22
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

המסע לעמק החלומות

ההזמנות שלי


מכשפות ועולמם

 
 
שבוע הספר העברי בפתח, וכיף להסתובב בין הדוכנים, להסתכל בספרים, לקרוא, לקנות, לראות את כל האנשים המתענינים, ממש כיף
 
אנחנו קונים המון ספרים ולא רק בשבוע הספר העברי
או בצומת ספרים או בסטימצקי נכנסת ולפעמים לוקח לי שעות
עד שבוחרת ספרים ויוצאת
 
היום הייתי בסידורים, ובמקרה עברתי ליד חנות ספרים
וככה בא לי לקרוא משהו בדיוני, פנטזיה, קסמים
 
כולנו כשהיינו ילדים, ועד היום
היינו רוצים להיות כאלה שיכולים לעשות הכל
קסמים, כישופים, להעלים וזה היה בדמיון שלנו
 
קניתי היום 3 ספרים אחרי שאקרא אכתוב
 
הספר הראשון "לך תבין מכשפות" של רועי אהרוני
הספר השני "הנסיכה הקסומה" וילאם גודלמן
הספר השלישי "ארטמיס פאול"  אואן קולפר
 
והנה קצת על מכשפות
 

מכשפה היא בעלת מקצוע מפוקפק. מבחינה היסטורית, המונח העברי מכשפה מתייחס לאשה העוסקת בכשפים (spellcraft). מכשפה, אם כן, הוא שם מקצוע או אומנות כלשהי. המכשפה היא מישהי שמטילה כישופים, לוחשת לחשים, חוזה את העתיד, מתקשרת עם המתים, מתקינה קמיעות, מחזירה אהבות, מברכת ומקללת. גם בארצות אחרות באגן הים התיכון כמו יוון ורומא זו היתה ההגדרה המקובלת למכשפה. מונח אנגלי מקביל להגדרה זו הוא למשל cunning woman.

מאגיה עממית, תרופות סבתא, קמעות עתיקים, לוחות קללה, כישופים ואמונות טפלות קשורים להגדרה הזאת. אנשים תמיד האמינו בכוחה של בעלת המקצוע השולטת ברזי התחומים הללו. הם קצת תיעבו אותה, קצת קינאו בה, וקצת פחדו ממנה. בעלת האוב עמה התייעץ שאול המלך לפני המלחמה בפלשתים היא מכשפה כזאת:

שמואל א` כ"ח ה`-ח`: "וירא שאול, את-מחנה פלשתים; וירא, ויחרד לבו מאד. וישאל שאול ביהוה, ולא ענהו יהוה- גם בחלמות גם באורים, גם בנביאם. ויאמר שאול לעבדיו, בקשו-לי אשת בעלת-אוב, ואלכה אליה, ואדרשה-בה; ויאמרו עבדיו אליו, הנה אשת בעלת-אוב בעין דור. ויתחפש שאול, וילבש בגדים אחרים, וילך הוא ושני אנשים עמו, ויבאו אל-האשה לילה; ויאמר, קסמי נא לי באוב, והעלי לי, את אשר-אמר אליך".

אנחנו מכירים הרבה סיפורים על אנשים שבזמן מצוקה נפלו בפח, כשפנו אל מיסטקנים או מתקשרים שהתגלו כפושעים, או בעלי מקצוע מפוקפקים, וסחטו עשרות אלפי שקלים מאנשים במצוקה.

זוכרים "כלבוטק" עסק בנושא בהרחבה.

ראוי לציין כי בעלת האוב עצמה מוצגת בספר שמואל בצורה חיובית למדי, כבעלת מקצוע חכמה ורגישה. לכל אורך ההיסטוריה יש יחס דואלי כזה לעוסקים בכישוף. מצד אחד נעזרים בשירותיהם הטובים ומאמינים ביכולתם הכנה לסייע. מצד שני רואים את המקצוע שלהם כמפוקפק ובלתי ראוי, וחושדים בהם שינצלו את יכולותיהם לרעה.

מכשפה היא בעלת כוחות על טבעיים. המילה האנגלית witch במקורה התייחסה לאדם שיש לו יכולות כישוף על טבעיות, ושהוא עוסק בכישוף שחור, כלומר בכישוף שמטרתו להזיק לאנשים אחרים.

הגדרה זו אינה דומה בדיוק להגדרה העברית המקורית של המילה "מכשפה". המכשפה העברית עוסקת בכל סוגי הכישוף, לא רק בכישוף מזיק. כמו כן, אין כל הנחה מוקדמת בהגדרה העברית לגבי מקור כוחות הכישוף של - האם הם טבעיים, על טבעיים, או בכלל מזויפים ובלתי קיימים.

