00
עדכונים

מנוי במייל

קבלת עדכונים על רשומות חדשות ישירות לתיבת האמייל
יש להזין אימייל תקין על מנת להרשם לעדכונים
ברגעים אלו נשלח אליך אימייל לאישור/ביטול ההרשמה
*שים/י לב, מרגע עשית מנוי, כותב/ת הבלוג יוכל לראות את כתובת האמייל שלך ברשימת העוקבים.
X

אב במשרה מלאה

עברנו דירה

יקירי התקשורת (ואני מבטיח לא לכתוב יותר על פרשת דודו טופז)

רבות נכתב כבר על הטיפול המיוחד שנותנת התקשורת לפרשת דודו טופז, על הזריזות והמשאבים שמשקיעה המשטרה בחקירה של מי שנחשד בתקיפת סלבריטאים לעומת מי שתוקף ורוצח אזרחים "רגילים". אני רוצה להאיר נקודה נוספת המעידה על הטיפול השונה שמקבלים סלבריטאים שהותקפו.
 
תסתכלו על התמונה הזו וגם על התמונה הזו. התמונות אינן קלות לצפיה. אדם שהותקף באלימות ע"י בריונים וכעת שוכב חסר אונים על מיטת בית החולים, חבול ומוכה. לא ברור מי נתן לעיתונאים את הרשות לצלם, יכול להיות שהקורבנות נתנו רשות, יכול להיות שבני המשפחה. נשאלת השאלה אם בכלל אדם במצב כזה יכול לתת הסכמה מדעת לראיון עיתונאי. נציגי התקשורת פונים אל בני המשפחה של המותקף, מבקשים לראיין, רומזים שהראיון יביא לטיפול משטרתי טוב יותר, ובני המשפחה מסכימים.
 
ראיתם את אבי ניר לאחר שהותקף? ראיתם את ארובת העין השבורה של שירה מרגלית? לא. כל מה שראינו הם צילומי יח"צ מחמיאים, שנשלפו מארכיוני מערכות העיתונים, אתרי האינטרנט והטלויזיה. למה אותם לא מראים בשעתם הקשה, כשהפנים נפוחים ממכות, כשהסימנים הכחולים והחבלות עדיין טריים? כי הם יקירי התקשורת, אותם חס וחלילה להראות בצילום לא מחמיא. אם לאבא של שירה לא היו קוראים דן מרגלית ולבן הזוג שלה לא היו קוראים אילן שילוח, הצלמים היו עטים על מיטת בית החולים שלה או מחכים לצלם אותה ביציאה מבית החולים, כשהיא עטופה בתחבושות.
 
רבות נכתב בעבר על צילומים של פצועי פיגועים, שאותם התקשורת תופסת ברגע הכי נמוך של החיים, כשקרביהם מפוזרים לכל עבר, כשהצוות הרפואי עומל על הצלתם. אנו רואים שוב שהתקשורת נוהגת במוסר כפול כשמדובר ב"אנשי שלומנו", אלה שמתרועעים איתם בברנז`ה, אנשים משלנו. כשמדובר בפצועים "רגילים", כלי התקשורת מנופפים בזכות הציבור לדעת. כשמדובר במנכ"לים של זכייני תקשורת, הדגלים מקופלים ומוכנסים לארון.

הוספת תגובה

נשארו 150 תוים
נשארו 1500 תוים

2 תגובות

© כל הזכויות לתוכן המופיע בדף זה שייכות ל דרור כהנוביץ אלא אם צויין אחרת