית הספר ללא מעש, 3 שבועות בהם כל הצות הבית ספרי מביט בה בעצב ולא יודע מה לעשות איתה עד סוף שנת הלימודים.
 
אפילו המורה למדעים שהיא כל כך אוהבת מביט בה בעצב. הגדיל לעשות היום המורה להתעמלות שאמר לי שלא הצליחו לשכנע אותה להכנס לשיעור, והיא כל כך אוהבת את המורה הזה.
 
3 פעמים היתה מזכירת בית הספר היום איתי על הטלפון, בפעם הראשונה בשעה הראשונה של שיעור חשבון : דפנה מתלוננת על כאב בטן אימא, מה לעשות? קחי דברי איתה.
אני מדברת עם הילדה, היא  הולכת לשירותים ואח"כ אמרה שהצליחה לשתות ועלתה לכיתה.
 
כעבור חצי שעה ירדה שוב למזכירות עם תירוץ חדש והמזכירה אומרת לי היא משחקת בבוץ ולא רוצה להכנס לכיתה, הם לא מצליחים לחדור אליה.
 
אמרתי לה לתת להם לשחק בבוץ וכשהיא תסתיים ועדיין לא יצליחו לעשות איתה כלום להתקשר.
 
לא חלפו 10 דקות טלפון בואי לקחת אותה, אנחנו לא מתמודדים איתה היום.
 
אני מגיעה למתחם. כאמור 2 דקות מהבית, כל הדרך אני חושבת איך להתחיל איתה תוכנית ABA ביתית. כן אני מכירה כבר את כל השטיקים והטריקים והפעילויות עשיתי את זה לפני 9 שנים במשך שנתיים. אין בעיה לחזור מהתחלה על הכל.
 
מגיעה לבית הספר, רואה את הכיתה בשיעור התעמלות, דפנה לא שם, תמיר איפה דפנה, במזכירות לא הצלחתי להביא אותה לפעילות היום.
 
לא מספיקה להכנס למזכירות קולטת את הבת שלי משקה את העציצים של בית הספר לפי דרישה של בנות המזכירות (נו באמת אין מה לעשות איתה), יש לי אישור לקחת הביתה כבר מוכן רק לתת לשומר.
 
אני דורשת והמזכירה כותבת שאני רוצה פגישה עם המנהלת לסיים את שנת הלימודים הזו. אין לה באמת מה לעשות במתחם הזה. חבל אבל זה המצב .
 
יוצאים מהשער הראשי סוף סוף.
קצת מתרחקים מבית הספר, ואמא אחת מתמוטטת מבכי ומנסה גם לדבר עם דפנה קצת.
הצלחתי להבין בדרך לא דרך כמה קשה לה בבית הספר.
 
ואם זה לא מספיק ליד השער תופסת אותי מורה מכיתת התקשורת ומודיעה לי שדפנה הרסה בקומה השני לאחד הילדים עבודה מפלסטלינה שהוא נורא מאוכזב ואני אומרת לה שהילדה PDD ואין מה לעשות היא לא מבינה. המורה מבינה ואני מבינה ובוכה בלי קול. יוצאים משם.
 
גמרנו עם בית  ספר השנה אני מקווה. אני מקווה שהמנהלת תאשר למחנכת לכתוב לנו תעודה שבועיים לפני הזמן (או שנצטרך לחכות שבועיים יחד עם כל הילדים - ממילא אין לי מה לעשות עם התעודה הזאת היא תהיה דומה לזו של סוף כיתה א` .
 
הלכנו למכולת וקניתי ממתקים שונים כפרסי פיצוי למה שאני אעשה איתה בתוכנית ABA שכן יש שם בהחלט משימות קשות שדורשות טוסיק, וקניתי פלסטלינה ובצק לעבודה סתם, ואני עוד רוצה לחזור להולי הובי לקנות עוד מוצרים ודברים שיעזרו לי בעבודה איתה. אני כבר רואה את המליונים שאין לי כרגע הולכים לטובת הילדה ואני מאוד מקווה שזה יקדם אותה כמו שזה קידם את רותם והוציא אותה מהבוץ
לגדה.
 
 
הגעתי הביתה, מותשת כואבת עצובה, מתקרב אלי האוטיסט האישי שלי ואומר אני שומע שאת מאד עצובה היום (שמע את כל הטלפונים, קיבל מבול של בכי שלי), דפנה יצאה מהחדר לראות מה קרה לאמא, הסביר לה שאמא עצובה מאוד והיא חייבת לבכות ויהיה בסדר (הייתי המומה בן אדם שלא מסוגל שנים להכיל את העצב שלי - מתנהג אחרת היום מוזר לי עדיין) כמובן הוא ליטף וחיבק עד שנרגעתי סופית.
 
אח"כ הסברתי לו שאין בית ספר יותר וזה שהוא נלחם איתי כל השנה שהילדה תלך לבית הספר כשהיה ברור שקשה לה ולי גרם להרבה חיכוכים פה ומריבות פה, אני נורא רוצה כבר להגיע לוועדת ההשמה כדי לקבל את כיתת ה-PDD כבר ושיהיה מובטח לי מקום ללא הסעות.
 
איתכם הסליחה שלא מגיבה בזמן האחרון להודעות,
אני מלאה כרימון בכאב שגורם לי גם להיות עייפה מאוד ולא מרוכזת.
 
 
 
 

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

8 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
ארכיון פוסטים
נקה
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל אמא של דפנה אלא אם צויין אחרת