המשורר הקלאסי אובידיוס מתאר ביצירתו "האהבות" (Amores) את המכשפה כבעלת כוחות על טבעיים: "היא בקיאה באומנויות האפלות ובכישופי הקסם. בהינף יד היא מחליפה את כיוון זרימת המים בנהרות. היא יודעת אילו עשבים ואילו כלים משמשים במעגל הקסום, ואיזה רעל יכולה להפיק הסוסה האוהבת. ברצונה יתגודדו העננים בשמים. ברצונה יתבהר היום. ראיתי את הכוכבים נוטפים דם - האמינו לי - ופני הירח הבהיקו מדם אדום. אני חושב שהיא מסוגלת להיעלם בצללי הלילה, גופה המקומט מכוסה כולו נוצות. היא מזמנת את אבותיה הקדמונים מקברם, ולוחשת לחשים שפוערים את פי האדמה".

הקלאסיקן אפוליאוס מספק תיאור מצמרר לא פחות ביצירתו "מטמורפוזות": "היא יכולה למוטט את השמים, לתלות את האדמה, לייבש את המעיינות, לטאטא את ההרים, להשביע את רוחות המתים. היא יכולה לפגוע באלים, לכבות את הכוכבים, אפילו להדליק באש את השאול".

תיאור המכשפה כבעלת כוחות על טבעיים נובע משני מקורות. ראשית, המכשפה לעיתים נחשבה יצור לא אנושי, ועל כך ראו בהגדרה הבאה. שנית, בתרבויות הקדומות לא תמיד היה גבול ברור בין מכשפה לבין כוהנת, נביאה, שמאנית, חוזת עתידות, או קוסמת. המשותף לכל אלו היא היכולת לטייל בעולם הרוחות, לתקשר עם המתים, לראות חזיונות ולהיכנס למצבי טראנס. היכולת "העל טבעית" היתה קשורה בעצם ליכולת ההתנבאות והאקסטזה של כוהנות ושמאניות בתרבויות קדומות.

מכשפה היא יצור מיתולוגי או דמות פולקלור. בפולקלור האירופי, "מכשפה" או witch היא בכלל לא אשה, או לא לגמרי אנושית. היא שייכת למשפחת היצורים המיתולוגיים או החצי-מיתולוגיים. כמו אלים, פיות, אלפים, טרולים ורוחות - גם המכשפה היא יצור שלא שייך לעולם בני האדם.

את המכשפה כיצור מיתולוגי ניתן למצוא למשל במיתולוגיה ובפילוסופיה היוונית. באודיסיאה של הומרוס אנו פוגשים את קירקה. קירקה היתה קוסמת יפהפייה ומפתה. הומרוס מספר כי היא בת השמש. בכוחה היה להפוך בני אדם לבעלי חיים ואכן היא הפכה את אנשי הגיבור אודיסיאוס לחזירים כשהגיעו לאי בו חיה. חוקרי מיתולוגיה מסוימים מתייחסים לקירקה כאל חצי-אלה.

גם מדיאה המופיעה בסיפור יאסון והארגונאוטים היא דמות מיתולוגית. גם אליה מתייחסים לפעמים כאל חצי אלה. היא התאהבה ביאסון שהגיע לממלכת אביה כדי לגנוב ממנו את גיזת הזהב. היא הכינה ליאסון משחת קסמים שהפכה אותו ואת אנשיו בלתי פגיעים למשך יום אחד כדי שיצליחו במשימתם. היא אף כישפה את המפלצת ששמרה על גיזת הזהב. היתה לה קדרה מסתורית שבה רקחה שיקויים ולחשה עליה לחשים. לאחר שיאסון התאהב באחרת היא הרגה את הנערה באמצעות גלימה מורעלת.

גם שלוש המכשפות המפורסמות במחזה מקבת` של שייקספיר הן בעצם דמויות פולקלור או דמויות מיתולוגיות. הן מקבילות לשלישיית בנות הגורל מן המיתולוגיה היוונית, הן מקבלות פקודות מהקטה אלת המכשפות, וברור שאינן אנושיות לגמרי.

את המכשפה כדמות פולקלור אנחנו פוגשים באגדות ילדים רבות: הנזל וגרטל, שלגייה, סינדרלה, ועוד. באגדות יש מכשפות טובות, אבל רוב המכשפות הן רעות, מסוכנות ובלתי צפויות בהתנהגותן. אנושיותן לא תמיד ברורה. לעיתים הן מתוארות כנשים בעלות כוחות על טבעיים, ולעיתים ברור שהן יצורים מסוג אחר לגמרי.

 מכשפה היא בת בריתו של השטן. בימי הביניים באירופה קבעה הכנסייה הקתולית כי כישוף מכל סוג שהוא נחשב מסוכן, וקשור לפעולת השטן, המתנגד לאל ומבקש להדיח את מאמיניו. ההגדרה של הכנסייה הקתולית למילה witch כמשתפת פעולה עם השטן השתרשה היטב בתודעה המערבית.

על פי הגדרה זו המכשפה היא אשה חלשה, שנכנעה לפיתויי הרשע בדמות השטן וכרתה איתו ברית. המכשפה מטילה כישופים מזיקים, פוגעת בבני אדם ובבעלי חיים, מחמיצה את החלב וגורמת לתבואה לקמול. בנוסף לכך, היא משתתפת בשבת המכשפות, חגיגה לילית פרועה, מעין אורגיה, שבמהלכה היא מקיימת יחסי מין עם השטן.

