00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

סיפורי סבא

החיוך האטרוסקי

 
החיוך האטרוסקי
מאת: חוסה לואיס סמפדרו
תרגום: מספרדית עינת טלמון
בהוצאת כתר, 286 עמ`.
 
 
 
 תקציר סיפור המעשה: סלווטורה איכר ורועה זקן מכפר קטן בחבל קלבריה שבדרום איטליה, החולה במחלת הסרטן (אותה הוא מכנה: רוסקה), נאלץ לעבור לביתם של בנו וכלתו במילאנו, כדי שיוכל לקבל טיפול והשגחה רפואית מתאימים. הזקן שונא כל דבר הקשור לכרך הגדול. הוא בז לעירונים, לאורח החיים שלהם, מתעב את האוכל והיין שלהם, לא סובל את האוויר שהם נושמים. סלווטורה היה מעדיף למות בכפרו ועל אדמתו.
אך הוא לא יתן למתחרהו ואויבו בנפש (קנטנוטה, הנוטה למות גם כן) את העונג והסיפוק להשתתף בהלוויתו. אילו קנטנוטה היה מועיל למות לפניו, סלווטורה היה מוותר על התענוג המפוקפק של מילאנו.
 
במילאנו פוגש הזקן לראשונה את נכדו ברונטינו (=כינוי חיבה לברונו).
כלתו בחרה בשם ברונו ולא כצפוי ומקובל את שם הסב סלווטורה, להפתעתה הדבר מרגש את סלווטורה, כי ברונו היה כינויו כפרטיזן במחתרת במלחמה נגד הגרמנים, זהו שם שהוא בחר לעצמו.
הסבא מתחייב בליבו, כמשימה אחרונה, לחיות די כדי להטמיע בנכדו ה"טלה", את יסודות המורשת של איש אדמה, גבר ופרטיזן קלבריאני, שחלילה לא יגדל להיות איזה מילאנזי רכרוכי וחלשלוש.
 
בתהליך "חינוכו" של הנכד, עובר הסבא עצמו "חינוך מחדש" ובוחן את תפיסות עולמו המצ`ואיסטי, אמונתיו ודיעותיו ה"מוצקות" עד כה.
לתהליך מצטרפת הורטנסיה, אלמנה אשר סלווטורה פוגש בזכות ברונטינו הנכד, אשר גורמת לו לריגושים מסוג שהוא לא ידע ולא האמין שהוא עדיין יכול לחוש, מתפתח ביניהם קשר מיוחד, גם היא דרומית מעיירה קטנה ומכירה ומוקירה את מורשתו, והיא גם ההבטחה (עבור הסבא) שתהליך ההכשרה של ברונטינו הנכד ימשך גם אחריו.
 
חוות דעתי הצנועה:
נגד-
הספר ארוך מידי לטעמי, אפשר היה לקצץ קצת בלי לפגוע בחוויה, בעיקר בסיפורי הפרטיזנים, כי חלקם נשמעים כחזרה על עצמם, גם התיאורים החוזרים הלא מחמיאים על מילאנו, תפסנו ת`פרינציפ למה להמשיך ללכלך, יש עוד כמוני שדווקא אוהבים את מילאנו.
הפריע לי התחושה של הסבא שהוא חייב "להציל" את הילד מהחינוך של הוריו. (השוואה לגסטאפו צרמה לי מאוד).
בעד-
יש בספר כמה מעמדים קומיים של פיקחות עממית מול למדנות אקדמאית,
וכמה קליימקסים של התרגשות צרופה שחבל שאצטט לכם ואגזול את החוויה שבמפגש הראשוני. עבור שיאים אלה שווה לסבול גם את החסרונות שציינתי. כסבא שכותב בלוג לנכדתו, מאוד התחברתי לרצון של הסבא להנחיל את מורשתו, אך לא במקום ההורים אלא בנוסף. בספר קלטתי עוד מסר לא מובלט מידי אבל לטעמי הכי חשוב:
"להמשיך לחיות כאילו אין סוף, כאילו אין מחר, כי המחר הוא אין סוף". אחלה משפט יצא לי. 
 
 
תודה מיוחדת לעננת, אשר שלחה לי לינק ובזכותה יש פה תמונה של הסרקופג האטרוסקי מוילה ג`וליה ברומא, עם שני הנאהבים המחייכים, אשר השאירו רושם בל ימחה על סלווטורה גיבורנו, עכשיו אנו יכולים להבין גם מדוע.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

47 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל סבא של דנדן אלא אם צויין אחרת