החל מימי הביניים והלאה, ובהשפעת הגדרה זו, המונח witch הפך למילת גנאי קשה מאוד. אנשים שעסקו בכישוף פרופר, מרפאים למיניהם, מתקיני קמיעות וכולי - לא השתמשו במונח כדי להגדיר את עצמם. בתקופות מסוימות זה היה מסוכן. מי שנחשד בכישוף הוצא להורג על ידי האינקיוויזיציה. אך גם לאחר תום ציד המכשפות, המונח המשיך להיות דרוגטיבי. הוא תיאר אדם רע ובלתי מוסרי. אם היינו אומרים לעוסקים במאגיה עממית באירופה שהם witches (או hexes או sorcieres), סביר להניח שהיו גומלים לנו בסטירת לחי מצלצלת.

אנשים רבים ביקשו גם הם ללמוד כשפים ולהטיל כשפים, אבל לא במסגרת דתית, ובטח לא במסגרת דת חדשה ובלתי מוכרת כמו וויקה ואחיותיה. הם בנו לעצמם מסגרות כישוף על בסיס הדת הקיימת שלהם (יהדות, נצרות וכו`) ועל בסיס מאגיה עממית עתיקה. היום יש גם מכשפות חילוניות, ואפילו מכשפות אתאיסטיות.

מה בעצם עושות מכשפות מודרניות?

המונח האנגלי לכישוף, witchcraft רומז שמדובר באומנות מסוימת, craft. במילים אחרות, הכישוף הוא מערכת של כלים ומיומנויות שניתן להשתמש בהם כדי להשיג מטרות מסוימות. הפרקטיקות המדויקות משתנות ממכשפה למכשפה. כאמור, חלק ממזגות את המנהגים בפולחן דתי, וחלק לא. חלק מאמינות בוויקה, וחלק מאמינות בדתות אחרות. חלק אוהבות כישופים ישנים יותר, וחלק מעדיפות שיטות מודרניות. חלק מחבבות מאגיה עממית יוונית, ואחרות מעדיפות מאגיה ויקטוריאנית...

הספר "ארדיה: גוספל המכשפות" נכתב במאה ה-19 על ידי חוקר הפולקלור צ`רלס גודפרי לילנד. לילנד פגש בטוסקנה נערה צעירה שסיפרה לו על מנהגי הכישוף שעוברים במשפחתה מדור לדור. לילנד כל כך התלהב מהעניין והפעיל לחץ על הנערה לחלוק עמו את כל הסודות. הנערה רצתה למצוא חן בעיני החוקר, וככל הנראה גם המציאה למענו כמה דברים שלא היו ולא נבראו. האמינות של הספר "ארדיה" שנויה במחלוקת. אין ספק שחלקים ממנו נכונים, ואחרים מומצאים, אך קשה מאוד לדעת אילו חלקים בו אותנטיים. בספר יש רשימה קצרה שמתארת מה מסוגלות לעשות מכשפות בטוסקנה:

"לברך או לקלל חברים ואויבים - לעשות טוב או רע
לשוחח עם רוחות
למצוא אוצרות חבויים בהריסות מבנים עתיקים
להשביע את רוחות הכוהנים שמתו והשאירו אחריהם אוצרות
להבין את קול הרוח
להפוך מים ליין
לקרוא בקלפים
להבין את סודות כף היד
לרפא מחלות".

sorceress8.jpg image by mysticalmoon_2006

sorceress7.jpg image by mysticalmoon_2006

Sorcerer Graphics

הַיּוֹם אֲנִי גִבְעָה,
מָחָר אֲנִי יָם.
כָּל יוֹם אֲנִי תּוֹעָה
כִּבְאֵר שֶׁל מִרְיָם,
כָּל יוֹם אֲנִי בּוּעָה
אוֹבֶדֶת בַּנְּקִיקִים.

בַּלַּיְלָה חָלַמְתִּי
סוּסִים אֲדֻמִּים
סְגֻלִּים וְירֻקִּים,

לַבֹּקֶר הִקְשַׁבְתִּי
פִּכְפּוּךְ עַד אֵין קֵץ,
קִשְׁקוּשׁ שֶׁל תֻּכִּים,

הַיּוֹם אֲנִי שַׁבְּלוּל
מָחָר אֲנִי עֵץ
רָם כַּתָּמָר.

אֶתְמוֹל הָיִיתי כּוּךְ
הַיּוֹם אֲנִי צְדָפִית.
מָחָר אֲנִי מָחָר.

(כישופים, דליה רביקוביץ)

הפנטזיה שלנו!

חג שמח לכולם ותהנו משבוע הספר, פשוט נפלא

 

 

נאסף מאתרים ברחבי הנט בתוספת מילותיי

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

4 תגובות

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
ההזמנות שלי

ארכיון פוסטים
נקה
קוד חופשי

הבלוג של הלב מזהב

קוד חופשי
הומלץ על ידי ה-בלוג
קוד חופשי
© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל הלב מזהב אלא אם צויין אחרת